שוחחנו על משמעותה של הכרה אמריקאית או בינלאומית חד צדדית במדינה פלשתינית במשפט הבינלאומי עם עו"ד אלן בייקר, בעבר שגריר ישראל בקנדה והיועץ המשפטי של משרד החוץ, מי שהיה מנסחי הסכמי אוסלו.
עו"ד בייקר, כיום מנהל המכון לדיפלומטיה ציבורית במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, רואה בעצם ההתערבות של מדינות זרות בסכסוך הישראלי פלשתיני מהלך תמוה, בין השאר משום שמדובר בהכרה אמריקאית במדינה שאינה קיימת, וכן משום שמדובר למעשה בשיפוט חד צדדי של המו"מ בין ישראל לפלשתינים.
מעבר לכך מזכיר בייקר כי הסכמי אוסלו קבעו שאף אחד מהצדדים לא ישנה את סטטוס השטח ללא הסכמה שתושג במו"מ. מאחר וכך, מהלך של הכרה במדינה פלשתינית עשוי בהחלט להתפרש בישראל כביטולם הרשמי של הסכמי אוסלו ומתן לגיטימציה לצעדים ישראליים שתכליתם הגנה על האינטרסים הלאומיים והביטחוניים של ישראל.
עו"ד בייקר מתייחס גם שאלתנו אם להחלטה אמריקאית שכזו יש כוח במשפט הבינלאומי עד כדי ביטול הסכמות שהתקבעו בהצהרת בלפור וועידת סן רמו ולפיהן לישראל בלבד יש זכות משפטית על ארץ ישראל שממערב לירדן. על כך משיב בייקר בשלילה וקובע כי "אין לכך כל כוח בינלאומי. זהו מעשה פוליטי מובהק ללא כל קשר עם החלטות היסטוריות".
"הצהרת בלפור, שלא הייתה בפני עצמה מסמך משפטי, הפכה להיות חלק מהדין הבינלאומי באמצעות הצהרת סן-רמו וכתב המנדט הבריטי של ה-League of nations שהתקבלה על ידי הקהילה הבינלאומית בשנה 1922", מזכיר בייקר ומוסיף כי ההצהרות המדוברות קיבלו תוקף והכרה בסעיף 80 למגילת האו"ם "שהכיר בהמשך המחויבות של אותן הצהרות והחלטות שהתקבלו לפני הקמת האו"ם ב-1945".
מאחר וכך "שום הכרה של ארה"ב, אם בכלל תהיה, ולדעתי לא תהיה, שכידוע נובעת רק מלחצים של בחירות, ושום הכרה אירופאית שנעשה בעיקר מתוך עוינות לישראל ומתוך אנטישמיות טהורה, לא יכולה לפגוע בעצם הזכות המשפטית לקיומה של מדינת ישראל ולקיומו של העם היהודי".
בייקר מוסיף ומזכיר כי "יותר מ-130 מדינות הכירו במדינה פלשתינית עוד בשנות ה-80 בעצרת הכללית של האו"ם, ואין לכך כל ערך משפטי".