"זאת הייתה החתונה שלו עם ארץ ישראל"

הפריטה הרכה על מיתרי הגיטרה וקול השירה העדין נישאים באוויר העמק היפהפה, שאת הירוק מסמא העיניים שלו הוא שומר לשבועות בודדים בשנה. מבין המיתרים בוקעים צלילי הפיוט העתיק, המזוהה ביותר עם תושבי המקום הזה, חוות עמק תרצה. "ארץ הקדושה, יקרה חמודה, לתורה ותעודה, תיקרא דרושה", מסלסל מבקר בחווה שהתיישב בחאן האירוח, ואותה ארץ קדושה וחמודה משתרעת מולו לכל מלוא רוחב העין: ארץ שכם מכאן, בקעת הירדן משם, הרי השומרון מעל, ועמק תרצה למרגלותיו.

הפיוט הזה נישא מדור לדור, ומארצות הניכר לארץ הקודש, עד שנח פה בעמק. היה זה סבא הרב אליהו נוח זצ"ל שניגן אותו מדי ליל שבת על השולחן בגולת כורדיסטן, כשדמעות של כיסופים לארץ ישראל זולגות מעיניו בכל פעם מחדש. כשזכה לעלות לארץ ישראל המשיך לכסוף אליה גם מקרוב, והפיוט עבר במסורת לילדיו, וגם לנכדיו, בני משפחת שרביט בכוכב יעקב. נפשו של אחד הנכדים, הראל, דבקה במיוחד בפיוט הזה, שביטא את געגועיו ואהבתו הבלתי פוסקים לארץ ישראל.

יחד עם אחיו משה הקימו השניים בעשר אצבעותיהם לפני שלוש וחצי שנים את חוות עמק תרצה, שמשלבת חקלאות עם תיירות. הראל השקיע את כל הונו, כוחו ונפשו בפיתוח המקום הזה, והתקין בידיים אוהבות קונסטרוקציות עץ, מבנים ויציקות בטון. הוא התגורר במשאית ששודרגה למגורים, והמשיך כל הזמן בחלומות על פיתוח המקום. אבל היה לו חלום גדול נוסף: לשאת אישה ולבנות בית. הראל, שחצה את גיל 30 ועדיין נותר רווק, השקיע זמן וכוחות רבים במציאת בת זוג, הביע את רצונו העז להתחתן, אולם טרם עלה בידו.

היה זה באלול האחרון כשמקורביו הופתעו לראות אותו עמל על פרויקט יומרני חדש: הראל שוב השקיע מכספו ומימן קייטרינג איכותי, הסעות מכל רחבי הארץ, הגברה וכל הציוד הנדרש לערב גדול וחגיגי. הוא הזמין את קרובי המשפחה הקרובים והרחוקים לערב קיצי ויפה בחווה לעילוי נשמת הסב, הרב אליהו נוח. בעיצומו של האירוע הזמין את כולם להתקבץ סביב לוח גבוה ורחב שהיה מכוסה בד. הוא הסיר באחת את הלוט ולעיניהם המתפעלות של האורחים התגלו מילות הפיוט "ארץ הקדושה" באורך מלא, חרותות על לוח ברזל ומוקדשות לארץ האהובה ולסב האהוב. רגע לפני שהתחיל הקהל כולו בשירת הפיוט המשפחתי נטל הראל את המיקרופון ובקולו החם בירך: "אני רוצה לברך את כולם בברכת ארץ ישראל, שתהיה לכם ברכה, שיהיה לכם אור בעיניים, שתהיה לכם שמחה, שתהיה לכם אהבה לארץ הזאת, ותמיד תרצו להיות בה ולהישאר בה ולא ללכת לשום מקום, כי מי שאוהב – לא עוזב!"

השמחה והריקודים נמשכו עד לשעה מאוחרת, ואיתם סיפורי מורשת על סבא וארץ ישראל. כשהכול נגמר שאל האח דוד את הראל: "למה הזמנת כל כך הרבה אנשים והיה לך כל כך חשוב שיבואו? למה השקעת בערב כזה, עם סעודה וריקודים? רק בחתונה משקיעים כל כך הרבה!" הראל שמע, ושתק.

חודשים ספורים לאחר מכן, בי"ז בטבת תשפ"ד, נפל סרן הראל שרביט בקרבות בצפון הרצועה. כשהמשפחה עמוק בתוך האבל על הבן הנערץ והאהוב שנפל, התעורר פתאום אחד מהם בהבנה חדשה: "הראל עשה מאמצים כבירים להתחתן ולא הצליח. אבל הוא אהב מאוד גם את ארץ ישראל, ואיתה הוא הצליח להתחתן. הערב הזה היה החתונה שלו עם ארץ ישראל".

שרביט נגד בלינקן

הביקור בחוות עמק תרצה אצל האחים משה ודוד שרביט נדחק בתוך לוח הזמנים העמוס והצפוף שלהם. הם הצליחו לספק לנו כמה הסברים על המקום וסיפורו, כשבין לבין הם נענים למבקרים הרבים שפוקדים את המקום ומברכים אותם בהצלחה, ובמקביל מתפעלים שורת משימות דחופות הקשורות לחווה עצמה. בדרך העפר המובילה אל החווה מכביש אלון (סמוך למושב חמרה בבקעת הירדן) נצפה טור ארוך מאוד של רכבים שניתבו את דרכם בין המרחבים הירוקים. זרם המבקרים כאן לא פוסק, ומשפטי הפרגון וההתפעלות נשמעים ללא הרף. "אני נוסעת פה ואומרת: איזה אנשים צדיקים!" מתפעלת אחת הנשים, "צריך לזה אדם עם חזון לא רגיל. אני שואלת את עצמי כל הזמן: איך הם גרים פה? כל הכבוד לכם, חזקו ואמצו!"

"אנשים שמגיעים לכאן מוקסמים מהמראה. כל אחד שבא לפה אומר לי 'תקשיב דוד, זה פשוט מטורף!'" מספר דוד שרביט, שהצטרף אל החווה לאחר נפילתו של אחיו הראל הי"ד. "הם נפעמים גם מהמראה המוריק של הבקעה וגם מהעשייה שהם מגלים כאן. הם שואלים את עצמם איך לא היו פה עד עכשיו, איך הם מגלים רק עכשיו את הדבר הגדול הזה? הם פעורי פה ורוצים לקחת בזה חלק". כשאני מנסה לחדד מהי בדיוק התגלית של המבקרים במקום, מסביר דוד: "זה פשוט: ההבנה שגם בדור שלנו יש התיישבות חלוצית. הציבור ברובו קם בבוקר, הולך להייטק וחוזר הביתה. פתאום הם מגלים שיש פה המשך של ההתיישבות כמו בימי גיא אוני, מוצא או עמק החולה. בימים ההם בזמן הזה".

אי אפשר להפריז בערך המעשה החלוצי של החווה. כפי שמגדיר זאת דוד, הנוף עצמו מדבר. קו הרוחב המחבר את חבל שכם אל עבר הירדן ממערב למזרח הוא למעשה עמק תרצה. התוכנית הפלשתינית הייתה ברורה: כחלק מתוכנית פיאד תתפשט העיר שכם דרך עמק תרצה מזרחה, עד הירדן, ובכך ייווצר רצף פלשתיני ענק ומסוכן שמחבר את שכם לירדן. תצפית מהחווה אל העמק מגלה כי התוכנית יצאה לדרך כבר לפני כמה שנים, והעמק זרוע בעוד ועוד בנייה ערבית שהולכת ומתפשטת משכם מזרחה. החווה, במיקומה האסטרטגי, היא הנקודה היהודית היחידה שמהווה את הסכר בנהר ההשתלטות הערבית. שבעת אלפים הדונמים שעליהם היא חולשת, באמצעות חקלאות ושטחי מרעה, הופכים אותה לנקודה קריטית שמגינה לא רק על האינטרס ההתיישבותי אלא גם על האינטרס הביטחוני: כביש אלון ומתחתיו כביש הבקעה היו חשופים לטרור בלתי פוסק לו החווה לא הייתה עוצרת את ההשתלטות הערבית מזרחה.

אבל, מדגישים האחים שרביט, במקום הזה חיים קודם כול את התנ"ך, את היסודות הבראשיתיים של העם היהודי. דוד מצטט פסוקים שמגלים כי מהמקום הזה, עמק תרצה, שב יעקב אבינו מחרן לארץ ישראל, שם נטה אוהלו בשכם. לאחר מכן היה זה נתיב הכניסה של עם ישראל לארצו (דרך מבוא השמש), מחציית הירדן ועד למעמד הברכה והקללה בשכם. תוך כדי שיחה משקיף דוד ממקום עומדו גם אל תל תרצה, שהייתה בירת ממלכת ישראל.

אלא שבמקום שמדינת ישראל תעודד ותטפח את המעשה החלוצי של האחים שרביט, ששומרים על אדמות מדינה, היא מפנה להם כתף קרה. את המערכה מול האנרכיסטים ופעילי השמאל, שגלשה בשבועות האחרונים גם לאירופה וארצות הברית, היא משאירה להם לנהל לבד. "האנרכיסטים מגיעים לפה על בסיס יומיומי", מעיד משה, "כדי להציק לנו ולייצר מריבות אלימות. הם זורעים מחלוקת ומריבות מולנו, ובינינו לבין הבדואים שגרים פה, ובסוף מציגים את זה כאילו אנחנו אלימים". "יש להם שיטה", מסביר דוד, "הם מגיעים לפה, מחרחרים ריב ואומרים דברי שטנה עד שהרוחות מתלהטות. אז הם מצלמים הכול, מעלים את זה לרשתות ועושים מזה צימעס ומציגים אותנו כתוקפים. כמובן שזה עובר לאירופים ולאמריקנים. הם מציגים את עצמם כשומרי הרועים הבדואים, אבל בפועל הם זורעים בלגן". וכאילו כדי לאשש את הסיפורים מתרחשים האירועים מולנו בשידור חי, תוך כדי הריאיון. משה עוצר לרגע ועונה לשיחה דחופה. "צלמו אותם", הוא מורה לבחור שמעבר לקו, "שיהיה סרטון שמראה אותם זורקים אבנים. אם יהיה לנו סרטון כזה – שיחקת אותה". "עכשיו החבר'ה שלנו מהחווה נתקלו בערבים שבאו וזרקו עליהם אבנים", הוא מסביר לנו, "יכול להיות שיש להם סרטון מהאירוע, צריך לטפל בזה".

לפני שבועות ספורים חיככו פעילי השמאל הקיצוני את ידיהם בהנאה: הפעילות הצליחה מעל למשוער, וארצות הברית הטילה סנקציות דרקוניות חסרות תקדים על שורה של מתיישבים בתואנה של "אלימות נגד פלשתינים", כשהיא נשענת על גיבוב של חומרים מעוותים שהמציאו בעבורם ארגוני השמאל. אחרי ארצות הברית הגיעו גם מדינות אירופה.

את העובדה שהוא נמצא ברשימה השחורה של בריטניה גילה משה שרביט רק דרך אמצעי התקשורת. מדובר באיסור כניסה למדינה ובסנקציות כלכליות נוספות. למזלו של משה, הבנקים בישראל שעיקלו חשבונות של חבריו לסנקציות פסחו עליו וחשבון הבנק האישי שלו לא הוקפא. אולם יש מי שכן מצאו את הדרך לפגוע בו כלכלית. "חברת פייבוקס החליטה על דעת עצמה לקחת לי את הכסף ולחסום לי את החשבון, בלי הודעה מוקדמת", מספר משה. "בחשבון הזה היו גם כספים שאספנו בשביל החווה וגם כסף פרטי שלי, בסכום של אלפי שקלים. לא יכולתי לשחרר את הסכום. לאחר פניות רבות לחברה קיבלתי מהם מייל ובו הסבירו שמאחר שגילו שאני ברשימה השחורה החליטו לחסום לי את החשבון, שכן מדובר במדיניות בין־לאומית". לאחרונה, כנראה בעקבות לחצים, קיבל משה טלפון מהחברה והובטח לו שהכסף יוחזר לו, "אבל בינתיים עוד לא קיבלתי כלום".

מאז שהוטלו עליו הסנקציות מקבלות משפחת שרביט והחווה חיבוק מציבור רחב. "יש הרבה רצון לעזור לנו, להיות חלק מהמקום הזה. אנשים באים לבקר, תורמים, באים לעזור פיזית, מתעניינים בסיפור שלנו. מעבר לזה, כחלק מהמחאה כ־6,000 איש סגרו את החשבונות שלהם בפייבוקס". מבחינתו, הסנקציות הוטלו לא רק עליו כתושב החווה: "הסנקציות הוטלו באותה מידה גם על הראל הי"ד, שנפל במסירות נפש בקרבות בעזה ונתן את כל כולו למען עם ישראל, ארץ ישראל ומדינת ישראל". אפרופו מדינה, אני שואלת האם מישהו מנבחרי הציבור בכנסת או בממשלה טרח להיחלץ לעזרתם. "היו פה כמה ח"כים ושרים לביקור, אבל בפועל לא ראינו שהפכו שולחנות בגללנו", הוא משיב את התשובה הצפויה והמאכזבת. את המלחמה בתוכנית המדינה הפלשתינית של ביידן־בלינקן נאלצים אנשי החוות לנהל בידיים חשופות.

אבל בני משפחת שרביט לא מתרגשים מההצקות, ומרכזים את עיקר מרצם בפיתוח החווה. כבר היום המקום מרשים ביופיו: חאן עם אוהלי אירוח, כר דשא וספסלי עץ, שירותים ומקלחות, חדר אוכל ואפילו בריכה פרטית סגורה מול הנוף. במקום הזה יש לא רק אירוח לקבוצות ומטיילים אלא גם מופעים, פסטיבלים ואפילו חתונות. גם מבני הדיר הגדולים של הצאן והבקר ממלאים שטח נרחב, ובתים של שתי המשפחות המתגוררות בחווה, בנוסף לרווקים.

מאחורי המונומנט שהקים הראל הי"ד עם מילות הפיוט "ארץ הקדושה" ניצב מבנה בלתי גמור עדיין של בית הכנסת. גם אותו החל הראל לבנות יחד עם משה, והחלום כעת הוא לסיים את בנייתו. משפחת שרביט נמצאת כעת בעיצומו של פרויקט גדול ושאפתני של הקמת 'מרכז הראל', שינציח את זכרו ומורשתו של האח הנערץ ויכלול תוכניות חינוכיות, לימודיות וחווייתיות שינחילו את ערכי אהבת ארץ ישראל ותורת ישראל, זהות יהודית, גבורה ועוצמה.

בדרך חזרה מהחווה ממשיכות מילות הפיוט ללוות את הנסיעה, בגרסה שהוציא הזמר ביני לנדאו לאחר נפילתו של הראל הי"ד וזכתה לתהודה רחבה. ואז מתנגנת החתימה שאין מדויקת ממנה, לאחר מפגש עם מי שעיניהם תלויות אל הארץ הזאת: "מארבע הפאות, שרידי עדתך, עיניהם תלויות אל אהבתך, עד יקים חורבותייך אדון המתנשא, ואותך יעשה בריאה חדשה".

לתגובות: [email protected]

***