הרב דני אלינר
הרב דני אלינרצילום: זיו צפלביץ

ידועים דברי חז"ל, העורכים הקבלה בין יום הפורים ליום הכיפורים. על פי השואה זו, יום הפורים הוא היום המרכזי , ויום הכיפורים הוא "רק", כפורים.

בשיאו של יום הכיפורים, נכנס הכהן הגדול אל קודש הקודשים, בבגדי לבן. הוא פושט את בגדי הזהב המפוארים, המלווים אותו כל השנה. את המעיל התכול עם פעמוני הזהב, ואת כל שאר הגינונים שנועדו להרשים את הסובבים, לתת יקר וכבוד לכהן הגדול.

ישנם רגעים בשנה, בהם צריך להוריד את הכל, ולהתייצב לפני הבורא, עירומים מכל גינוני כבוד, בבגדי לבן פשוטים.

את בגדי הלבן אנו פוגשים, כמובן, פעם נוספת. אך הפעם בנסיבות מצערות. בעת מיתתו של האדם, הוא נעטף בתכריכים לבנים. ממש כמו ביום הכיפורים, כך גם ביום המיתה, האדם משיל מעליו, את כל התחפושות, שליוו אותו במהלך חייו, לא הכסף ולא הזהב מלוים אותו בשעה זו, כי אם מעשיו והוא ניצב לפני בוראו, בעצמיותו.

והנה, ביום הפורים, אנו מתנהגים ההיפך. דווקא ביום זה אנו שמים על עצמנו תחפושת, פעמים רבות המביאה אותנו לידי גיחוך.

ואולם, אם ניטיב להתבונן, נבחין כי יש כאן מטרה זהה. לאמיתו של דבר, במשך כל השנה כולה, אנו עוטים על עצמינו תחפושת. כל אחד נכנס למשבצת מסוימת, ואמור לשחק את התפקיד שלו בצורה מושלמת. כך הם פני הדברים, בבית, במשפחה המורחבת, בעבודה ובכל מקום.

יש ערך גדול לתחפושת, החברה דורשת מאיתנו נורמות התנהגות, שמאלצות אותנו לכוון גבוה, אפילו מעל מצבינו הנוכחי.

ואולם, כאן טמונה גם הבעיה. לעיתים, התחפושת כה מושלמת, עד כי איננו מרגישים כלל, שאנחנו מחופשים. אנו שומעים את התגובות הנלהבות סביבנו, ואנחנו מתחילים להאמין, שבאמת השתנינו, שבאמת בגדי הזהב , תואמים את מידותינו.

בדיוק בשביל זה, מגיע חג הפורים. ביום הזה, אנו עושים מעין סאטירה על התחפושת השנתית שלנו. אנו שותים לשכרה, ומאלצים את עצמינו להיפרד לרגע קט מהתחפושת.

קשה לאדם להיפרד, מהתחפושת האהובה עליו. הוא חושש פן יתגלה מצבו האמיתי... כעת, שנסתלקה הדעת, אנו עומדים עם עצמינו, ובוחנים בתמימות את מצבינו האמיתי....

לאחר שעמדנו בבגדי הלבן שלנו ביום הפורים. אנו חוזרים ולובשים את הלבושים השונים, איש איש לפי מעלתו. לבושים אלו, מבטאים את הרצון, את הכמיהה אליה אנו מכוונים, וטוב שכך.

ואולם, פעמיים בשנה, אנו זוכרים להסתכל אל עצמינו. מידי פעם , טוב להוריד את התחבושת ולראות מה מתחולל בפנים.. מיד לאחר מכן, נחזור ונחבוש את מכאובינו, אך הפעם, מנקודת מבט אמיתית הרבה יותר.

הכותב הוא ר"מ בישיבה הגבוהה אור עציון