בג"ץ דחה היום (רביעי) פה אחד את העתירה שהוגשה נגד מינוי איתמר בן גביר לתפקיד השר לביטחון לאומי בשל עברו הפלילי והתבטאויותיו לאורך השנים.
בפסק הדין נקבע, פה אחד, כי אין מקום להתערבותו של בית המשפט וכי דין העתירה להידחות.
בפסק דינו עמד ראש הרכב השופטים השופט יצחק עמית על "ההלכות שנוגעות למינוי מועמדים לתפקידים ציבוריים, ובין היתר, כי הסמכות למנות שרים בממשלה היא סמכות פוליטית במהותה; כי שיקול הדעת המסור לראש הממשלה בעניין מינוי שרים הוא רחב; וכי גדרי התערבותו של בית המשפט בהחלטות מסוג זה מצטמצמים למקרים שבהם המינוי עלול לפגוע פגיעה קשה וחמורה במעמדם של מוסדות השלטון ובאמון הציבור בהם".
השופט עמית הצביע על כך שלחובתו של בן גביר הרשעות שקשורות במישרין ובעקיפין להפרת הסדר הציבורי, בעוד שהשר לביטחון לאומי הוא הדמות שאמונה על שמירת שלטון החוק והסדר הציבורי.
בנוסף לכך, השופט עמית מתח ביקורת על בן גביר, "חלק מההתבטאויות של בן גביר הן אמירות קשות שלא צריכות להישמע מפי נבחר ציבור, וכי מדובר בהתנהלות שאינה הולמת שר בישראל. למרות האמור, לנוכח חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות והתיישנותן; לנוכח גילו הצעיר של בן גביר בעת ביצוע העבירות ואי העמדתו לדין מזה שנים ארוכות; לנוכח כל אלה, נקבע כי יש לתת לעברו הפלילי של השר בן גביר ולהתבטאויותיו משקל נמוך במלאכת האיזון בין כלל השיקולים".
השופט עמית קבע כי "מינויו של בן גביר לתפקיד השר לביטחון לאומי אינו חף מקשיים. עם זאת, בהתחשב באיזון בין כלל השיקולים ובשיקול הדעת הרחב שמסור לראש הממשלה בהחלטות מסוג זה – נקבע כי לא מדובר במינוי שהוא בלתי סביר באופן קיצוני. משכך, נקבע כי אין מקום להתערבותו של בית המשפט וכי דין העתירה להידחות".
השופט סולברג ניצל את פסק הדין לקריאה לחבריו השופטים להפעיל ריסון עצמי בשימוש בעילת הסבירות, אשר עמדה בבסיס העתירה, "לעת הזו, רוב מניין ורוב בניין של שופטי בית משפט זה, סבורים כי טוב נעשה אם נצמצם את גבולה של עילת הסבירות. גם אם יהא זה 'ריסון עצמי'; הגבלה שיפוטית שאותה אנו, השופטים, נוטלים על עצמנו. זוהי עמדתם של מי שהיו, בימים ההם, שופטי המיעוט בעניין הסבירות, ובזמן הזה – עמדה המשקפת את דעת הרוב. זוהי גם עמדתם של חלק מאלה שנִמנו על דעת הרוב באותו עניין".
"משהונחה לפִתחנו עתירה המבקשת להפעיל את עילת הסבירות כדי להורות לראש הממשלה לפטר שר משרי הממשלה, הריהי ראויה לשמש כתקדים מרענן. עלינו לתחוֹם את גבולותיה של עילת הסבירות, ולהכריז: עד כאן! גם אם ב-40 השנים האחרונות, ספינת המשפט הישראלי מפליגה, בשיטתיות ובעקביות, לעבר הקוטב 'האקטיביסטי', הרי שאין זה מן הנמנע להסיט קמעא את מסלולה של הספינה, טיפין טיפין, גם לכיוון שונה, שמרני יותר, מבלי צורך ב'מהפכה' (פסקה 182 לחוות דעתי בעניין הסבירות). דחיית עתירה כמו זו שלפנינו, עשויה להיות צעד ראשון בכיוון הנכון. 'צעד קטן לאדם, צעד גדול למשפט הציבורי'; לוּ יהי", הוסיף סולברג.