אין ספק שהבחירות לרשויות המקומיות, שצפויות להתקיים ביום שלישי הקרוב, הולכות להיות שונות לחלוטין מכל מערכת בחירות אחרת שהכרנו. כך למשל, בראשון לציון, נוצר איחוד מאוד לא שגרתי בין סיעת דגל, חב"ד, הציונות הדתית וקהילות של הרב מזוז, מול ש"ס. הדגל שמונף בקמפיין הוא דגל ישראל, וזאת בשם האחדות, תחת הכותרת "עת צרה היא ליעקב".
"כנראה הדילים הללו התחילו להתרקם כבר לפני כן, אבל אפשר לראות את האופן שבו הם מדבררים את החיבור הזה לציבור, זה בהחלט חידוש", מאבחנת עורכת הדין ד"ר מורן נגיד, עמיתה בכירה בפורום 'קהלת' ומומחית לשלטון המקומי.
לדבריה, אחד מהלקחים מכל האירועים שעברנו בשנים האחרונות - הקורונה, שבעה באוקטובר והמלחמה שאנחנו חווים – הוא ההבנה ששלטון מקומי צריך לקחת תפקיד יותר עיקרי בחיינו ולזכות ליותר סמכויות וכוח, באופן שישרת את האזרחים, את הרצונות ואת סדר העדיפות שלהם, ויגדיל את הרווחה ואת הביטחון האישי. "זאת הבנה שמחלחלת בהרבה מקומות. גם באקדמיה, גם אצל מקבלי החלטות וגם במשרדי הממשלה: קשה מאוד לנהל את הכול מירושלים. ישראל היא מדינה ריכוזית מאוד בהשוואה למדינות אחרות. כחלק מהתיקון, צריך להתייחס לרובד המקומי. לכן יש משמעות גדולה מאוד למה שיקרה בבחירות המקומיות האלה - בתקווה שזה ילך לכיוון של חיזוק המגמה שהתחילה בסבב הקודם, של הכנסת כוחות צעירים לשלטון המקומי. בסבב הקודם הייתה תחלופה נרחבת מאוד, יותר ממאה ראשי רשויות הוחלפו. צריך לראות מה יקרה עכשיו".
בעקבות המלחמה, מועד הבחירות לרשויות המקומיות נדחה כבר פעמיים, עד שנקבע התאריך המוסכם. "נראה שההחלטה לדחייה - בטח בראשיתה - הייתה נכונה מאוד", קובעת נגיד. "אי אפשר לצפות לקיים הליך דמוקרטי, שבו יש נבחרים שיכולים לתפקד, לנהל קמפיין, להתמודד בכלל, ובטח ציבור שיכול לבחור, מול שיעור המגויסים הבלתי נתפס שהיה בראשית המלחמה. לכן ברור שלא היה אפשר לקיים את הבחירות במועדן הראשון. אם כך היה מדובר בהחלטה נכונה ואפילו הכרחית. נדמה שכל תהליך קבלת החלטות היה נכון מאוד לאורך הדרך. הוא היה קשוב להתקדמות המלחמה, בדק כל הזמן את הדופק של העורף והיכולת לקיים בחירות. עובדה שנדחו עוד פעם בפעימה שנייה, מתוך הבנת שיעור המגויסים הגבוה, שבתוכם מתמודדים ברשימות, ויש בהם גם פעילים. זה מה שהביאו בחשבון במשרד הפנים, לצד היוועצות עם משרד הביטחון וגורמים אחרים. לאורך כל הדרך היה רצון, קשב וניסיון לקבל את ההחלטה הנכונה", היא מעידה.
למרות זאת, המצב שנכפה על הרשויות המקומיות אינו טוב מבחינה דמוקרטית, ובעצם זו הייתה בחירה בין שתי ברירות גרועות. "כל דחייה אומרת שהלגיטימציה למועצה הקיימת הולכת ומתערערת, כי היא לא נבחרה", טוענת נגיד. "היא סיימה את תקופת כהונתה הדמוקרטית. היא הייתה אמורה להיבחר שוב ולקבל את אמון הציבור. והיא לא מקבלת אותו בגלל דחיית הבחירות. אז ברור שיש כאן פגיעה".
מצד שני, המועצה המכהנת בתקופת מלחמה, פתאום מתגלה במלוא תפארתה, ולכן מקבלת יותר קרדיט מאשר המועמדים האחרים.
"בוודאי. לכן יש פה עוד פגיעה בדמוקרטיה. תמיד יש יתרון מובנה למועצה מכהנת, ובטח לראש רשות מכהן, בתהליך של בחירות מקומיות. הוא נמצא, הוא מקבל החלטות, הוא יכול להציג עשייה. ברור שבתוך תקופת מלחמה, הוא גם יכול לקבל קרדיטים על פעולות שהוא עושה. זה מייצר יתרון מובנה, ומחליש מתמודדים אחרים שזה בעוכריהם. מצד שני, ברור שיש כאן בעיה. מוכרחים שיהיה חוסן אזרחי ועורף מתפקד. צריך לזכור שהרשות המקומית מעניקה את השירותים הכי בסיסיים שקשורים לאזרחים: שירותי רווחה, שירותי חינוך, שירותי ביטחון קהילתיים וחיזוק חוסן קהילתי - בטח כשמדובר באירועים כמו בעוטף. אנחנו זקוקים לרשות חזקה ומתפקדת. אז מצד אחד, צריך שהיא תהיה - אתה לא יכול שיהיה ואקום. מצד שני, צריך לזכור שגם בשלטון המקומי, ברגע שדוחים בחירות, גם הרשויות המקומיות עצמן נמצאות בתקופה שהיא כמו ממשלת מעבר כזו - מתקשות לקבל החלטות. הן לא יכולות להעביר תקציבים, הן מוגבלות בקבלת החלטות שהן מהותיות, כי חלות עליהן הגבלות בתקופת הבחירות. אם כן כל דחייה נוספת של תקופת הבחירות גם מגבילה את היכולת של הרשויות המקומיות לפעול למען התושבים שלהן. זה איזון עדין מאוד, ונראה שיש השלכות לכאן או לכאן - אבל נראה שבהסתכלות כוללת על הסיטואציה המורכבת, נראה שמקבלי ההחלטות קיבלו את ההחלטות הנכונות והמאוזנות".
עצמאות חרדית
את הרחובות הריקים והקמפיינים המנומנמים, ביחס למערכות בחירות קודמות, נגיד לא תולה באדישות ציבורית, אלא דווקא ברגישות. "אנחנו נמצאים במלחמה, יש הרבה משפחות שכולות, יש עדיין חטופים שנמצאים בעזה", היא מזכירה. "זו דווקא תעודת יושר, ששומרים על קמפיינים יותר מאוזנים, ממלכתיים, עדינים, לא תוקפניים. מאידך גיסא, בחלק מהקמפיינים אפשר לראות שנכנסים רכיבים לאומיים יותר, דגלי ישראל חזרו לקמפיינים, תמיכה בחיילי צה"ל, הסיפור הציוני נכנס לתוך זה. אף שזה משהו שלא נמצא כל כך על סדר היום המקומי, שבדרך כלל מתמקד בבעיות מקומיות, יש כאן הסתכלות גם על התפקיד הלאומי של הרשות המקומית".
נוסף על כך מזהה נגיד שימוש בשפה של קהילה בתוך המניפסטים. "החשיבות של קהילה התחדדה מאוד מאז תחילת המלחמה. אם מדברים על קהילות המפונים, או על קהילות בעוטף שנפגעו בתוך המלחמה, יש פה סיפור חזק מאוד של קהילה. יכולת התפקוד של המועצה, המעורבות שלה והקִרבה לתושבים הן חלק משפה שנכנסה בתוך הסיפור של הבחירות".
במגזר הערבי, וגם בציבור החרדי, רואים קמפיינים שמתנהלים במרץ רב יותר.
"נכון, יש קמפיינים מאוד לעומתיים ולוחמניים", היא מודה. "יש על זה ביקורת. אומרים שהם יכולים להרשות לעצמם, כי בעצם הם לא נמצאים בסיפור של המלחמה, אין הרבה מגויסים מהמגזר. אבל על החרדים אפשר לומר דווקא מילה טובה, שהסיפור הדמוקרטי הולך ולוקח יותר חלק. אם בעבר דפוס ההצבעה החרדי היה שמרני מאוד, נראה שיש שינויים - בטח ברשויות כמו בית שמש. יש הרבה סיעות חדשות, עצמאיות מדגל ומש"ס, שהדגל שלהן הוא דגל חרדי, אבל אחר: הן מדברות על אתגרים מקומיים של הציבור החרדי המקומי – של הציבור החרדי העובד והאחר. מה שמאפיין את הסבב הנוכחי זה שיש צמיחה של הנהגה מקומית, עצמאית, בתוך הסיעות החרדיות ובתוך הסיעות המעורבות, שבהן יש שיעור גדול של חרדים. אם יהיה כאן שינוי, זאת בהחלט תהיה בשורה גדולה מדפוס ההצבעה המסורתי של הציבור הזה".
לשיטתה, הקמפיינים של המפלגות החרדיות, שמתנהלים במלוא המרץ, יכולים להשפיע על יחסי הכוחות במועצות המקומיות, ועם זאת יכולים לעורר גם כעס. "יכול להיות שזה יעורר מוטיבציה הפוכה מצד קהלים אחרים. אי אפשר לדעת. לכאורה, אם יש פניות גדולה יותר לנהל קמפיין, כנראה יכולה להיות לזה גם השפעה בקלפיות. אני מקווה שדווקא בגלל המלחמה, ועם כל המורכבות והכאב, עדיין אנשים לא יפספסו את ההזדמנות להצביע בבחירות שישפיעו על מרחב החיים הכי קרוב והמיידי שלהם בחמש השנים הקרובות. אני מקווה שזה לא יביא לאדישות, אלא להפך - יעורר מוטיבציה. אם מסתכלים על מערכות קודמות, יש תהליך של עניין הולך וגובר בשלטון המקומי. בעבר הייתה אדישות, לעומת הבחירות לשלטון המרכזי. דווקא חוסר היציבות הפוליטית בשלטון המרכזי ואיתה משבר אמון מול השלטון המרכזי, מראים שיש אמון הולך וגובר ברשויות המקומיות ובהנהגה המקומית. זה משהו שמחלחל גם לרמת האזרחים, ולמוטיבציה שלהם לקחת חלק בבחירות".
מתבדלים ומתחזקים
גם ד"ר אריאל פינקלשטיין, ראש פרויקט שלטון מקומי במכון הישראלי לדמוקרטיה, כבר רואה פחות ביקורת על קיום הבחירות במועדן הנוכחי. "אני רואה אנשים שאומרים שיהיו שיעורי הצבעה נמוכים, ויש גם כאלה שקיום בחירות מקומיות עכשיו מרגיש להם טיפה מנותק, אבל אני כבר לא רואה מאבק משמעותי לדחיית הבחירות כמו שהיה במועד הקודם".
אתה מזהה אדישות מצד הקמפיינים?
"הרשימות עושות קמפיינים, כי הן צריכות להביא בוחרים. מצד המועמדים, אני לא מזהה אדישות. הם אולי מנסים להוציא את הציבור מהאדישות, וכאן הם נתקלים באתגר של ממש. באופן כללי, שיעורי ההצבעה בבחירות המקומיות נמוכים יותר - לפני שהגענו בכלל למלחמה. בשלוש המערכות הראשונות מאז שנת 2000 - ב־2003, 2008, 2013 - היינו קצת מעל 50 אחוז. בבחירות האחרונות ב־2018 זה עלה מאוד והיינו על 59.5, כמעט 60 אחוז. בין היתר, זה היה קשור גם לזה שמדובר בבחירות המקומיות הראשונות זה 30 שנה שהיה בהן יום שבתון".
ד"ר פינקלשטיין מציין כי באופן כללי בבחירות המקומיות מצביעים בין 10 ל־20 אחוזים פחות מאשר בבחירות הארציות. "זה קורה לאורך השנים, וקצת הצטמצם בבחירות האחרונות. למרות זאת, הנתון הזה קצת מטעה, כי בסוף אנחנו צריכים להתייחס לפי אוכלוסיות. החברה הערבית מצביעה בבחירות הארציות בשיעור קרוב ל־50 אחוז. בבחירות המקומיות בחברה הערבית, מצביעים בשיעורים די גבוהים: 85 אחוזים. רק במקום ה־48 מבין כלל הרשויות בישראל נמצאת רשות לא ערבית. בציבור החרדי - גם בבחירות הארציות וגם במקומיות - שיעורי ההצבעה הם גבוהים. גם בבחירות הקרובות אני לא רואה את זה משתנה כל כך אצל החרדים. להפך. לא רק שלא נראה ירידה בשיעורי ההצבעה, לא אתפלא אם תהיה עלייה בשיעורי ההצבעה אצל חרדים".
לשיטתו של ד"ר פינקלשטיין, החשש מפני העלייה בשיעורי ההצבעה בקרב המגזר החרדי, במיוחד בערים מגוונות כמו ירושלים, היא שהובילה נציגים מהרשימות הציוניות בירושלים לקדם את הקמפיין לדחיית הבחירות מינואר. "לא במקרה, הרבה ממי שהובילו את הקמפיין לדחייה היו רשימות בירושלים. מי שהגישו בג"ץ היו יוסי חביליו, שמתמודד לראשות העיר ועומד בראשות הרשימה המשותפת שחברים בה יש עתיד, העבודה, מרצ, האיחוד החדש ומפלגת המחאה, וכן אריה קינג, שמקושר לעוצמה יהודית. שניהם היו מראשי המאבק לדחיית הבחירות, מחשש משיעורי ההצבעה של הציבור החרדי. ברמה הפרקטית הוא גם פחות מגויס, וגם פחות מרגיש את המלחמה. נוסף על כך היה חוסר יכולת לנהל קמפיין. אחת הביקורות של אריה קינג הייתה שמועמדים ברשימה שלו, כמו גם צוות הקמפיין שלו, מגויסים, ולכן היכולת שלו לנהל קמפיין הרבה יותר קשה ברמה הטכנית. עכשיו המצב יותר טוב, כי גיוס המילואים הצטמצם באופן ניכר, אבל לא טוטאלי".
אם בירושלים עסקינן, ד"ר פינקלשטיין מזכיר כי בבחירות המקומיות מתמודדות שלוש רשימות ציוניות־דתיות, מה שהופך את אחוז החסימה למאתגר במיוחד. "ישנן הרשימה של חגית משה, הרשימה של אריה קינג ומפלגת נועם - שעובדת באופן נמרץ מאוד, ומקווה להכניס לפחות מנדט. אני חושב שיש לה סיכוי. כמובן יש דתיים לאומיים בירושלים שלא יצביעו לאף אחת מהרשימות האלה, היות שיש מתמודדים דתיים גם בהתעוררות, גם בליכוד, וגם ברשימה של יוסי חביליו וכמובן ברשימה של משה ליאון עצמו".
שלוש הרשימות והפירורים שמפוזרים ברשימות אחרות, יובילו להגדלת הכוח של הציבור הדתי במועצת העיר, או שיגרמו לאיבוד קולות בדרך?
"בבחירות הקודמות, רשימת המפד"ל של חגית משה קיבלה שני מנדטים, וכך גם הרשימה של אריה קינג. הרשימות של הציבור הדתי־לאומי היו שוות ארבעה מנדטים בבחירות הקודמות. אם הולכים ומפצלים את זה לשלוש רשימות, יש סיכוי לא מבוטל שאחת הרשימות לא תעבור את אחוז החסימה. אפשר להיזכר בבחירות הארציות של הימין החדש, שגם הוא לא עבר את אחוז החסימה. דבר כזה יכול לקרות. היתרון בפיצול בזה, שכל אחד בעצם מצליח לפנות לקהל היעד שלו באופן הרבה יותר מובחן, וגם לגרום אצלו למוטיבציה גבוהה יותר ללכת להצביע. לצורך העניין, כשמפלגת נועם רצה לבד, לקהל שלה יהיה הרבה יותר מוטיבציה לקמפיין, ללכת להצביע ולהביא אנשים מרחוק".
ד"ר פינקלשטיין מאבחן כי הכוח של הציבור הדתי־לאומי בירושלים הוא הרבה יותר מארבעה מנדטים מתוך 31 מנדטים במועצת הרשות המקומית. "הציבור הדתי־לאומי בירושלים שווה הרבה יותר, אלא שהוא מגוון מאוד, ולכן מצביע בשיעורים גבוהים גם לרשימות שהן לא דתיות־לאומיות. זו תופעה שאנחנו לא כל כך רואים בערים אחרות. בערים אחרות, הציבור הדתי־לאומי יצביע לרשימות הדתיות־לאומיות המקומיות. בבחירות המקומיות אנחנו רואים את הציבור הדתי־לאומי מתכנס חזק יותר להיבט הסקטוריאלי הדתי. בבחירות הארציות - יש הרבה יותר דתיים שיכולים להצביע ליכוד, ואילו בבחירות המקומיות יצביעו לרשימה המקומית כדי לדאוג לדתיים הלאומיים בתוך הרשות".
תופעה מעניינת נוספת שד"ר פינקלשטיין מזהה בבחירות המוניציפליות הקרובות היא שעוצמה יהודית והציונות היהודית מתחרות ביניהן. "גם בעבר היו לנו שתי סיעות דתיות־לאומיות. הבית היהודי - המפד"ל, על גלגוליו השונים, והאיחוד הלאומי-תקומה. הם כמעט אף פעם לא התחרו ביניהם במקומי, בדרך כלל רצו ביחד. בבחירות האלה יש 19 מקומות שבהם עוצמה יהודית והציונות הדתית מריצות רשימות בנפרד זו מזו. זה עוד לפני שדיברנו על נועם. בבית שמש יש שתי רשימות דתיות־לאומיות, שאחת מהן לא קשורה בכלל לעוצמה יהודית. יש רשימה שמזוהה עם הציונות הדתית, ורשימה של רינה הולנדר, סגנית ראש העיר שבעבר עמדה בראש הבית היהודי".
בסופו של דבר, ההשערה שלו היא שנראה ירידה קלה בשיעורי ההצבעה בקרב הציבור הדתי־לאומי, אבל לא מספיקה כדי לשנות את המפה הפוליטית. "בציבור החילוני והמסורתי, יכולה להיות ירידה משמעותית יותר. בציבור הדתי־לאומי יכולה להיות אדישות מסוימת בגלל המלחמה, לכן בשוליים אנחנו יכולים לראות שיעורי הצבעה נמוכים יותר. זה גם תלוי מאוד בשאלה עד כמה הבחירות הן צמודות. במקום שבו הבחירות הן צמודות ותחרותיות, אנשים יעשו מאמץ להצביע, כי שם יש תחושה שכל קול משפיע. במקומות אחרים עם ראש רשות חזק, שלכולם ברור שיש לו סיכוי גבוה לנצח – והתחושה היא שאין כל כך בשביל מה ללכת להצביע, יכול להיות שנראה ירידה גדולה יותר".
***