הרב נתנאל אוירבך
הרב נתנאל אוירבךצילום: מכון התורה והארץ

השבוע בתאריך כ' באדר א' (יום חמישי) חל יום פטירתו של הרב שלמה זלמן אוירבך, שנפטר בתאריך זה בשנת תשנ"ה.

הרב נולד בירושלים וגדל בבתי מדרשה, החל מתלמוד תורה 'עץ חיים', משם לישיבת 'עץ חיים' בה למד אצל הרב איסר זלמן מלצר. לאחר נישואיו למד בבית המדרש שהקים רבה של ירושלים הרב צבי פסח פראנק, ללימוד המצוות התלויות בארץ. לאחר-מכן התמנה לראש ישיבת 'קול תורה' עד לפטירתו. בגיל צעיר הוציא הרב אוירבך את ספרו 'מאורי אש' העוסק בשימוש בחשמל בשבת, כשהסכמת הראי"ה קוק מתנוססת עליו. כחלק מעיסוקו במצוות התלויות בארץ, הוציא לאור את ספרו 'מעדני ארץ' על הלכות שמיטה כשבמרכזו העיסוק ההלכתי ב'היתר המכירה', ותשובותיו ההלכתיות נכרכו לשלושה חלקים של 'שו"ת מנחת שלמה' הנושא את שמו.

הרב אוירבך ידוע כמי שהעלה את רף פסיקת ההלכה - הוא לא נרתע לעסוק בשאלות חדשות במגוון תחומים, ולפני כל תשובה ערך בירור טכני ומדעי כדי לעמוד על טיב השאלה שלפניו.

אחד מהעיסוקים המרכזיים של הרב היה בנושא פיקוח נפש, רפואה והלכה, ונבקש להתמקד בגישתו ההלכתית בנושא זה.

אחת השאלות שעסקו בה הפוסקים היא במקרה שמותר 'לחלל' שבת עבור חולה שיש בו סכנה, האם נדרש מאיתנו לנסות ולמעט כמה שאפשר בחילול שבת כאשר הדבר יביא לידי שינוי משגרת החיים הרגילה של האדם? לדוגמה, חולה שיש בו סכנה והוא זקוק לנר דולק או שיבשלו לו אוכל חם, שמבחינה הלכתית פעולות אלו מותרות, אלא שאצל השכן נמצא נר דולק או אוכל חם, כך שלא נצטרך להדליק את הנר ולבשל בשבת, אך הבאת הנר והאוכל מביתו של השכן תגרום לו לשכן צער ועוגמת נפש, שכן לא יהיה לו נר ואוכל חם, או שיש צורך להעיר אותו באמצע הלילה לשם כך - האם אנו נדרשים למעט ככל שניתן ב'חילול' שבת ולהעיר את השכן ולגרום לו עוגמת נפש, או שמא מכיון שהדלקת הנר ובישול האוכל עבור החולה מותרים, אין לנו לצמצם את 'חילול' השבת?

כאמור, בשאלה זו נחלקו הפוסקים במקרים שונים - הרב משה פיינשטיין טען שחובה על רופא שיש לו משמרת באמצע השבת, להתגורר כבר מיום שישי בסמיכות לבית-החולים כדי לא ליסוע בשבת, ואף אם הדבר כרוך בתשלום שכירות, או מגורים בבית-החולים למשך כל השבת אף שלא יהיה לו שם יין לקידוש וסעודות שבת. על דבריו הגיב הרב אוירבך וטען שאין חובה הלכתית לעשות מעשה המלווה בטרחה מבעוד יום, כדי להימנע מחילול שבת עתידי במצב של פיקוח נפש. לדבריו, אם נצדד בדברי הרב פיינשטיין, אזי "תתחייב כל אישה מעוברת הנכנסת לחודש התשיעי להריונה לשכור חדר סמוך למקום הלידה ולהיות שם כל השבת כדי למעט בחילול שבת", וזה דבר שאינו מסתבר שכן אין חובה על האדם להפסיד ממון או לטרוח הרבה במקום בו הותר הדבר משום פיקוח נפש.

גישה זו באה לידי ביטוי גם בתשובתו בעניין שימוש בחשמל בשבת. הנחת היסוד שלו להתיר ייצור חשמל בשבת בתחנות החשמל היא משום פיקוח נפש, שכן החשמל נצרך לחולים בבתי-חולים. לדבריו, אין חובה על אנשים פרטיים לצמצם את השימוש בחשמל בשבת, כך שהייצור יהיה מינימאלי: "אין בני העיר חייבים למנוע עצמם מלהשתמש בחשמל בשבת כדי שהפועלים לא יצטרכו אח"כ להוסיף נפט, כיון דבשעה שמוסיפים בהיתר הם עושים משום הצלת נפשות כדי שלא יכלו הנרות של בתי חולים". כמו-כן, בבית-חולים המבשל אוכל חם בשבת עבור חולים "יכולים שפיר גם הבריאים לאכול את חלקם, אע"פ שיודעים שע"י זה שגם הם אוכלים יצטרכו אח"כ לבשל בשבת עבור החולים". והוסיף: "אם אחד יודע שצריכים להחם מים בשבת עבור חולה שיש בו סכנה, אינו חייב כלל ליתן את המים חמים שלו עבור החולה, כיון שבהיתר יכולים להחם עבור החולה".

נחזור לדוגמה שהבאנו בתחילת הדברים - במקרה ולפנינו חולה שיש בו סכנה שמותר להדליק לו את הנר ולבשל עבורו אוכל חם בשבת, האם מוטל עלינו להביא נר דולק ואוכל חם מבית השכן, כאשר הדבר יגרום לו לשכן צער ועוגמת נפש, כמו שצריך להעיר אותו באמצע הלילה או שלא יהיה לו נר ואוכל חם במשך השבת? התשובה של הרב אוירבך ברורה: "מותר להדליק את האור בשביל החולה שבסכנה אף אם אצל שכנו ישנה מנורה דלוקה, אלא שהעמדתה לרשות החולה תגרום לשכן צער וסבל גדול, כגון ששכנו ישן ויש צורך להעיר אותו... מותר לבשל עבור חולה שבסכנה שדרוש לו אוכל חם או שתיה חמה, אף אם אצל שכנו ישנו אוכל חם ושתיה חמה, אלא שהעמדתם לרשות החולה תגרום לשכן צער וסבל גדול, כגון ששכנו ישן ויש צורך להעיר אותו או שהלה יישאר ללא אוכל ושתיה חמים בשבת".

בהמשך מביא הרב אוירבך דוגמה נוספת. לדבריו, אם נפל בשבת חוט חשמל המסכן את הציבור "מותר להזעיק את חברת החשמל על-מנת להפסיק את הזרם, ואין חיוב מעיקר הדין לעמוד שם במשך כל השבת כדי להתרות בבני אדם לבל יגעו בחוטים ויבואו לידי סכנה". כן לדבריו מותר להתקשר בשבת לאמבולנס כדי שיסיע חולה שיש בו סכנה לבית-חולים, ואין חובה על האדם להימנע מלהתקשר ולקחת את החולה בעצמו ברכבו ובכך למעט בחילול שבת. הטעם לדבריו, שאם יעשה כך לא יוכל האדם המסיע את החולה לשוב לביתו להמשך השבת. על דבריו הגיב הרב פנחס אפשטיין, ראב"ד העדה החרדית, ולטענתו חובה על האדם למעט ככל שניתן בחילול שבת, ולכן מוטל על אדם לעמוד באמצע הרחוב להזהיר את העוברים ושבים מחוט החשמל שנפל גם אם ייגרם לו צער וסבל למשך השבת, וכן להסיע את החולה ולא להתקשר ולהזמין אמבולנס "ומה בכך שיישאר מנותק מביתו וסובל קצת".

המכנה המשותף במכלול דברי הרב אוירבך היא גישתו ההלכתית - שכאשר אדם נמצא במצב של פיקוח נפש בשבת, לא מוטל עליו או על החברה להוציא הוצאות ממוניות או לטרוח טִרחה פיזית שיש בה שינוי מהרגלי החיים, במטרה לצמצם את חילול השבת.