ואלו קווי העסקה המתגבשת בין ישראל והחמאס בנושא לשיחרור החטופים, כפי שפורסמו בתקשורת: שיחרור של כ-40 חטופים - נשים, מבוגרים וחולים - תמורת מאות מחבלים הכלואים בישראל.
הסכמה ישראלית לשחרר בעבור קטגוריות מסויימות יותר מחבלים ממה שהוסכם עד כה. הפוגה של 6 שבועות בלחימה. נכונות ישראלית לנהל שיח על משוחררים מעסקת שליט שנעצרו שוב. ישראל גם תגלה גמישות משמעותית בסוגיות הומניטריות - הן לגבי שיקום רצועת עזה והן לגבי חזרת תושבים לצפון הרצועה. ישראל לא תתחייב על סיום המלחמה.
אולי מישהו יכול להאיר את עיני, איפה בדיוק החמאס הגמיש כאן את עמדותיו, למעט הסעיף האחרון שגם הוא די מעורפל? כמו לאורך שנות המשאים ומתנים עם הפלשתינים בתהליכי אוסלו למיניהם, נראה שגם כאן כשמדברים על 'התקרבות בעמדות שני הצדדים' פירושו שאנחנו התקרבנו לעמדות של הפלשתינים, החמאס במקרה הזה, שלא זזו מעמדותיהם הראשונות. אני מוכן להסתכן בהנחה שגם לגבי הסעיף האחרון עוד נשמע על 'התקרבות בין הצדדים' באותה מתכונת.
הסעיף הבעייתי ביותר הוא הפוגה של 6 שבועות בלחימה. 'הפוגה' הוא כנראה המונח המכובס להפסקת אש. מדינת ישראל רוויית ניסיונות של הפסקות אש בין מלחמה למלחמה. בכל הפעמים, הפסקת אש שלא נבעה מניצחון ישראלי מובהק, או שהיתה תחליף לניצחון כזה, היתה רק הכנה למלחמה הבאה, בתנאים הרבה יותר נוחים לאוייב.
בספרו 'סיפורו של חייל' (עמ' 193) כותב הרמטכ"ל המנוח רפאל איתן, רפול ז"ל, על הפסקת האש עם אש"ף בשנת תשמ"א, 1981, אחרי שבועיים של חילופי אש מתמשכים בין צה"ל לאש"ף. הפסקת האש התייחסה להפסקת ירי קטיושות בידי אש"ף מדרום לבנון (מי חשב אז על חיזבאללה?):
"באביב ובתחילתו של קיץ 1981 היה מצבם של המחבלים בכי רע: הרסנו להם את התשתית בלבנון. השיא היה תקיפת המיפקדות בביירות. המחבלים נשברו. היו בידינו גם אז הוכחות נחרצות לשבירתם. הם נזעקו אל הסעודים, תבעו מהם פעולת הצלה מיידית, בנוסח: 'אם לא תביאו לנו הפסקת אש תוך 48 שעות, המהפכה הפלשתינית מתמוטטת. זכר לא יישאר ממנה'. הסעודים הזעיקו את האמריקנים. המכבש התחיל ללחוץ.
"בעוד המחבלים תובעים מן הסעודים להצילם, הסעודים לוחצים על האמריקנים והאמריקנים מפצירים בממשלת ישראל, הלכתי אל בגין והפצרתי בו לא להסכים. 'הם הרוסים', אמרתי לו. 'הגשרים, הבסיסים, הבונקרים, המיפקדות, מחנות האימונים, פתחי מערות המסתור שלהם, הכל הרוס. הם קרובים מאד להתמוטטות מוחלטת. אסור לנו להסכים עתה להפסקת אש ולהניח להם שהות להשתקם מחדש'.
"בגין היה חסכן במילים. 'ישנן בעיות חיצוניות', הסביר לי, 'ואנחנו איננו יכולים להתעלם מהן'. לא ראיתי טעם להוסיף דברים. דעתו של ראש הממשלה היתה נחרצת. הממשלה החליטה להסכים להפסקת אש. ניתנה למחבלים שהות להשתקם. הם ניצלו מחורבן גמור. הפסקת אש זו הביאה את המלחמה הבאה בלבנון – ביוני 1982, כעבור שנה". סוף ציטוט.
כך היה גם בהפסקת האש עם מצרים במלחמת ההתשה בשנת 1970, שהולידה את מלחמת יום-הכיפורים. כותב על כך עזר ויצמן ז"ל, שבמלחמת ההתשה כיהן כראש אג"ם (מס' 2 במטכ"ל) ואח"כ שר בממשלה, בספרו 'לך שמים לך ארץ' (עמ' 319): "שבועיים-שלושה לאחר שהפסקת האש נכנסה לתוקפה, באוגוסט 1970, עשו המצרים את הצעד המשמעותי, בעל חשיבות ממדרגה ראשונה, לקראת מלחמת יום הכיפורים: הם קידמו את מערך הטילים שלהם אל קו תעלת סואץ – תוך הפרת ההסכם המפורש ובחסותו. ולהנהגה הישראלית לא היה העוז לצוות על הסתערות רבתי על המערך הזה ולחסלו, מפני שלא האמינה, כי אפשר לבצע זאת. ולכן, אז, בריצה אל האמריקנים, נזרעו זרעיה של התלות המוחלטת ברצונה של ארה"ב, ואז החלה גם 'המכירה הגדולה': אנחנו נשב בשקט ונניח למערך המצרי לחסות תחת המטריה הנוחה של הפסקת האש, אם תתנו לנו כך וכך מטוסים ותסירו מעלינו (זמנית) את סיוט תוכנית רוג'רס, שהוגדרה אז כ'אסון לישראל'. ממשלת ארה"ב 'נכנעה', מלחמת יום הכיפורים התחילה לנשום..."
כך גם הציל הסכם אוסלו את אש"ף מקריסה מוחלטת בימים שהאינתיפאדה של שנת 1987 היתה בשלבי דעיכה סופיים, ואיפשרה לו לבנות את הכוח הנדרש לאינתיפאדה השניה. כך היה ב'הודנות' השונות עם הפלשתינים וב'תהדיות' עם החמאס. כך בהפסקת האש שסיימה את מבצע 'עופרת יצוקה' שפרץ בגלל ירי רקטות על אשדוד ובאר-שבע, ואשר הניחה את היסודות למבצע 'עמוד ענן' שבו נורו לראשונה רקטות על גוש דן והרי יהודה. וכך היה בהבנות שסיימו את מבצע 'עמוד ענן', אשר זרעו את זרעי 'צוק איתן' שבמהלכו הרקטות הגיעו בהמוניהן לגוש דן ולירושלים. והפסקת האש ב'צוק איתן' ללא הכרעה ברורה הביאה אותנו ל'שומר החומות', והפסקת האש של 'שומר החומות' הביאה למלחמה הנוכחית. בכל הפעמים הללו הפסקת האש היתה רק פסק-זמן לקראת סיבוב הדמים הבא – בתנאים נוחים יותר לאוייב.
וזה בדיוק מה שיקרה עם הפסקת האש לצורך שיחרור החטופים. שאף אחד במדינה לא ישגה באשליות. מספר החללים כתוצאה מהפסקת האש הקרובה עלול להיות גבוה יותר ממספר החטופים שבידי החמאס.
יכול להיות שאין ברירה אחרת, שחייבים לעשות עיסקה עם השטן הפלשתינאצי החמאסי כדי לשחרר את חטופינו היקרים. שהממשלה עומדת בפני מציאות שלא מותירה לה הרבה ברירות, ושאם תקבל החלטה כזו לא תהיה סיבה לגנות אותה על כך. אפשר לקוות, ולהתפלל, שאם לא תהיה ברירה ולא תהיה דרך אחרת לשיחרור החטופים זולת עיסקה שהפסקת האש תהיה חלק ממנה, גם צה"ל יידע לנצל את הפסקת האש להיערכות טובה יותר להמשך הלחימה אחרי שכל החטופים ישוחררו. כי את המלחמה חובה יהיה להמשיך, עד שכל מחבלי החמאס ותומכיהם יאכלסו אם לא את בתי הקברות של עזה, לפחות את מחנות הפליטים הפלשתינים החדשים ברחבי הגלובוס.
הטור המלא מתפרסם השבת במדור 'חמוש במקלדת' בשבועון הציונות הדתית 'מצב הרוח'