שלושה פרנסים עמדו להם לישראל, משה, אהרון ומרים. אך רק על משה אומר הקב"ה 'פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ', 'פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ'. משה אף מתואר בפרקי דרבי אליעזר כמלאך אלוקים. ובמדרש שוחר-טוב, הקב"ה מחזיק טובה למשה על שביקש רחמים על ישראל, ולכן עושה הוא למשה גדולה, וקורא לו, אב לנביאים, אב למלאכים, אב למתפללים.
כל התיאורים הללו מעצימים ביותר את השיח של משה בפרשתנו עם בורא-עולם. לאברהם-אבינו, שבעה דורות קודם לכן, היה גם כן שיח עם בורא-עולם בניסיונו והשתדלותו למנוע את הפיכת סדום ועמורה, אך השתדלותו לא צלחה. לעומת זאת, משה הצליח לבטל את רוע הגזירה, רצון ה' לכלות חלילה את ישראל בשל חטא-העגל. הקב"ה אף החזיק לו טובה, על שביקש רחמים על ישראל. יתכן שההבדל נובע מכך שאנשי סדום היו רעים וחטאים בעברות ש'בין אדם לחברו', ואילו בחטא-העגל חטאו בין אדם למקום. משה-רבנו, מוצא עצמו פועל כסנגורם של ישראל, במציאות קשה, שהרי מה כבר יכול סנגור, גדול ככל שיהיה, לסנגר בפני אדון כל, מי שלפניו הכל גלוי וידוע. אין מקום אף לא לאחת מפעולות הסנגור. לא לסיוע בחקירה, לא בשחרור ממעצר, לא בערעור על אמינות ראיות, לא בגיוס ראיות, עדים, דרישה לביצוע פעולות חקירה וכדומה. לכן מרתקות ביותר טענותיו של משה ותשובותיו של הקב"ה.
אך בטרם ניגע בשיח, הבה נזכור שבפרשתנו נמצאת התפילה החשובה ביותר, תפילה למשה איש האלוקים, י"ג מידות. התפילה שקדמה בהרבה לתפילות שתיקנו אנשי הכנסת-הגדולה, ואשר אותה לפי רש"י, הקב"ה בעצמו לימדה לו למשה בהתחננו בהר-סיני על חטאי העם, ככתוב: 'וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא: ה' ה' אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן וגו'. לימדו מהי התפילה שתועיל מכאן ואילך גם בתום זכות אבות. אומרת הגמרא במסכת ראש השנה [יז] אמר רבי יוחנן: "אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו". מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור, והראה לו למשה סדר תפילה, אמר לו: כל זמן שישראל חוטאים – יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם... אמר רב יהודה: ברית כרותה לשלש-עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם שנאמר: 'הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית'. אין עוד תפילה שמנסחה עבורנו, הוא לא אחר מאשר בורא-עולם בכבודו ובעצמו. ביקש משה רבנו: "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ". השיב לו הקב"ה: "אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה' לְפָנֶיךָ", כלומר אגלה לך את המידות שבהן אני מנהיג את ישראל, ואלו הם י"ג מידות הרחמים.
לכאורה משה-רבנו בשמעו ברדתו מהר-סיני קול ענות, קול חרופים וגדופים המענים את נפש שומעם, שיבר את לוחות הברית, כי אם עובדים ע"ז, אין טעם ללוחות. ואולי אף חשב שבשבירת הלוחות, מעשה שעליו אומר לו הקב"ה, ישר כוחך ששיברת, נענשו ישראל דיים. זאת מלבד כשלשת אלפים שהרגו בני-לוי.
ומסתמא עוד דיבר טובה על המקום לחששם של ישראל, כי הרי הקשר הדי טרי בין ישראל לקב"ה היה דרך משה נאמן-ביתו, והיה טעם רב בחששם משבושש לבוא, שהרי אין זה כחושך ועלטה ליליים העומדים להסתיים עם עלות השחר, אלא נתק זו הפעם הראשונה, של הקשר הויטלי בין ישראל לאביהם שבשמים. נתק מלא בחששות כבדים, שמא לא יתחדש. אם למרות זאת, עולה במחשבת הקב"ה אף לכלותם בשל כך, אומר משה: אין טעם שהופיע בתורה, 'מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָ'.
ואכן, באופן סמלי, שמו של משה נמחק מפרשת תצווה, שבוע בו יחול ז' באדר, יום לידתו ופטירתו. אך לכאורה קשה, וכי מה מועילה מחיקת שמו של משה? יתר על כן, תמוהה היא שאלת משה את ה', בעיצומה של פרשת חטא-העגל: 'הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ'. לכן דומה כי מתיישב יותר על הלב ללכת בדרכו של ידידי המנוח ר' שכנא רותם ז"ל: לדבריו, מנהיגם של ישראל, הגם שאינו מסכים למעשה העם, מבין הוא ללב העם. הרי בכל סדרת החינוך שעברו בני-ישראל בדרך בצאתם ממ"ט שערי טומאה, ראו הם תמיד את משה רבנו והמטה, מחוללים ניסים ונפלאות. משה עושה פעלולים, זורק את המטה והופכו לנחש. מכה במטהו על ים-סוף, והים נקרע לשניים. מרים ידיו וישראל מנצחים במלחמתם בעמלק. מכה במטהו בסלע ויצאו מים. עולה להר סיני ומטהו בידו כדי להוריד תורה לישראל. וכך אף נאמר לו: 'וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת'. לא בכדי נאמר על ישראל, 'וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּו, תמיד בצוותא עם משה. והנה עתה משבושש האיש משה לבוא, יש בהחלט מקום לאבדן תקווה.
אומר, אפוא, משה לבורא-עולם, אמנם מבקש הבורא לבצע איתחול מחדש, כמו בימי-המבול, אבל בטוחני שאם תימשך דרך ההנהגה הניסית, בלעדיי, ודאי תתחזק שוב אמונתם של ישראל, וימשיכו הם לעלות מבירא עמיקתא, מאותם מ"ט שערי טומאה בה הם היו במצרים, לאיגרא רמה, כפי שהיה בקריעת ים-סוף, בה הגיעו ישראל לאמונה בה' ובמשה עבדו, מדרגה כה גבוהה שאף שפחה שבינותם ראתה מה שלא ראה הנביא יחזקאל בן-בוזי. אשר על כן, 'אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם, [מה טוב], וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ'.ּ מחייני לשם חיזוק אמונתם של ישראל כי נכון יותר שהניסים יעשו בלעדיי.
בטרם נענה, משה מעביר את אהלו אל מחוץ למחנה-ישראל, 'וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד', כי במחנה פסקה לשכון השכינה. נמצא הוא בצומת דרכים. על המאזניים מחד קיום עם-ישראל, ובצד השני, רצון הבורא שעם-ישראל יסיים את תפקידו, וכמו בנח, ממשה יתחיל לצמוח עם-סגולה חדש. יוצא הוא אפוא להתבודדות באהלו, להתבוננות בדרכי ה' ומהי בכל זאת הדרך להציל את ישראל, בשליחותו לגאולת-ישראל והבאתם לארץ-אבותם. ומאותו מקום, כשהוא מדבר אל ה' פנים אל פנים כאיש אל רעהו, אומר משה לה': 'רְאֵה, אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי'. כפירוש הספורנו: כשאמרת 'הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי', זאת, מרגע כניסתנו לארץ-ישראל, אבל עד אז, כמו עתה, אין עמנו לא שכינתך ולא שום מלאך לשמרנו בדרך. לכן, אנא, 'הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ'. כי כך אוכל להמשיך להנהיג את העם ולהביאו לחוף מבטחים, כמאמינים בני מאמינים.
על כך עונה לו הקב"ה, בשביל להבין את דרכיי, 'הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי, וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר', עליך להתייצב ולעמוד באמונתך איתן כצור. אך גם אז, 'וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי'. שכל אנושי, גם כשל משה איש-האלוקים, לא יוכל להבין את תוכניותיי לעתיד. 'וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי, וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ'. תוכל להתבונן רק בחסדי ה' שאירעו בעבר, ולא לצפות פני עתיד. 'יראו ישרים וישמחו ... מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי ה'', ישרים יראו והתבוננו בחסדי ה' שאירעו, ומתוך ישרות והתבוננות, יבינו מה הייתה התוכנית האלוקית. יבינו שיש להאמין בה' לא רק דרך ניסים ונפלאות, אלא גם בדרך טבעית. זוהי האמונה במעלתה העליונה. אך כאמור, גם זאת נבין רק כעבור זמן, כפי שהגמרא בשבת אומרת לגבי חנוכה, רק 'לשנה אחרת קבעום להלל ולהודיה'. למדרגה זו ביקש הקב"ה להביא את עמו, בהנהגת משה עבדו. ולכן, לשם כך, ככל שיתקרבו לכניסה לארץ-ישראל, יתמעטו הניסים.
בזכות תפילת י"ג מידות שהתפלל משה ושאת מילותיה קיבל מאת הבורא, נסלח לעם-ישראל, ובזכות שיח משה עם הקב"ה, זכה משה להבין מהי המדרגה הגבוהה שאליה על מנהיגם של ישראל לשאוף להביאם אליה.
מדרגה עליונה זו נלמדת בימי-הפורים בסיפור מגילת-אסתר. מגילה בה שם ה' כלל לא מופיע, ורק בסופה מתברר למפרע, שיד ה' הייתה בכל רגע ורגע בעלילה. ללמדנו שאפילו בהסתרה שבהסתרה, גם שם נמצא ה' יתברך. גם מאחורי הדברים הקשים העוברים עליך, אני עומד... אני עומד... אני עומד... [ליקוטי מוהר"ן, נו]. אומרת הגמרא בשבת פח. 'אמר רבה: הדר קיבלוה בימי אחשוורוש, שנאמר 'קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים', קיימו מה שקבלו כבר. קיימו במדרגה גבוהה יותר של אמונה, מה שקיבלו בהר סיני. מדרגה בה מאמינים הם כי הוא לבדו פועל גבורות, עושה חדשות, זורע צדקות וכו', בדרך הטבע כבדרך נס. ובעז"ה נזכה במהרה, בס"ד, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, בדרך טבעית וניסית כאחד.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל