ניצן כספי שילוני, דוקטורנטית בתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן ועורכת-דין ורונית עיר-שי, ראש התוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן, פרסמו מאמר אקדמי נרחב על יחס בתי הדין הרבנים לנשים נפגעות אלימות.
"המסקנה שאלימות פיזית היא לרוב עילת גירושים בבית-הדין הרבני או לכל-הפחות שתשתית עובדתית המצביעה על אירועי אלימות תוביל לחיוב גט בבית-הדין הרבני, גם אם באמצעות עילת גירושים אחרת", הם כתבו בסיכום המאמר.
לדבריהן, "ניתן לאתר התבטאויות רטוריות גורפות של דיינים אשר מגנות אלימות במשפחה כתופעה, כלומר, אין כל ספק שבתי-הדין רואים ככלל את האלימות במשפחה כתופעה שלילית. אולם קריאה נרטיבית בפסקי-דין רבניים שניתנו בשנים האחרונות ונסקרו במאמר זה מעניקה נופך הכרחי להבנת התוכן של אלימות פיזית במציאות הפרטיקולרית, וכן זורעת אור על המציאות של נשים בבתי-הדין הרבניים כמו-גם על תפיסות-העולם של דיינים, המוסמכים לדון באופן ייחודי בדיני נישואים וגירושים בישראל".
"התבוננות מעמיקה בפסקי-הדין מובילה למסקנה שההיגד 'אלימות היא עילת גירושים לפי ההלכה' כמעט נעדרת תוכן ומשמעות כשלעצמה, מבלי שעומדים על מהות הקטגוריה 'אלימות במשפחה' בפסיקותיהם של בתי-הדין הרבניים", הוסיפו.
הן תקפו את היחס של חלק מהדיינים כלפי סוגים מסוימים של אלימות. "העיון בפסקי-הדין מעלה כי סוגים מסוימים של אלימות מנורמלים על-ידי חלק מהדיינים במסגרת מערכות יחסים מסוימות, בין משום שהם נתפסים כחלק אפשרי של מערכת זוגית, ובין משום שמערכת הציפיות המגדרית מהאישה מובילה להנחה שעליה לפעול להטבת הקשר חרף ההתעללות שהיא סופגת".
"נוסף על כך, האופן שבו הדיינים מבנים את העילה ומעצבים את הידע שהם מגבשים לכלל פסק-דין דוחק את קורבן האלימות למערכת ציפיות ראייתית בלתי-אפשרית כמעט. יתרה מזו, דומה שבשנים האחרונות ניתן ביטוי להשקפת-עולם דמונית ומכלילה כלפי נשים נפגעות אלימות. כל אלה יוצרים תובנה שלפיה הרכבים מסוימים במערכת בתי-הדין הרבניים מעבירים לעיתים את האישה הנפגעת פגיעה נוספת ומשנית. כאשר הידע והחוויה של האישה מובאים בחשבון באופן מוגבל בלבד", סיכמו השתיים.