השרה אורית סטרוק
השרה אורית סטרוקצילום: ערוץ 7

ערב שבת קודש פרשת תצוה.

אנחנו מצווים על סודיות מוחלטת: אף מילה, בוודאי אף משפט, קל וחומר אף ויכוח או דין-ודברים מכל מה שנאמר או התרחש בחדר הסגור של הועדה לבחירת שופטים - לא אמור לצאת החוצה, ודאי לא לתקשורת. כך מחייב החוק, וכך אנהג, גם אם יש כאלה שמפרים אותו ברגל גסה חמש דקות לאחר תום הדיון, ומוציאים לתקשורת חצאי-משפטים מעוותים. לא אספר דבר על מה שקרה שם, לא אפרט מי אמר מה למי או על מי.

אבל כן, בהחלט כן, אסביר מהן המטרות שהצבתי לעצמי, שהצבנו לעצמנו, בבחירת השופטים שיקבלו את ההחלטות השיפוטיות החשובות של מדינת ישראל בשנים הבאות, החלטות שיעצבו את עתידנו כמדינה וכחברה, בחיי הפרט ובחיי הכלל, וגם מי בשום אופן לא יקבל ממני מנדט לעצב החלטות הרות-גורל כאלה. כי אכן, לשופטים השפעה עצומה על דרכה של המדינה, על דמותה המוסרית ועל ערכיה, וגם על בטחונה ובטחון אזרחיה. ולנו, כמי שבוחרים בשופטים הללו, אחריות גדולה על כל אלה.

ברמדאן שלפני שלוש שנים בערו רחובות ישראל באש פרעות תשפ"א. בערים המעורבות הועלו באש בתי כנסת, תחנות משטרה, מאות בתי יהודים ולמעלה מאלף מכוניות, ויהודים עוברי אורח מצאו עצמם מותקפים במעשי לינץ' המוניים מטרים ספורים מבתיהם. במרחבי הנגב והגליל נעקרו עמודי חשמל, נחסמו כבישים ומסילות רכבת, שוטרים נמלטו על נפשם, ותושבים יהודים נכלאו בישוביהם. בכל רחבי המדינה שלטו הכאוס והאימה.

בפרעות תשפ"א השתתפו אלפי ערבים אזרחי ישראל, שהגדירו בעצמם את האירועים החמורים הללו כ"התקוממות" נגד המדינה, לא פחות. המשטרה והשב"כ נתפסו במחדל מודיעיני חמור, בתת-הערכה ובתת-תיפקוד, המדינה הוכתה בהלם, ולאחר ההתעשתות החלו מאמצי מערכת החוק למצות את הדין עם הפורעים.

"המעשים נעשו כחלק מגל התפרעויות ותקיפות אלימות כנגד שוטרים ואזרחים, והמימד האידיאולוגי שנלווה למעשים יכול לעלות לכדי עבירות ממניע גזעני או לכדי מעשה טרור" - כתב באותם ימים עו"ד מומי למברגר, מי שכיהן בתפקיד המשנה לפרקליט המדינה, בהנחיה שהוציא לכפופים לו, ובה דרש מהם לו לפעול להגשת כתבי אישום בהיקף נרחב, ותוך חתירה לענישה מרתיעה, כיון ש"העבירות מהוות לעת הזו 'מכת מדינה'".

במהלך השנה שלאחר הפרעות ישבתי בועדה לבטחון פנים בכנסת, שניסתה לעקוב אחר אופן אכיפת החוק על פורעי "שומר החומות". היה ברור לכולנו, שאנו בצומת-דרכים קריטית ביחסים שבין מדינת ישראל לאזרחיה הערבים, וש"מכת המדינה" הזו, כפי שהגדיר אותה עו"ד למברגר, מחייבת ענישה מחמירה ומרתיעה, שאם לא כן, אירוע הפרעות המזוויע הזה יחזור על עצמו וביתר שאת.

קיימנו עשרות דיונים, ולא-מעט סיורים בשטח, שמענו קציני משטרה ותובעים מפרקליטות המדינה, וככל שהעמקנו בנושא כך הלכה ונחשפה לעינינו תמונה איומה: בתי המשפט הקלו מאד עם הפורעים, כבר בשלב המעצר, כשהם משחררים רבים מהם ל"מעצרי בית" בסמוך מאד לבתי קורבנותיהם היהודים, מאפשרים התמשכות הדיונים בזמן שהנאשמים ממשיכים בחייהם הנוחים והחופשיים, מובילים לעסקאות-טיעון בהן נמחקו סעיפי הגזענות והטרור, ולבסוף גם מקלים עד מאד בעונשיהם של הפורעים, שחלקם נשלחו לעבודות שירות, וחלקם לתקופות מאסר קצרות בלבד.

חשוב להבהיר: ההקלות בעונשם של פורעי שומר-החומות היו לא רק ביחס לעונשים שדרשה פרקליטות המדינה, אלא אפילו ביחס להחלטות בית המשפט העליון בכל הערעורים שהגישה הפרקליטות על קולת העונש. חלק משופטי הערכאות הנמוכות קראו את ההחלטות הללו, והמשיכו לתת גזרי דין מקלים. לא פעם שמענו קציני משטרה מבכים את ההתנהלות הזו וקובלים ש"השופטים מושכים את השטיח מתחת לרגליהם" ושמים לאל את מאמציהם. האם באולמות הממוזגים של בתי המשפט לא רואים, לא שומעים ולא מריחים את מה שכולנו חווינו ברחובות? לא מחוברים למציאות? לא מבינים אחריות לאומית מהי? - אף אחד מאתנו לא הצליח להבין.

פניתי באותם ימים ליו"ר הועדה, ח"כ מירב בן ארי, וביקשתי שתזמן לדיון את מנהל בתי המשפט, על מנת לנסות, באמצעותו, לחבר את השופטים לצורך הלאומי הקריטי המונח לפתחם, ומשווע לאחריותם. לשווא. זימון כזה לא התאפשר לפי תקנון הכנסת, ובינתיים תיקי האישום הלכו וגוועו בזה אחר זה, הפורעים כמעט ולא נדרשו לשלם על מעשיהם, ולנו, חברי הכנסת נבחרי הציבור, לא נותרה שום דרך להשפיע על התנהלותם.

מרגע שמוניתי כנציגת הממשלה בוועדה למינוי שופטים, היה ברור לי שבמסגרת האחריות הכבדה שהונחה על כתפי, חובה עלי לתקן גם ליקויים כאלה, ולוודא ככל הניתן, שעל כס המשפט בו מתקבלות החלטות הרות-גורל לעתיד המדינה ישבו שופטים שהם לא רק מוכשרים, חכמים, קשובים, וישרים, אלא גם בעלי אחריות לאומית. כאלה שאינם יושבים במגדל-השן, אלא מבינים טרור מהו, התקוממות לאומנית נגד המדינה מהי, והרתעה נדרשת מהי. זה לא קריטריון פסול, זה קריטריון הכרחי, אם חפצי חיים אנחנו.

הדברים נכונים שבעתיים בימים אלה שלאחר טבח שמחת-תורה הנורא, כשבישראל כלואים המוני מחבלי נוח'בה, שטבחו, אנסו, ערפו ושרפו וטרם הובאו לדין, וכבשחוצותינו נשמעים שוב דברי הסתה איומים ומסוכנים. הגיע זמן תיקון, ועלינו לתקן.

על המילים "ועשית חושן משפט" בפרשתנו כותב רש"י: "שמכפר על קלקול הדין". מהי הכפרה הזו, שעליה מדבר רש"י? התשובה נמצאת כמובן בפרשת וישלח: "ונראה בעיני, שכל כפרה שאצל עוון וחטא... לשון קינוח והעברה הן" - מסביר לנו רש"י שם על המילים "כי אמר אכפרה פניו", ומביא שלל דוגמאות להסברו זה, ובהם "גם בלשון המקרא נקראים המזרקים של קודש "כפורי זהב" על שם שהכהן מקנח ידיו בהן בשפת המזרק". - לכפר על קלקול הדין, משמעו: לקנח, לנגב ולנקות את הזוהמה שיצר קלקול הדין. נראה לי, שהשבוע התחלנו, במידת מה, לכפר על קלקול הדין שנעשה על ידי חלק משופטי ישראל, ולייצר לכולנו מערכת משפט נקיה, ראויה ומתוקנת יותר.