הרב מאיר כהנא, מועמד הציונות הדתית לתפקיד הרב הראשי לישראל, בדבר תורה לפרשת השבוע העוסק בחיבור בין הקודש למערכת המשפט בזמן הכהן הגדול ובחיבור ביניהם כיום: "כל אחד מאיתנו, במרחבי הפעולה שלו, הוא כהן גדול הנושא את האחריות לכלל ישראל על כתפיו". צפו.
בעם ישראל החיבור בין הקודש לבין החיים המעשיים של הפרט ושל האומה תלוי מאוד במצבה של מערכת המשפט. רואים את החיבור הזה בבגדיו של הכהן הגדול.
לכהן הגדול ישנם שלושה בגדים, פריטי לבוש, שנוכחותם משפיעה על מצבו של עם ישראל:
הציץ – שנמצא על מצח הכהן הגדול תמיד וכתוב עליו "קֹדֶשׁ לַה'". הציץ מכפר על טומאת מקדש וקודשיו. גם כשיש תקלה בקודש, כי בסופו של דבר אנחנו בני אדם וקורות תקלות גם במרחב הקדושה, הציץ מרצה עליהן.
החושן – נקרא "חֹשֶׁן מִשְׁפָּט" ונמצא על ליבו של אהרון הכהן. גם בנוגע אליו כתוב שהוא צריך להיות על לב הכהן הגדול תמיד: "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד".
אבני שוהם על כתפות האפוד – על כתפות האפוד ישנן שתי אבנים שאהרון הכהן נושא אותן לזיכרון. על שתי האבנים נמצאים שמות בני ישראל: שישה שמות על אבן אחת וששת השמות הנוספים על האבן השניה. משקלם של כלל ישראל נמצא כל הזמן על כתפיו של אהרון הכהן.
מדוע נקרא החושן 'חושן המשפט'?
רש"י מביא שני פירושים על משמעות 'חושן המשפט':
מערכת המשפט, על פי דברי הגמרא בזבחים פח, שהחושן מכפר על קלקול הדין.
כל מערכת קבלת ההחלטות באומה. כל פעם שהיה ספק יכלו ללכת לשאול באורים והתומים. נכון שלא כל שאלה הופנתה לאורים ולתומים, אבל העובדה שבכל רגע נתון המלך (או כל גורם אחר שמקבל החלטות באומה) יכול לעצור ולהגיד 'רגע, זו שאלה גדולה וצריך להעלותה אל האורים והתומים' – גורמת לכך שכל מערך ההחלטות באומה קשור אל החושן ונמצא ונוכח שם במקדש - על ליבו של הכהן הגדול.
כך נחשף הקשר העמוק בין המערכות הללו: בעם ישראל מערכת המשפט היא לא רק סידור טכני – איך להכריע בין ראובן לשמעון כשהם רבים על הגדר בין השכנים. כשמערכת המשפט בעם ישראל עובדת טוב – "אֱ-לֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵ-ל בְּקֶרֶב אֱ-לֹהִים יִשְׁפֹּט". הקב"ה נמצא עם מערכת המשפט. כל דבר שלא מצליחים להכריע לגביו בערכאות הנמוכות עולה אל "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'" – אל לשכת הגזית, שם יושב בית הדין הגדול.
כשהקב"ה נמצא בתוך מערכת המשפט כל המשאבים האנושיים שמגיעים לידי מחלוקת מתבררים אצל הקב"ה, שהכל ניתן מידו. בעקבות כך האדם מבין שכל שניתן לו – ניתן לו לצורך ביצוע שליחותו הפרטית והלאומית בעולם. האדם מבין שכל משאב שיש לו, אם יתעורר עליו ויכוח – הוא מגיע אל הקב"ה. לכן בפרשת יתרו ראינו שכשהעם בא אל משה לדרוש אלוקים משה בעצם שופט את העם בין איש ובין רעהו.
כשמבינים את מערכת המשפט בצורה כזו, מבינים את הקשר בין שלוש המערכות האלה – הקודש, החיים המעשיים של כלל האומה, ומערכת המשפט שמחברת ביניהם (הציץ, אבני השוהם וחושן המשפט), מבינים שכשאהרון מרגיש את המשקל של כלל ישראל על כתפיו והוא אחראי על מרחב הקדושה, על כל הקורבנות בבית המקדש, הוא מביא לשם את השליחות האלוקית השלו והשליחות הלאומית שלו. כך, ברור שגם מערכת המשפט צריכה להיות שם, כדי לחבר את המערכות האלה לכדי מערכת אחת.
היום אין לנו כהן גדול ואין לנו המערכת של מקדש וקודשיו, אבל כל אחד במערכת שלו, בדברים שעליהם הוא אחראי בעולם - הוא כמו כהן גדול. זה יכול להיות ההורים בבית שמקבלים החלטות, זה יכול להיות אדם במקום עבודתו, וודאי אם מדובר במישהו שעוסק בצרכי ציבור בשירות הציבורי או במערכת המשפט עצמה.
אם כל אחד מאיתנו ישים לנגד עיניו את הקדושה על מצחו תמיד, נוכחת, כשהכל בא מתוך האמת האלוקית האינסופית, מתוך הצדק המוחלט, אם כל אחד יבין שהעול של עם ישראל, כל החלטה שהוא עושה בפרט ובכלל משפיעה על כלל ישראל וירגיש את שמות בני ישראל המוטלים על כתפיו, אם כל אחד ירגיש שעל ליבו תמיד נמצאת מערכת קבלת ההחלטות - אז נוכל להרגיש את הקב"ה מלווה אותנו בכל דרכינו. הקב"ה ילווה אותנו ומתוך כך תתקיים בנו הברכה שברך משה את בצלאל וחבריו כשהשלימו את בנין המשכן: 'יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם'.