מה יותר דחוף מלחזור לגוש קטיף?

כאנשי התיישבות, אנו מתעסקים המון בנושא 'היום שאחרי' אנחנו עוקבים בדריכות אחר הפרסומים וההצהרות בנושא אך לא מקבלים תשובה ברורה ולעיתים מקבלים אפילו תשובות סותרות מאותו הגורם בפרק זמן נתון..

אשמח לפרוס בפניכם את הרעיון עליו אנו עובדים במטה הלאומי ובכלל- הכנת תכנית מדינית ופוליטית להגירה הומניטרית מרצון של ערביי עזה.

נשמע מופרך? אסביר:

אנו התחלנו להניע רעיון זה בנסיבות הנוכחיות כעמדה מובילה בליכוד, ובכלל מתוך אמון שמדובר בנושא שיכול להפוך לקונצנזוס אם רק נסביר אותו בצורה נכונה - פתרון הומניטרי לעקורי המלחמה הערבים בעזה על ידי פתיחת שערי עזה ליציאה חופשית, ועל ידי עידוד הגירתם מרצון למדינות שייאותו לקלוט בהן את הרוצים בכך.

אם נאמר זאת במשפט - לאפשר לכל העזתים שחמאס מנע מהם לצאת עד כה- לממש את חלומם ולצאת אל העולם הגדול!

המצב שנוצר החל מ8 באוקטובר, יצר הסכמה רחבה בין כל שכבות האוכלוסייה לראשונה מזה שנים על נושא השליטה הצבאית ברצועת עזה וכפועל יוצא ההשלמה עם העובדה שלא ייתכן הסדר כלשהו בין ישראל לעזתים ביובל הקרוב לכל הפחות.

העובדה שבמשך שנים מערכת החינוך שלהם גידלה דורות של מחבלים ומחבלות בכל שכבות הגיל ומכל סוגי האוכלוסייה יצרה מצב חריף כל כך שכל ילד או זקן שתפגוש רנדומאלית ברחוב העזתי שואף להשמדת ישראל ואומן בדרך כזו או אחרת לבצע את שאיפתו זו בבוא העת.

לכן , בין השאר - שליטה צבאית היא דבר בלתי נמנע ולא תיתכן מציאות אחרת.

חיזקנו ושמחנו לשמוע את עמדת ראש הממשלה, (שאולי קצת בעזרתנו) קיבל את ההחלטה שלא לתת דריסת רגל לרש"פ ולעומד בראשה בניהול האזרחי ובטח הצבאי של רצועת עזה. בכל אופן - ישראל תידרש לתת מענה לנושא הזה.

אני מדבר כמובן על המישור הכלכלי-תעסוקתי של העזתים.

ללא כל משאבי טבע, קרקע חקלאית, תעשיה מכל סוג שהוא או הייטק, אין סיכוי שחבל הארץ הזה, של כשלוש מאות קמ"ר בלבד - יכול לספק תעסוקה סבירה לרוב תושביה.

שיש לציין שגם אחרי המלחמה יהווה לפחות 2 מיליון בני אדם בהם רופאים, מהנדסים, פועלי בניין שימצאו את עצמם מחוסרי עבודה ביום שאחרי המלחמה.

גם ענף התעסוקה העיקרי - כריית מנהרות טרור נגדע בימים אלה. בצער גדול.

התחושות בקרב הציבור בישראל הן תחושות של בגידה וניכור רב והוא יתעקש שלא לפתוח את גבולנו לעובדים מעזה אחרי האסון שהובילו כניסת הפועלים משם.

תוסיפו את סירוב המצרים - מסיבותיהם שלהם להכניס את האספסוף העזתי לעבודה בשטחם, ותקבלו גם אתם את העובדה שלא נשקף עתיד כלכלי מזהיר לרוב ככול העזתים בעזה.

מצד שני - ישנו ביקוש גדול לקריירה וחיים חדשים בעולם הגדול בקרב העזתים, אבל אין להם דרך לצאת, כי עד כה החמס מנע מהם את זה בכח הנשק מתוך האינטרס להעצים את בעיית הפליטות שמצטלמת טוב כל כך על אף שגם פוגעת כל כך..

זה לא רק שזו מטרה חשובה וחלום רב שנים, אלא זה גם חלון הזדמנויות נדיר מסוגו שיוצר הזדמנות למאות אלפי מבקשי החופש הללו מעזה לצאת, אם מדינת ישראל תיזום פעילות בינלאומית וגיוס משאבים כלכליים למטרה זו. עד כדי הקמת משרד ייעודי לכך - שחרור הלחץ הפנימי הזה בעזה יסייע, כמובן קודם כל לביטחון ישראל ולשגשוגה.

אך שוב, וללא ציניות- לא פחות מכך לעזתים עצמם.

זו משימה שדורשת מנהיגות, תבונה מדינית ופוליטית ואורך רוח, היא דורשת גם תיכנון וחזון וגם זמן.

בעיני - הנושא הזה קודם לחידוש ההתיישבות בגוש קטיף, בבחינת קודם: 'סור מרע' ורק בהמשך: 'עשה טוב'.

בעבר הובלנו דיונים והחלטות במרכז הליכוד, כמו ההתנגדות הנחרצת להקמת מדינת אויב פלסטינית ממערב לירדן וההחלטה לתמוך בריבונות על מרחבי ההתיישבות ביו"ש. אני מאמין, שגם קידום פתרון הומניטרי יהודי לאוכלוסיית עזה, יזכה בליכוד ובכלל לתמיכה מקיר אל קיר.

בתפילה לניצחון אמיתי ובר קיימא - אליה אביב מנכ"ל המטה הלאומי בליכוד