עם המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, הרב יונה גודמן, שוחחנו על הצפוי במוסדות התיכון של הציונות דתית בחודש אדר ב' המתקרב ובשיאו, חג הפורים, על רקע המלחמה הנמשכת.
את השיחה איתנו מקיים הרב גודמן לאחר עוד יום עיון מיוחד שקיים עם מחנכים וגם חלק ממנו הוקדש לאתגר הזה. "זה מתחיל במורים וממשיך אל התלמידים כשהשאלות של תלמידים הן לפעמים שחור ולבן, לעשות הכול כרגיל כי חיכינו 12 שנה ועכשיו תורנו, או הפוך וזה עולה קומה במקומות שיש בו שכול ובהרבה מוסדות שלנו יש קרובים של גיבורים שנפלו, ובעיניהם איך יעלה על הדעת אפילו לשיר במסיבת פורים. כך שהדיון בהחלט עולה".
על הרובד הזה של הסוגיה, מביע הרב גודמן את עמדתו לפיה "גם בזה נוכל להפוך את הצרה לצמחה. כלומר שבאמת אין מקום לשטויות כשעם ישראל אבל ויש כל כך הרבה שכול ופצועים וחטופים וחטופות. אין זמן ואפשרות להתהוללות סתמית, אם היה בכלל באיזשהו מקום, אבל שמחה אמיתית משמעותית כביטוי של אמונה, חוסן, תקווה וידיעה שבימים ההם גם בזמן הזה ישלטו היהודים המה בשונאיהם, זה נדרש, ואולי נזכה שבזכות מה שנעשה השנה, גם בשנים הבאות שבהן לא תהיה מלחמה נעשה פורים יותר יהודי תורני ומדויק".
הרב גודמן מפרט מעט יותר ומסביר כי אכן יש בקרב בני הנוער גם מי שחי ניתוק מסוים מהאירועים, ובעיקר אלו מי שלא מצאו את עצמם בשדות ההתנדבות ולא חוו שכול קרוב. את אלו תפקידם של המחנכים לחבר אל המשמעות העמוקה יותר.
רובד נוסף של הסוגיה הוא ההתמודדות עם המבטים מבחוץ, מבטים מאלה שאינם חובשי כיפה ו"מתקשים לעיתים להבין את ההבחנה ואצלם אם יש שירה זה בטח הוללות והם שואלים איך אתם מעזים", אומר הרב גודמן ומספר על ראש אולפנה אחת שאמרה לו שבכוונתה להגיף את וילונות החלונות בעת ריקודי הפורים שיהיו ריקודים יהודיים ושמחים שמחה אמיתית אך החשש הוא שהשכנים ישמעו ולא יבינו את המתרחש.
בהקשר זה מזכיר הרב גודמן את התלמידים ברעננה שחבריהם נפצעו בפיגוע ובשידור חי רקדו 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה' אבל כלי התקשורת לא הבינו זאת וכעסו מתוך תחושה שמדובר במסיבה מועדונית. "לכן "אני לא מעלה על דעתי שנבטל, אבל זה בהחלט מחייב אותנו להסברה ולווידוא שזו אכן שמחה יהודית עמוקה ולא חלילה משהו אחר שלפעמים זולג קצת בקצוות".
הסברה כזו, אומר הרב גודמן, יכולה להתבצע בצורה של מכתבים לשכני המוסד, ובהם יוסבר שיקול הדעת שקדם לאירוע ותוסבר ההחלטה לקדם שירה ושמחה שמביעות אמונה בצדקת הדרך, ביטוי של חוסן שכלל וכלל אינו מבטא התעלמות. זאת כאשר החשש הוא השכנים. במקרה ומדובר בעוברי אורח יידרש מענה אחר, מותאם יותר. "יש מקום להתחשב באיך אנחנו נראים, אבל לא ברמה של ביטול עשייה אלא ברמה שלח תוספת הסברה".
הרב גודמן מספר כי השאלות סביב החג המתקרב מעסיקות את כלל המוסדות. "אנחנו מסיימים כבר את יום העיון החמישי בכל חתך אפשרי, אבל מבער לכך, המציאות מציפה את השאלות והראשונים שהעלו את השאלה היו תלמידים. זה מציף את הפער בין מי שממש לא מחובר למי שחש את השכול כשהרוב נמצאים באמצע. זה מחייב אותנו להיות מדויקים יותר ואולי נזכה להיות גם בשנים הקרובות אנשים שמבטאים שמחה יהודית אמיתית בלי ספיחים".
בתום השיחה עמו אנחנו שואלים את הרב גודמן מדוע דווקא מוסדות הציונות הדתית מעלים את השאלות הללו סביב חגיגות הפורים, בעוד מגזרים אחרים, לפחות כך נראה, מדלגים על השאלה הזו, נערכים לחגיגות ולכל היותר מצמידים להם אידיאולוגיה ברוח 'במותם ציוו לנו גם לרקוד'. על השאלה הזו משיב הרב שעל אף הבנת השאלה הוא סבור לא נכון לעסוק בה אלא להתמקד בחשבון הנפש של עצמנו, וגם זאת כחלק מלקחי אירועי שמחת תורה. "אנחנו צריכים להושיט יד אוהבת לאחים שהם אחים לנשק גם בזמן שלום ולא רק בזמן מלחמה ובעיקר כל ציבור ישתדל לתקן את דרכיו".