בפרשת "כי תשא" שנקרא בשבת הקרובה ישנו ציווי לספור ("לפקוד") את בני ישראל. המילים בהן משתמשת התורה הן "כי תשא את ראש בני ישראל"; המפקד נועד, מעבר לצורך פונקציונלי, גם לרומם ("לנשא") את הייחודיות והמעלה של כל אחד מהנספרים.
אנשים נוטים להתבלבל בין הפועל "לנשא" במשמעותו התנכי"ית לבין הפועל "להתנשא" במשמעותו התרבותית כיום. ציון מעלותיו של אחד אינו ביטול תרומתם של האחר, אלא הכרה בערך עצמי כחלק מהמכלול. זו הסיבה שהמפקד בתורה נעשה באמצעות "מחצית השקל" שמזכיר לכל אחד ואחד שלבדו הוא חצי ולא שלם.
הציבור הדתי-מסורתי-לאומי-חרדל"י צריך "לנשא" את ראשו ולהסתובב בימים אלו בקומה זקופה. בהיסטוריה של העם היהודי עוד ילמד לדורות על הקבוצה המופלאה, מגש הכסף של מדינת ישראל במאה ה21 – לומדי התורה ומשרתי הצבא, שומרי מסורת ומחדשי מודרנה; חלוצים ומתיישבים שתורמים בכל המערכות – הרוחניות והמעשיות.
חשוב לדייק: אדישות כלפי שקמות ברסלריות והרמת גבה מול השנאה של⁸ כוח קפלן או עיתון "הארץ" – אינם נקראים "להתנשא".
ברור שגם לציבור שלנו יש חסרונות אבל המרכזי שבהם הוא הנטייה להלקאה עצמית יתר על המידה וחשש מ"מה יגידו עלינו".
אנחנו נעשה את שלנו – גם בבחירות המקומיות – לא נתנצל בפני אף אחד ולא נתנשא על אף אחד; להרים את הראש ולא את האף.