זה היה השבוע הקשה ביותר שידע הצפון מפרוץ המלחמה. מאות טילים נורו על ידי חיזבאללה לכיוון הגליל ורמת הגולן, ובשורה של מקרים אף פגעו וגרמו נזקים גדולים. חלק לא מבוטל מהטילים לא יורט, עובדה שהובילה למספר גבוה יחסית של נפילות, במיוחד סמוך לכבישים בין־עירוניים בצפון. בחלק מהיישובים נשמעו אזעקות לראשונה מאז חודש אוקטובר. אחד היעדים העיקריים של תקיפות חיזבאללה הוא מתקן חיל האוויר במירון, שהותקף כבר כמה פעמים מתחילת המלחמה.
ישראל, בתגובה, תוקפת שוב ושוב בלבנון. בימים האחרונים היא אף מעמיקה את טווח תקיפותיה ואת עומק גיחותיה. במצב העניינים כמו שהוא בשבוע האחרון - הסלמה של ממש בגזרה הצפונית, נראה כי הרחבת המלחמה לכדי פעילות מקיפה בגבול הצפוני היא רק שאלה של זמן.
כבר שבועות ארוכים מופעלים על ישראל לחצים כבדים שלא לפתוח בחזית מלאה מול חיזבאללה, בעיקר על ידי האמריקנים והצרפתים, שחוששים כי ההסלמה אף עלולה להוביל למלחמה אזורית נרחבת. יש לציין כי מאז פרוץ המלחמה האמריקנים כן נגררו לסוג של לחימה גם בחזית התימנית וגם בחזית העיראקית.
החלופה שאליה המערב מכוון היא עסקה מדינית שבמסגרתה יושגו הסכמות שיובילו לעצירת ההסלמה ולמניעת הרחבתה של המלחמה. בישראל היעד ברור למדי, והוא הרחקת חיזבאללה אל מעבר לנהר הליטני, במימוש חלקי למדי של החלטת 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם שסיימה את מלחמת לבנון השנייה. חלק עיקרי לא פחות, והוא התפרקות חיזבאללה מנשקו, כלל לא מדובר כמובן. גם בעניין הרחקת חיזבאללה מהגבול הישראלי אין הסכמות באופק.
ישראל מצידה מעבירה שוב ושוב מסר כי היא מוכנה מצד אחד לתת לתהליכים המדיניים להתקדם, אך היא לא תהסס לתקוף בלבנון, ואף להפוך את התקיפות הללו למערכה נרחבת נוספת, מלבד זו המתנהלת בעזה כבר חמישה חודשים. גורמים צבאיים בגזרה הצפונית סיפרו ל'בשבע' בימים האחרונים כי היקפי התקיפות של צה"ל בלבנון התגברו דרמטית בשבוע החולף, ורק בלילה שבין שני לשלישי ביצע צה"ל עשרות גיחות לשטח לבנון.
הסיבות להגברת הפעילות הישראלית בלבנון ברורות למדי. כל ערי הגבול הצפוני מפונות, ולפי ההנחיות שקיבלו ראשי המועצות בימים האחרונים, לפני תחילת חודש יוני לא יוכלו תושבי הצפון המפונים לחזור לבתיהם. מנגד, גם התושבים וראשי הרשויות לא מוכנים לחזור במצב העניינים הזה. "המציאות הזאת לא יכולה להימשך. אפשר לדבר על שיקום הגליל כמה שרוצים, אבל בלי שינוי המציאות אין את מה לשקם. אף תושב לא יחזור לבית שלו במצב הזה", אמר השבוע אביחי שטרן, ראש עיריית קריית שמונה, בכנס ירושלים של קבוצת 'בשבע', והוסיף: "אם לא נקבל ביטחון אמיתי, ולא רק אמירות על תחושת ביטחון, אני אחסום בגופי את התושבים מלחזור".
את הדברים אמר שטרן יממה לפני פתיחת הקלפיות בבחירות המקומיות, שבהן הוא לא השתתף. "כל ראשי הרשויות המפונות לא יכולים לקיים בחירות מחר. התושבים שלי פזורים ב־271 מלונות ברחבי הארץ כבר חמישה חודשים. זאת מציאות בלתי אפשרית. אנחנו דורשים שינוי אמיתי במצב, כי אנחנו לא מוכנים שיהיה לנו מה שהיה ליישובי עוטף עזה".
את המסר הזה מקבל כל העת הדרג המדיני בירושלים. יחד עם זאת, בישראל עוד לא ויתרו על האפשרות לפתור את המשבר בצפון בדרכים דיפלומטיות, אף שהסיכויים לכך נראים קלושים למדי. הסיבה העיקרית לכך, כפי שסבורים גורמים צבאיים ומדיניים רבים, היא הטלת ספק ביכולתה של ישראל לעמוד בסבב לחימה מקיף גם בגבול הצפון, בלי קשר למצב הדרום. "הנס שהיה למדינת ישראל הוא שחיזבאללה לא יצא לתקוף גם כן בשבעה באוקטובר. אם הוא היה יוצא למתקפה מקבילה באותו זמן, אני כלל לא בטוח כי היינו שורדים את אותן שעות", אמר השבוע על בימת כנס ירושלים לכותב שורות אלה האלוף (מיל') יצחק בריק.
בריק אף מתח ביקורת קשה על הדרגים הצבאיים והמדיניים בכל השנים האחרונות. "יש לנו חיילים נהדרים בשטח, אבל אין מאחוריהם המעטפת הנכונה שיכולה לעזור להם לנצח. כל חמשת הרמטכ"לים האחרונים תרמו תרומה ניצחת לכך שצה"ל לא באמת יכול להתמודד עם חיזבאללה בצורה אפקטיבית".
חמשת הרמטכ"לים שעליהם מדבר בריק הם אשכנזי, גנץ, איזנקוט, כוכבי והרצי הלוי. כידוע, שלושה מתוכם - גנץ, אינזקוט והלוי - הם ממנהלי המלחמה. כבר שנים מתריע בריק מפני הכשלים ומזהיר שצה"ל לא יוכל להתמודד בחזית מול חיזבאללה, והוא אף ניהל מאבק ארוך מול איזנקוט בימיו כרמטכ"ל על תוכניותיו, עם דגש על תר"ש גדעון שהוביל.
"המערך הלוגיסטי שלנו לא מתפקד כמו שצריך", הסביר בריק. "בשנים האחרונות הפרטנו את מערכי ההובלה שלנו, ואפשרנו מצב שבו הנהגים שאמורים להוביל את הציוד יהיו ערבים, שרבים מהם הצהירו כי לא יעבירו את הציוד שצה"ל צריך. זה אומר שבתוך שעות ספורות, או לכל היותר ימים אחדים, הכוחות שלנו בלבנון ייתקעו בלי ציוד. אבל זאת בעיה נרחבת יותר. מי שאמורים לטפל בכלים ולתחזק אותם לא יכולים לפי ההסכמים לעבור את הגבול. כלומר כל טנק שצריך להחליף לו בורג למעשה הופך למושבת, וצריך להחזיר אותו לתוך שטח ישראל לטיפול. וזה עוד לפני שבכלל דיברנו על צמצום צבא היבשה והימ"חים הבעייתיים, שכבר שלושים שנה עוברים צמצום אחרי צמצום. הצבא שלנו מתוח עד לקצה".
דבריו של בריק נשמעים מדאיגים ביותר, אך עד היום אזהרותיו היו מדויקות בהרבה מהערכותיהם של ראשי מודיעין לשעבר ובהווה. יחד עם זאת, הערכתו כי ישראל תשלם מחיר בלתי נתפס לו תיכנס קרקעית לרצועת עזה, התממשה בצורה חלקית בלבד. ישראל אכן משלמת מחיר כבד מאוד בדרום הארץ, אך הוא עדיין נמוך בהרבה מהאזהרות שהושמעו לפני הכניסה הקרקעית, הן מפי בריק ובעיקר מצד האמריקנים, שהעריכו כי מספר החללים יהיה גבוה פי עשרה ממה שהוא בפועל.
השד העדתי
למעשה עושה רושם שישראל טרם החליטה כיצד לפעול, ובינתיים הסכם הפוגה־חטופים בעזה הולך ומתגבש. הנשיא ביידן אמר השבוע כי הוא מאמין שעד יום שני העסקה תצא לדרך, אך כל הגורמים הרלוונטיים האחרים הכחישו זאת. הקטארים אף הגדילו לעשות ואמרו שאין שום התקדמות אמיתית במגעים ואין שום הסכמה בין ישראל לבין חמאס. להסכם הפוגה בין ישראל לחמאס צפויות להיות השלכות רחבות היקף גם על החזית הצפונית.
"האמת היא שישראל צריכה להחליט מה היא רוצה לעשות", אומר ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר באוניברסיטאות תל אביב ורייכמן ובעבר יועצו של מתאם פעולות הממשלה בשטחים. "כולנו יודעים מה המצב בשטח, והשאלה היא רק איך מתמודדים עם זה. ברור לכולנו שאם תוכרז הפוגה בלחימה, חיזבאללה גם יקפוץ על המציאה, כי גם מבחינתו זה נוח בשלב הזה. עכשיו השאלה היא מה בדיוק ישראל רוצה לעשות. היא יכולה לומר שאין לה ברירה והיא מקבלת את התנאים, או לבוא ולומר שמבחינתה היא ממשיכה לפעול בצורה חופשית בצפון. בסוף אלה נושאים שנתונים להחלטת ישראל, ולא להחלטת אף אחד אחר".
למה שישראל תסכים להפסקת הלחימה מול חיזבאללה בזמן שהוא עדיין על הגבול הצפוני והמציאות הביטחונית לא השתנתה?
"זאת באמת שאלה טובה, והיא תלויה בהרבה מאוד דברים, כולל בשאלה מה ישראל חושבת שהיא יכולה לעשות. הרי ברור לנו שאם היה אפשר להשיג בהסכם מדיני שחיזבאללה יעזוב וייסוג עד לנהר הליטני, כולם פה היו קונים את זה בלי למצמץ. אבל לא ברור שחיזבאללה רוצה או יכול להגיע להסכם כזה. אני לא אומר שאין שום סיכוי לכך, אבל הוא לא מאוד גבוה".
למה שחיזבאללה יהיה מוכן לתנאים האלה?
"יש פער גדול מאוד במפת האינטרסים והאילוצים של חיזבאללה לעומת חמאס. בעזה כמעט כל התושבים הם סונים שברמה כזאת או אחרת מזדהים עם חמאס והמטרות שלו ותומכים בהם. בלבנון זה סיפור אחר. זאת מדינה הרוסה, מלאת פלגים ועדות, כאשר הנוצרים־מרונים והסונים שונאים את נסראללה, ואפילו לא כל השיעים תומכים בו. זו מדינה במשבר כלכלי חמור שלא בנויה למלחמה מול ישראל. אם ביירות תיראה כמו רימאל שבעזה, העדה השיעית כולה תסבול מזה בתוך הזירה הפנים־לבנונית. לכן יש סיכוי שאולי יגיעו להסכם בנושא, אבל יחד עם זה צריך לזכור שחיזבאללה בסוף הוא ארגון דתי פנאטי שחרט על דגלו את המאבק נגד ישראל".
הניסיון של ישראל להגיע להסכם מול חיזבאללה מעורר ביקורת קשה בקרב רבים. בכנס ירושלים שהתקיים השבוע אמר האלוף (מיל') יפתח רון טל כי "מי שמכוון להסכם מדיני מול חיזבאללה לא מביא ביטחון לצפון ולא מחזיר 80 אלף תושבים לבתים שלהם. הליכה להסכם מול חיזבאללה תהפוך את הצפון לנטוש לתקופה ארוכה הרבה יותר ממה שאנחנו רואים בדרום".
רון טל אף הרחיב מדוע אין מנוס לישראל מפעולה צבאית מול חיזבאללה. "אנחנו מדברים על ארגון שחזק פי עשרה מחמאס. אין לו 15 אלף טילים, אלא מאה חמישים אלף. הטילים שלו לא מגיעים רק עד לתל אביב אלא לאילת, והם הרבה יותר מדויקים. כוח רדואן שלו הרבה יותר מאומן מכוח הנוח'בה של חמאס. לכן הדרך היחידה לסיים את המלחמה בזירה הצפונית היא רק בהשמדה של מרבית היכולות של חיזבאללה. אחרת הם יממשו את האידאולוגיה שלהם בעזרת אותן יכולות שאנחנו משאירים להם, ושהם צברו לאורך השנים".
"התקיפות של הימים האחרונים בלבנון היו הכי עוצמתיות מאז שנת 2006. כלומר אנחנו כן רואים התגברות בתקיפות. יחד עם זה, הייתי מגדיר את זה כאינפלציה טבעית של המלחמה, ולא כהחלטה לצאת למערכה כוללת", אומר מילשטיין.
מתי יגיע הרגע לקבל את ההחלטה הזאת?
"התשובה האמיתית היא מתי שישראל תחליט בכך. ברור שהיא תנסה ככל יכולתה לדחות את הקץ, אבל אם היא תראה שאין מנוס ואין דרך אחרת, והתושבים לא יוכלו לחזור לבתיהם, זה יקרב אותה להחלטה הזאת. בסוף, שני הצדדים כרגע עושים ככל יכולתם לא לחצות את הקו האדום הזה".
מה רוצה חיזבאללה?
"יש לנו בעיה קשה. אנחנו ממשיכים לדבר ולנסות לפעול בדרכים שלא עבדו והובילו אותנו לשבעה באוקטובר", אומר אור יששכר, ראש תחום המחקר בתנועת הביטחוניסטים. "אנחנו ממשיכים להתייחס בפטרונות כלפי האויבים שלנו, ולא מבינים שהם אכן מתכוונים לכל האיומים שלהם ובסוף אכן ינסו לבצע אותם. זה נכון לחמאס ולכך שהתעלמנו מכל נורת אזהרה אפשרית, ונכון באותה מידה לחיזבאללה. בסוף נסראללה אומר ש'עד שלא נכבוש את ירושלים ונשחרר את פלשתין כולה לא נפסיק את המאבק'. אנחנו פירשנו את זה כאילו הוא מנסה למכור איזה לוקש ללבנונים, במקום באמת להבין שזה מה שהוא מתכנן".
כלומר הגעה להסכם כזה או אחר לכל היותר דוחה את הצורך שלנו להתמודד עם הבעיה שנקראת חיזבאללה.
"נכון. חיזבאללה לא רוצה את חוות שבעא, או את המים הטריטוריאליים שלנו. הוא רוצה שאנחנו לא נהיה כאן. זה לא ישתנה. הוא לא ייסוג מעבר לליטני, כי הוא עצמו אמר את זה. אבל ברור שזה אירוע שאנחנו נצטרך להתמודד איתו במוקדם או במאוחר. אני לא מקנא בחברי הקבינט שצריכים לקבל את ההחלטה הזאת, כי אנחנו צריכים לבחור בין שתי החלטות רעות מאוד. הרי אי אפשר להחזיר את התושבים לטווח נ"ט כשיש להם את כוח רדואן שרק מחכה לבצע בהם את מה שחמאס עשה בדרום בשבעה באוקטובר".
יכול להיות שאנחנו כבר לא יכולים לפעול בלבנון, פשוט כי חיזבאללה חזק מדי?
"אין לך ברירה אלא לעשות את זה בשלב מסוים, וברור שזאת תהיה מלחמה נוראית. מה שהוא יכול לעשות עם הטילים המדויקים שלו, ויש לו מאות כאלה, זה בלתי נתפס. אנחנו מדברים פה על ראשי נפץ של מאות קילוגרמים. לפני עשור יכולנו לטפל בהם במחיר לא פשוט, אבל לטפל באירוע הזה היום זה הרבה יותר קשה. יכול להיות שהאופציה הטובה ביותר שיש לנו כרגע על השולחן היא כן לדחות את המלחמה הזאת בעזרת הסכם כזה או אחר, ואז להתכונן בכל הכוח אליה, כי היא תבוא בזמן הקרוב. עד היום לא התכוננו בצורה מספיקה למלחמה בלבנון, וזה הלקח שאנחנו צריכים ללמוד".
זה בכלל אפשרי?
"אני לא מאוד אופטימי. אנחנו עדיין מנסים להתנשא על האויבים שלנו. אנחנו נמצאים בגישה משובשת שאם ניתן לנסראללה מה שהוא רוצה, נקבל שקט. ככה קיבלנו את הסכם הגז מול לבנון, וזה לא עבד ולו לרגע אחד. הרי עוד לפני שבעה באוקטובר היינו כל הזמן בחיכוכים מול חיזבאללה. הגישה הזאת לא עובדת. העובדה שהמערב כולו מוביל אותה מול ציר רוסיה־סין־איראן לא הופכת את זה ליעיל. אנחנו רואים שהסנקציות הכלכליות לא באמת עוצרות את איראן ורוסיה, והן למעשה יחד עם סין הצליחו לייצר מערכת כלכלית שמשאירה אותן מעל למים ומאפשרת להן להמשיך לעשות מה שהן רוצות. בזמן שהמערב מנסה לעשות הכול כדי לא להיגרר לעימות, הציר המקביל משתמש בעימות בשביל לקדם את האינטרסים שלו. חיזבאללה פועל באותה צורה בדיוק. הוא מבין שאנחנו מוכנים לוותר בשביל שהוא לא יתקוף, וככה הוא משיג את מה שהוא רוצה. לכן הצעד החשוב ביותר כרגע הוא לחסל את חמאס, כי כל תוצאה אחרת רק תחזק אותו בדעתו שהטרור משתלם. אם רוצים לשנות את המציאות בצפון, חייבים קודם להכריע את הזירה בדרום בצורה שלא תשתמע לשתי פנים".
***