בפרשת תרומה (שמות כה) כתוב פעמיים שיש לתת את העדות [לוחות הברית] בתוך הארון, טז: וְנָתַתָּ֖ אֶל־הָאָרֹ֑ן אֵ֚ת הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר אֶתֵּ֖ן אֵלֶֽיךָ. כא: וְנָתַתָּ֧ אֶת־הַכַּפֹּ֛רֶת עַל־הָאָרֹ֖ן מִלְמָ֑עְלָה וְאֶל־הָ֣אָרֹ֔ן תִּתֵּן֙ אֶת־הָ֣עֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר אֶתֵּ֖ן אֵלֶֽיךָ.
עומד על זה רש"י וכותב: "לא ידעתי למה נכפל", רש"י כותב מדעתו הסבר לכפילות: "ויש לומר שבא ללמד, שבעודו ארון לבדו בלא כפרת, יתן תחלה העדות לתוכו, ואחר כך יתן את הכפרת עליו". כלומר: אין לשים את הכפורת את מכסה הארון לפני שמניחים את העדות, את לוחות הברית בתוכו.
יש לתמוה: מהו החשש שיעשו עבודה כפולה, לשים את הכפורת ואחר כך להוריד אותה, להכניס את הלוחות ושוב לכסות. הכפורת הייתה כבדה מאד - היא עשויה זהב טהור ומתוכה יצאו שני כרובים מזהב טהור, וזהב הוא אחד החומרים הכבדים ביותר בטבע - לכן כלל לא סביר שיטרחו פעמיים להניח את הכפורת ושוב להסירה.
מפרש הרא"ש בפירושו לתורה: "ויש לומר שרצונו לומר אפי' לכסותו אם הוא מיושב כראוי לא תכסהו קודם נתינת העדות". אפילו לרגע אין להניח את הכפורת ללא העדות, אפילו לא לצורך מדידה.
מה כל כך חשוב בזה? נראה שבאה התורה לומר דבר עקרוני: אסור שהארון יראה מבחוץ כארון העדות, ותוכו יהיה ריק. מראה חיצוני ללא תוכן פנימי הוא מנוגד למהותה של תורה – זו קליפה ריקה, זו צביעות.
בבית שני לא היו לוחות הברית, כי הארון שבתוכו הלוחות נגנז. למרות שכל שאר הכלים נבנו מחדש בבית שני, את הארון לא בנו - כי אין משמעות לארון ללא התוכן שלו, ללא הלוחות (עיין בתורת משה ובמשך חכמה).
רעיון זה מובלט גם בפרט נוסף בארון: "מבית ומחוץ תצפנו" – הארון מצופה זהב גם מבפנים ולא רק מבחוץ – כי אין מקום לרושם חיצוני ללא התורה הפנימית.
"מבית ומחוץ תצפנו אמר רבא: כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו - אינו תלמיד חכם" (יומא עב ב). מהותו של תלמיד חכם שהוא מבפנים "מצופה זהב", ולא רק מבחוץ.