פרופ' הרב יצחק כהן
פרופ' הרב יצחק כהןצילום: ערוץ 7

הרב פרופ' יצחק כהן, המנהל האקדמי של הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו ומרצה במרכז אקדמי לב, התארח בתוכניתו הקבועה בכאן מורשת, ועמד על כמה עניינים חשובים בפרשת השבוע המתכתבים עם חיינו.

פרופ' כהן פתח ואמר: "עיון בחטא העגל מראה, ואומר זאת בזהירות, כי הוא היה מובנה במציאות. היה אפשר למונעו כל כך בקלות: משה יכל לומר לעם לספור את ארבעים היום רק ממחרת; כך גם באותו יום שאיחר היה יכול שלא יהיה יום מעונן ולא יטעו בכמה שעות; מדוע נראתה להם בשמיים הלוויה של משה האיש ועוד. אלא שלחטא העגל יש תפקיד במציאות שמבלעדיו לא יכול היה העם להתקדם למקום אליו הגיע. עד היום משה המוחשי היה המתווך בין העם לבין האלוקים. אם חלילה משה ייעלם איך יוכל העם לעבוד את ה' המופשט והנשגב. החטא אפוא לא היה נגד ה' אלא בדיוק להיפך – חיפוש אחר דרך מוחשית להשיגו ולהנכיחו. יש המסבירים שדווקא חטא העגל הוא שהביא את הקב"ה לצוות את משה על הקמת המשכן – הפיסי, הארצי הקרוב. ושכנתי בתוכם. בתי הכנסת בימינו הם התחליף לאותו מקדש מעט. לא צריך הרבה לדמיין כיצד הייתה נראית עבודת ה' שלנו ללא בתי הכנסיות. בלעדיהם – אנא אנו באים. והם תולדה לכאורה של החטא".

עוד הוסיף פרופ' כהן: "לא בכדי נאמר על חטא העגל – לוחות ושברי לוחות גנוזים בארון. אנו לא זורקים את המשבר והכשלון מדרכנו. להיפך הוא נותר ומתנוסס ונחרת בזיכרון כי ממנו תהיה צמיחה לעם ישראל. לא בכדי נאמר במסכת עבודה זרה 'לא חטאו ישראל אלא להורות תשובה לרבים'. חטא העגל ישרת מכאן ואילך את המורשת היהודית כמקור לתקווה ולדרך תיקון. את חטא העגל כולנו חווים בחיינו כל אחד בדרגתו. אנו מחפשים ונתלים במוחשי. כשיש מצב רפואי לא טוב אנו תולים את יהבינו ברופאים המוחשיים. כשיש מצב תעסוקתי לא טוב אנו נתלים במעסיק שלנו וחושבים שפרנסתנו עליו. כך אנו בוטחים יותר מידי במנהל הבנק שייתן לנו אשראי ועוד. אנו נוטים להיאחז במציאות הפיסית שאנו פוגשים ולא במציאות האלוקית הנשגבת והרחוקה. 'וידעת היום והשבות אל לבבך' – ידיעת השכל וידיעת הלב. ידיעת השכל הייתה בין רגע במעמד הר סיני. מכאן יתחיל מסע ארוך לכל החיים – של 'השבות אל לבבך' ידיעת הלב. כי אנו מאמינים ולא מאמינים. וגם אנו מנסים להיתפס למוחש".

פרופ' כהן המשיך: "יש אין ספור מימרות ביהדות המלמדות כי כישלון ומשבר באים להצמיחנו. כך למשל 'אין דבר שלם מלב שבור'. רק כשהלב נשבר עומדים על גודל האהבה. רק פציעה של איבר מלמדת על חיוניותו. 'אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם'. 'במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד'. יש קורס בלימודי המשפטים שנקרא 'דיני המשפחה בישראל'. היה נכון יותר לקרוא לו 'דיני פירוק המשפחה בישראל'. אם כך מדוע אין קוראים לו בשמו המדויק יותר? לסטודנטים אני משיב בהלצה כי לא נעים שבגיליון הציונים יהיה קורס שנקרא 'דיני גירושין' ותקבלו בו ציון מאה. אך בצד העמוק של הדבר, ואולי מבלי משים, רק אדם שהתפרקה משפחתו והוא חי בבדידות, רואה מה ערכה ומשמעותה של משפחה, ולא אחת הוא מתחרט על שיזם פירוקה".

פרופ' כהן המשיך ואמר: "ניקח למשל את תושבי שוקדה שחזרו לבתיהם השבוע בתופים ובמחולות ובנטיעות אחר שפונו מהעוטף עם תחילת המלחמה. החזרה המרגשת הזו מחדדת להם וגם לנו – למה הם שם. מה המשמעות של להיות בעוטף עזה. אם פעם אולי אפשר היה לראות בזה משהו טבעי, זורם, מגורים, אז היום החיים שלהם שם מקבלים משמעות אחרת לגמרי. בדיוק כפי שהמלחמה שנכפתה עלינו בשמחת תורה חידדה לעצמנו מחדש את משמעות קיומנו כעם, משמעות נוכחותנו כאן בארץ ישראל ומשמעותו של המסע הישראלי שלא נגמר".

פרופ' כהן המשיך: "אולי לא בכדי פרשת חטא העגל מקבלת מקום של כבוד דוקא בפרשת כי תישא. הכתוב בחר במונח 'כי תישא' ולא במונח 'כי תמנה', כי המנין כאן בא לרומם את העם. ובתוך פרשה זו משתלבת פרשת חטא העגל כדי לומר שהיהדות לא רואה בכישלון משהו שצריך להסתירו. אלא דוקא לגנוז אותו איתנו. העם נמנה במחצית השקל ולא בשקל שלם. בדיוק כדי לומר לך כי בפני עצמך אינך שלם אלא שבר☹. השלמות שלך תגיע רק כשתכיר בחסרונך ותהיה מוכן להתחבר לאחר. בדיוק כפי שנאמר 'ויברא אותם ויקרא את שמם אדם' לא קראם בני זוג ולא איש ואישה. אלא אדם. עד היום היו הם מחצית וכעת השלימו עצמם. כך גם כל פרט ופרט מעם ישראל. בפני עצמך אתה מחצית. בחיבורך עם הכלל יתקבל משהו שלם. החסר מובנה בך, ובונה אותך. אם רק תדע לגנוז אצלך בארון את שבריך ומשבריך".

לע"נ הנופלים, לרפואת פצועי המלחמה, להצלחת החיילים, ולהשבת החטופים ולרפואת אבי ברוך מרדכי בן יצחק. אמן