חזרה בתשובה תהפוך את ה'שקר' ל'קשר' ואת ה'מעילה' ל'מעלה', ויחזור האדם להיות מקושר לבוראו
נאמר בפרשה: 'וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת'. מספר פסוקים קודם לכן נאמר: 'וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט'. מצנפת זו, עליה מצווה הכהן הגדול, מקבילה למגבעת האמורה בכהן הדיוט, והייתה עשויה מרצועת בד שאורכה שש עשרה אמה (כשמונה מטרים)! וכאן עולה השאלה: מה "תפארת" יש ברצועת בד ארוכה זו המכונה "מצנפת"?!
בעל המשך חכמה בפרשתנו מחלק בין שלש דרגות בבגדי הכהונה. הראשונה – האבנטים והמגבעות שהינם לכבוד ולתפארת ונזקקים להם לעבודות החשובות, או כלשונו, 'שאינן מן הפחותות'. הדרגה השנייה – הכתונת אשר בהעדרם נחשב הכהן לזר. וקיימת דרגה שלישית – מניעת פחיתות.
בגדר זה נמצאים המכנסיים. אין הם בגדר בגדי כבוד, וחסרונם אינו רק בגלל שאז הכהן הופך לזר, אלא שבהעדרם יש פחיתות, יש חוסר צניעות. לכן, חייבים הם להיות על הכהן תדיר.
"אור החיים" הקדוש אומר כי המכנסיים אינם באים, אלא כדי שלא תגלה ערווה. מלבד זה אין בהם צורך הנוגע לקדושת העבודה. לכן מנה אותם הכתוב בסוף. בפסוק מלומד "אור החיים" הק' מההופעה החוזרת של המילים "לכבוד ולתפארת", שמלבד הדרגות השונות המבחינות בין בגדי הכהונה השונים מבחינת חשיבותם, ישנה משמעות גם לטיב הבגד, כמבואר במסכת זבחים: "אם היו מטושטשים או מקורעים, ועבד - עבודתו פסולה... 'לכבוד' - כנגד קרועים, והוא לעכובא. 'ולתפארת' - כנגד חדשים, וזה למצווה".
קשר-שקר, בגד-בגידה, מעיל-מעילה. ישראל, קודשא-בריך הוא ואורייתא חד הם, הקב"ה ישראל והתורה הם אחד, ובמידה והקשר מתרופף חלילה, אותן אותיות של "קשר" משנות את סדרן והופכות ל"שקר". כך כותב כ"ק האדמו"ר מלובביץ' רבי מנחם מנדל שניאורסון, בעל ה"צמח צדק", בספרו "אור התורה" כשם שהמילה 'בגד' יכולה לבא במשמעות של בגידה, מלבד היותה מלבוש, כך המעיל, שיש בו לשון מעלה, מעלת הלובש, עלול באחת לקבל משמעות שלילית של מעילה, כשהאדם משתמש בו כדי לכסות על פשעיו. חזרה בתשובה, חזרה לסדר הראוי, תהפוך את ה'שקר' שוב ל'קשר' ואת ה'מעילה' שוב ל'מעלה', ויחזור האדם להיות מקושר לבוראו. מן המפורסמות הוא של'שקר' אין רגליים, שהרי לאותיות שי"ן, קו"ף, רי"ש, רגל אחת לכל אות, לעומת ה'אמת' - אל"ף, מ"ם, תי"ו - שלכל אחת מאותיותיה שתי רגליים.
שמעתי בדרך הלצה מכ"ק האדמו"ר מפינסק קרלין רבי אריה רוזנפלד שליט"א, שמידת האמת עוברת במהירות הבזק מקצה העולם ועד קצהו, כמובא במדרש. וכל כך למה? כי בכל מקום שאליו היא מגיעה, דוחקים אותה וזורקים אותה מיד הלאה למקום הבא...
לא בכדי קוראת המשנה באבות לכל אחד ואחד להיות מתלמידיו של אהרן הכהן הגדול, בעל בגדי הזהב. בגדי הקודש של אהרן הכהן העידו על תוכו, כמבואר במלבי"ם: "על זה היה מורה חושן המשפט שנשא אהרן על לבו, כי הכהן גדול היה השופט הראשי, וראש הסנהדרין, ואהרן היה עסקו אוהב שלום ורודף שלום, שזה נעשה על-ידי משפט, כמו שכתוב 'אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם', והיה לו לב להבין לשמוע משפט ונשא את משפט בני ישראל על לבו". מלבוש כזה ניתן רק לאדם שמתרחק מן השקר ומן הגאווה ולבוש במידת האמת והענווה.
בגדי הכהונה הם המשך כותנות אור. דומה כי מעלתם היתרה של בגדי הכהן הגדול, לא החלה בימיו של אהרן הכהן, שורשה החל כבר בימי בראשית ב"כתנות העור" שעשה ה' לאדם ולאשתו. נאמר בתורה: "וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹקִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם". וכך מובא במדרש: "בתורתו של רבי מאיר מצאנו - 'כותנות אור'". פירושו של רבי מאיר נראה הפוך ממשמעות הכתוב, שכן "כתנות עור", בעי"ן, משמען - כיסוי הגוף, ו"כותנות אור" - באל"ף, משמען - הארה וגילוי. יש להבין את עומק כוונתו של רבי מאיר בפירושו זה.
אומר כ"ק האדמו"ר מלובביץ' רבי מנחם מנדל שניאורסון, בעל ה"צמח צדק", בפירושו "אור התורה": "אהרון הכהן הוא תיקון לאדם הראשון שנתרחק מבוראו, לעומת אהרן הכהן, שעליו אומר הכתוב: 'וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ'.
מכח חטאו של אדם הראשון, הוסר עדיו מעליו, היינו כותנות האור באל"ף, ונתלבש בכותנות עור בעי"ן. לעומתו, על בני אהרן נאמר: 'וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת... לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת'. אהרן, אותיות 'נראה'. 'בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר'. 'וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה'. 'עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה' 'אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק'. זהו הלבוש האמיתי. אלה הם מלבושי הכבוד, אלה הם דוגמת כותנות האור העשויים לכבוד ולתפארת. ויש אומרים שזו כותנת הפסים שיעקב ביקש בנתינתו אותה ליוסף, להורות שהוא ינהיג את ישראל.
כבר ביום השישי לבריאה, הלביש הקב"ה את האדם שנברא בצלמו, כשהמטרה היא לכסות את ערוותו כדי שתתגלה פנימיותו. הא כיצד? מתוך שמכסה את גופו, הרי הוא מסב את תשומת הלב המושכו לחטא, לפנימיותו ולנשמתו, וכך רוחניותו מתגלית.
הלבוש בא להוכיח לנזר הבריאה, ש"מותר האדם מן הבהמה". הפליא להגדיר את מהותו של הבגד, הרש"ר הירש בפירושו על התורה, וכך כתב: "הבגד שאנו לובשים מזכה כל אדם לצפות, למצוא בתוכו קודם כל אדם, שמעשינו יהיו רק מעשים הראויים לאדם ומצפה הוא הבגד שלא נבגוד בו, חלילה".
הבגדים מאירים את המעשה והזמן. הבגדים נִתנו לאדם לצורך תפקידיו המיוחדים, לכבוד עבודת הקרבנות, לכבודה של השבת וכיוצא בזה, כי הבגדים מלמדים על עיסוקו של האדם, ועל המועד בו הוא נמצא. כאשר הוא לובש בגדי שבת כדי לכבדה, השבת משתקפת בו. בשבת זוכה האדם לנשמה יתרה המאירה את רוחו, כפי שאמרו חז"ל, אינו דומה מראה פניו בחול למראה פניו בשבת, לכן יש לייחד כסות מיוחדת לשבת, כדי להדגיש את המועד שבו הוא נמצא, ועל ידי כך להאיר את זיו פניו בהארת השבת.
שמעתי פעם מבנו של הגאון הרב יהושע נויבירט שליט"א, מחבר "שמירת שבת כהלכתה", שמתוך הערכה למפעלו הגדול, ביקשוּ לכבדו בפרס "מוסד הרב קוק". בארונו של הרב היו שתי חליפות - אחת מיוחדת לשבת והשנייה מיועדת לימות החול. הרב החליט להיעדר מהטכס. וכל כך למה? כי את בגדי השבת לא היה יכול בשום אופן ללבוש ביום של חול, ובבגדי יום חול, אין ראוי להופיע במעמד נכבד זה, ולוּ משום כבוד הציבור. לבסוף, גמר אומר, לקחת את המיקטורן של שבת, משום כבוד הציבור, ואת המכנסיים המיועדות ליום חול, משום כבודה של השבת.
מהו אותו כבוד הטמון בצמד המלים "לכבוד ולתפארת"? כבודו של המכובד תלוי במידת הכבוד שהוא עצמו מעניק לזולתו. ניתן ללמוד זאת מבורא העולם, שהרי הבורא נקרא "מֶלֶךְ הַכָּבוֹד", ו"כבודו מלא עולם" - כבודו של הקב"ה וכיבודו את ברואיו הם לבדם הכבוד האמיתי. רבי שמלאי במסכת סוטה, מלמדנו כיצד ה' יתברך מכבד את בריותיו: "התורה - תחילתה גמילות חסדים, וסופה גמילות חסדים. תחילתה גמילות חסד, דכתיב: 'וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹקִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם', וסופה חסד, שנאמר: "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ". החסד שעושה ה' עם בריותיו מתבטא ביחס הכבוד שנותן ה' לבריותיו.
כבוד ראשון, בכך שהלביש את האדם בבגדים, כדי לכסות את ערוותו ולמנוע ממנו בושה, וזאת אף על פי שחטא. ה' רצה לכבד את האדם בגלל סגולתו הפנימית, היותו בעל "צלם אלקים" ורצונו, שיחזור בתשובה. התורה חותמת בסיפור קבורת משה - ה' דואג לקבורתו של משה ומקיים בו "חסד של אמת".
מעלות שונות ישנן אפוא בתורת הבגד: יש בגד שתפקידו לכבד ולפאר, יש בגד שתפקידו למנוע זרות, ויש אשר תפקידו אינו אלא למנוע פחיתות. כך או כך, לא יוכל הבגד למלא אחר תפקידו אם תוכו של לובשו איננו כברו. במקרה זה עלול הבגד לקבל משמעות של בגידה, והמעיל ירד ממעלתו וימעל בתפקידו. אדם שתוכו כברו ומבקש שבגדיו יהיו בכל עת לבנים, כותנותיו הופכות להיות "כותנות אור". כל אחד מישראל נדרש לזהות מהם המלבושים הראויים לשליחותו בעולם הזה - כהנים בעבודתם, לויים בשירם ובזמרם וישראל במעמדם.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל