עם סא"ל במיל' גדעון מיטשניק, מרצה לענייני מודיעין, שוחחנו לקראת יום האישה הבינלאומי שיחול מחר על דמויות מפתח של כמה נשים במודיעין הישראלי
מיטשניק מציין בדבריו את ההתקדמות המשמעותית שחלה בקהיליית המודיעין מאז הוקם אגף המודיעין במהלך מלחמת העצמאות, ולאורך השנים נשים רבות השתלבו ועושות עד היום את תפקידן בסתר בשב"כ במוסד ובאמ"ן.
השם הראשון עליו מספר מיטשניק הוא שולה, שולמית כהן קישיק ז"ל, המרגלת שלנו בלבנון שפעלה בין 47' ל-61'. היא נולדה בארגנטינה ונפטרה לפני כשבע שנים בגיל מאה. היא עלתה לישראל כנערה בת 16. הוריה הכריחו אותה להינשא לאיש עסקים יהודי לבנוני מבוגר ממנה ב-20 שנה, ג'וזף כהן.
"בגיל 16 היא עוברת לביירות ומתחילה בגידול ילדים. כאשר איש עסקים היא מארחת רבים בקהילה היהודית, קונסולים, אנשי עסקים ואנשי מודיעין, ולאט לאט היא מבינה שאצלה בסלון ומחוצה לסלון יש לה מידע מאוד חשוב שיכול לסייע לישוב היהודי בארץ. השנה היא 1947. מגיע אליה מידע על הפלישה הצפויה של צבא ההצלה של קאוקג'י. היא יוצרת קשר עם אנשי המוסד לעליה ב' ומעבירה מידע לשירות הידיעות של ההגנה והופכת לסוכנת של שירות הידיעות".
בהמשך היא משתלבת גם ביחידה המפעילה סוכנים, שלימים תיקרא 504. "היא מספקת במשך 14 שנה מודיעין חשוב שנאסף אצלה דרך הקשרים המגוונים שלה עם אנשי מודיעין ומדיניות, אבל היא לא מסתפקת בכך ובנוסף היא מעורבת בהרבה מבצעים להעלאת יהודים בעיקר מסוריה שבה גוברת מצוקת היהודים. היא משתתפת בשורה של מבצעים להעלאתם. בין השאר היא משתתפת במבצעי להבה להעברת כמאה צעירים יהודים מסוריה בין 58' ל61'. הם מגיעים לרובע היהודי בביירות והראשונים שהגיעו אליה מסמנים את ראשית 25 מבצעי להבה, מבצעים קטנים להעלאה לארץ. היא קולטת את הצעירים ומעבירה אותם לסוכני שטח של יחידה 504 והם אלה שאחראים להעביר אותם דרך כבישים ומחסומים".
במרוצת השנים היא אחראית להעלאת מאות ואלפי יהודים. פעילותה של שולמית כהן מתרחשת תוך כדי סיכון של ממש ואכן היא נעצרת מספר פעמים על ידי גורמי הביטחון הלבנוניים. שירותי המודיעין הסוריים עוקבים אחריה ומזהים את זליגת היהודים מארצם והם שותפים למעצרה.
"היא נעצרה מספר פעמים עד למעצר שבו הועמדה לדין. המעצר הראשון היה ב-56' נעצרה. היא סיפרה שנחקרה 13 שעות מתישות עד שתיים אחר חצות, ולא הוציאו ממנה דבר. היא חשבה שלא יפגעו בגופה, אבל נכונה לה הפתעה כשהחוקר סימן בראשו ושוטר הניף את הרובה והטיח בפניה. היא המשיכה להתכחש לדבריהם והם המשיכו להכות בקת הרובה, לכבות עליה סיגריות ועינויים נוספים. היא מצידה שמרה על לשונה נצורה. הם קיללו והיא השיבה בגידופים משלה. בסוף הקצין אמר לאנשיו תראו איך היא עומדת בעינויים ומשחררים אותה בארבע לפנות בוקר".
הלבנוניים ממשיכים לעצור אותה עוד מספר פעמים וב-1961 כנראה בעקבות הלשנה, כנראה שידעה מי הלשין, נעצרה שולה כהן. הסורים לוחצים על הלבנוניים ולאחר עינויים קשים היא נדונה למוות, אבל בעלה באמצעות שוחד ולחצים מציל אותה מעונש המוות ולאחר ערעור נגזרות עליה שנות מאסר, ואחרי מלחמת ששת הימים בעסקה שמאחוריה ראש המוסד מאיר עמית, תמורתה ותמורת טייס שנקלע ללבנון שוחררו מאות שבויים סורים ולבנונים".
"בספרה 'שם הקוד פנינה' היא מעידה על מפגש בינה לבין אלי כהן ב-1965. הסורים חשדו שיש ביניהם קשר בגלל שם המשפחה המשותף. הם דרשו מהלבנונים להעביר אליהם את שולה כהן. הלבנונים סירבו ואמרו שאם רוצים מפגש שיעבירו את אלי כהן ללבנון. היא מתארת כיצד היא פוגשת אותו והסורים מקווים שהדיבוב יביא לתוצאות אבל הם מתאכזבים".
לאחר שחרורה מהכלא הלבנוני היא מתגוררת בירושלים, לאורך השנים קיבלה אותות רבים, הדליקה משואה וגם זכתה לתואר יקירת ירושלים. מיטשניק מציין כי בשבוע שאחרי חול המועד סוכות בשנה זו אמור היה להתקיים טקס קריאת כיכר על שמה, אך בשל המלחמה הטקס נדחה למועד מאוחר יותר.
הדמות השנייה עליה מספר מיטשניק היא דמותה של מרסל ניניו שגויסה בראשית שנות החמישים על ידי אברהם דר, שליח יחידה סודית של המודיעין הישראלי, בהיותה בחורה צעירה במצרים. היא גויסה להקמת רשת ריגול ישראלית. "התקופה אחרי מלחמת העצמאות ויש חשש גדול בקרב גורמי הביטחון ממלחמה נוספת שאותה תנהיג מצרים. במקום לוחמי סתר שיישלחו מישראל מחליטים להקים רשת שמבוססת על יהודים ממצרים".
מרסל ניניו מגויסת להקמת הרשת בה חברים שמונה צעירים וצעירות ציוניים. המגייס אברהם דר עוזב את מצרים ומשאיר אותם לנפשם. מרסל ניניו היא האישה היחידה ברשת במסגרת מבצע סוזנה, המכונה עסק הביש. "חלק קטן מהם עובר הכשרה בארץ. ב-54' כשמתקדם הסכם אסטרטגי בין בריטניה למצרים על פינוי של בריטניה את כוחותיה ממצרים, מתקבלת החלטה בירושלים לשיבוש ההסכם על ידי סדרה של פיגועים שנכשלים כנראה בעקבות הלשנה של ראש הרשת ומרסל ניניו נעצרת עם חבריה. היא עוברת עינויים קשים, מנסה להתאבד ויושבת בכלא נשים בקהיר במשך שנים רבות".
"היא מרצה את המאסר מראשית 55'. ב-56' היא שומעת על מערכה של ישראל נגד מצרים ושיש אלפי שבויים, אבל ישראל לא דורשת את שחרור אסירי עסק מהביש. גם אחרי מלחמת ששת הימים ישראל הרשמית עדיין לא דורשת את שחרור הארבעה שנותרו בכלא המצרי. מאיר עמית, ראש המוסד, מאיים בפיטורין, מקבל מנדט למגעים מלוי אשכול ומביא לשחרורם של מרסל ושלושת חבריה בפברואר 68'.
על העסקה לשחרורה מספר מיטשניק כי "בשבי המצרי נפלו 13 שבויים במדים, רובם אנשי הקומנדו הימי. נאצר לא הסכים לשחרר את ארבעת אסירי עסק הביש כי ראה בהם בוגדים ולא שבויים, אבל מאיר עמית יצר הסכמה של נאצר לעסקה לשתי עסקאות. עסקה אחת לשחרור 6000 תמורת השבויים במדים. קודם לכן נדרשה הסכמה של השבויים הישראלים להישאר בכלא המצרי תקופה נוספת עד לשחרורם של אסירי עסק הביש מאוחר יותר. ארבעת אסירי עסק הביש הופתעו בפברואר לגלות שהם משתחררים. בנוסף שוחררו "מרגל השמפניה" ואשתו שנעצרו בנסיבות אחרות. הם שוחררו אחרי שנתיים בכלא המצרי, ואז אסירי עסק הביש מגיעים לארץ, פוגשים את בן גוריון שאומר להם שבגדו בהם".
הדמות השלישית אודותיה מספר מיטשניק היא סילביה רפאל שהייתה לוחמת סתר ביחידת 'קסריה' של המוסד. "היא נודעה בעקבות פרשת לילהאמר שלא החמיאה למוסד. היא הייתה ילידת דרום אפריקה, לא הייתה יהודיה אבל הייתה ציונית בנשמתה. עלתה לארץ ב-59', הצטרפה לגן שמואל ועבדה כמורה לאנגלית. המוסד פנה אליה, היא גויסה, עברה הכשרה והייתה מהלוחמות הבולטות של יחידת קיסריה, בלחטה באומץ לב, חכמה , פיכחות, קסם רב ויופי, פעלה בשורת מבצעים במדינות אירופה והמזרח התיכון במבצעים כמו 'אביב נעורים' אחרי טבחו הספורטאים במינכן".
"סיפור הכיסוי שלה היה צלמת שנעה במקומות שונים עם דרכון קנדי", מציין מיטשניק. "אבל אז הגיעה פרשת לילהאמר, במסגרת מבצעי החיסול של המוסד אחרי טבח י"א הספורטאים במינכן, בקיץ 73'. המוסד מוציא לדרך מבצע חפוז ומהיר המתבסס על מודיעין לא מדויק. צוות לא הטרוגני יוצר לחיסול חסן סלאמה מבכירי ספטמבר השחור. החוליה מגיעה לעיירת הנופש לילהאמר והם מחסלים מלצר מרוקאי במקום סלאמה. הם נעצרים בעקבות שורת תקלות ובין העצורים גם סילבה שפוגשת עו"ד נורבגי שמטפל בה. היא מתאהבת בו ומתחתנת אתו".
פסקי הדין ניתנים ב-74', בית הדין הנורבגי קובע ששירות המודיעין הישראלי אחראי, היא מואשמת בסיוע לרצח ונידונה לחמש שנים וחצי של מאסר. היא שוחררה אחרי ריצוי שליש מהתקופה. חיה בנורבגיה עם בעלה. "בשלב כלשהו נודע לקהיליית המודיעין על כוונת אש"ף בראשות יאסר ערפאת לחסל אותה. קהיליית המודיעין עוקבת עד שבשלב כלשהו אש"ף מוותר על הרעיון. היא נפטרה לפני שנים רבות ונקברה בישראל. על קברה מפקדה, מוטי כפיר, ספד לה שהיא אמנם לא הייתה יהודייה, אבל הייתה יהודייה בזכות תחושת השייכות העמוקה והמחויבות לגורל העם היהודי ותפקידו".
את סיפוריהן של השלוש מספר מיטשניק כחלק מההצדעה לאותן ששירתו ועודן משרתות בקהיליית המודיעין ומנצלות הלכה למעשה את יתרונותיהן כנשים על פני אלו של גברים דווקא בעולם החשאי של המודיעין, בין השאר הפעלת סוכנים תוך שימוש ביכולת לבצע מספר פעולות במקביל.