מאז הסתיימו הבחירות המקומיות ביום שלישי האחרון, עוסקים כלי התקשורת בניתוח השפעת הקמפיינים השונים על ציבור המצביעים בפועל.
מטבע הדברים, ערוצי התקשורת השונים אינם מתייחסים לכל המתרחש במאות הרשויות בהן נערכו הבחירות, אלא בעיקר למקומות הגדולים, ולמקומות בהם התחוללה דרמה.
בחלק מהרשויות בהן הבחירות היו "דרמטיות", הדרמה התרחשה עקב "הרדמה" של קהל מצביעים מסויים; קהל שנראה היה בהערכות מוקדמות שיבוא להצביע, אך כנראה היה בטוח כי נציגו ייבחר - ולכן העדיף להישאר בבית או לצאת ולבלות.
כמובן; המצביעים הנלהבים, אלו שמרגישים קשר למועמדים ורצון גדול שיבחרו, אינם עשו שיקולים של סיכויים כאלו ואחרים, אלא כיתתו רגליהם אל הקלפי ועוד הביאו אחרים עימם.
פרשת השבוע, "כי תשא", נפתחת במצוות מחצית השקל: "זה יתנו כל העובר על הפקודים ממחצית השקל לתת תרומת ה'".
נתינת מחצית השקל מכפרת על הנפש, כמו שכתוב בהמשך - "לכפר על נפשותיכם".
רבי מאיר אומר במסכת שקלים שכאשר אמר ה' ציווי זה למשה, הוציא "כמין מטבע של אש" מתחת לכסא כבודו והראה למשה ואמר לו: זה יתנו; כזה יתנו.
ושואלים, מדוע לא הראה ה' למשה מטבע רגיל? מדוע היה המטבע המסמל את מחצית השקל - דוקא של אש?
עונה על כך הבעל שם טוב באמצעות משל: פעם היה איש אחד שלמד את אומנותו אצל צורף. לאחר שלמד את האומנות, רשם לו הצורף ברשימה מסודרת את שלבי העבודה של מלאכת הצורפות, אך לא רשם לו שצריך לשים בהתחלה גחלת של אש, כי זה מובן מאליו (אם לא בוערת אש, איך ניתן להתיך את המתכת ולעצב אותה?...).
הצורף הצעיר לא הבין זאת, וניסה לעשות בדיוק על פי ההוראות - וכמובן שלא הצליח.
מסביר הבעל שם טוב שהעיקר בנתינת מחצית השקל זה ההתלהבות אל ה'. (ובאופן דומה מסביר ה"כתב סופר", שזו הסיבה שאנו מצווים דוקא ב"מחצית" ולא בשקל שלם - כדי שנדע שהנתינה היא רק "חצי", והעיקר זה ה"אש" שבנתינה - לתת בהתלהבות).
פעמים רבות נדמה לנו שהעיקר זה "התוצאה". מה קורה למעשה. שאר הדברים פחות משנים - כך עובד העולם.
אך, ללב הבוער יש חשיבות כפולה: בראש ובראשונה הוא מעיד על הקשר, על הרצון העז. ובכל קשר של אהבה, העיקר הוא הרצון שבמעשה, והוא זה שמקשר את שני הצדדים אחד אל השני (כמו שאומרים ש"הפתק יותר חשוב מהמתנה"... מה שמשנה זה הרגש הנלווה, השורש ממנו יצא המעשה).
אך, על גבי זה, כאשר יש לב בוער - יש גם יותר סיכוי שהמעשה יצא אל הפועל.
לא תמיד קל לקיים מצוות. אך, ככל שהרצון אל ה' בוער יותר - קיום המצוה, רצון ה' במעשה - קל יותר. וכך, כמובן, בכל תחום בחיים.
היצר הרע רוצה "להרדים" אותנו. להרדים על ידי כך שאומר לנו שאנו לא חייבים לעמול על ההתלהבות והרצון, אלא מספיק שנקיים את "ההלכה היבשה" ותו לא.
אך; מעבר לזה שמפספסים כך את העיקר, סיכוי גבוה שבסופו של דבר גם מה שצריך לעשות - לא יקרה...
את חשיבות הרגש הנלווה למעשה ניתן לראות גם בהמשך הפרשה - בחטא העגל, שם מפורש שמשה שבר את הלוחות לאחר שראה את העגל ואת המחולות. לא רק מעשה העגל הוא חטא, אלא גם המחולות, השמחה שנלוותה אליו (כפי שמובא בספרים רבים).
שנזכה לעבוד את עבודת הלב, להשקיע בפיתוח הרצון (וכיום ב"ה קיימים דרכים רבות לעשות זאת - קריאה בסיפורי צדיקים, שמיעת שיעורים בנושא, התבודדות; חשבון נפש וכו - כל אחד בדרך המתאימה לו), ובע"ה שנראה את ברכת ה' במעשה ידינו!
הכותב הוא מנהל חטיבת-הביניים בישיבת "נווה הרצוג"