כשפנינו לרב יגאל לוינשטיין, ראש המכינה הקדם־צבאית בני דוד בעלי, לשמוע את עמדתו בסוגיית גיוס החרדים, הציפיות נעו מעמדה שתביע דרישה נחרצת מהציבור החרדי כולו להיכנס מתחת לאלונקה הצבאית ועד קצה מתון יותר, שידבר על שילוב הכרחי שייעשה מתוך הבנה והערכה כלפיהם.
אולם השיחה, שהתמשכה יותר משעה, מוגשת בסגנונו החד והלא מתייפייף של הרב לוינשטיין ושזורה גם באירוניה מושחזת, הפתיעה אפילו אותנו. לבנה על גבי לבנה בנה הרב לוינשטיין את תמונת המציאות ההיסטורית, בטווח הארוך והקצר, באופן שמטיל את האחריות הבלעדית למציאות המסוכסכת בסוגיית הגיוס מאז ימי קום המדינה על צד אחד בלבד. ולא, מבחינתו בהחלט לא מדובר בצד החרדי.
על אף שהוא עומד בראש אחד ממוסדות הדגל של הציונות הדתית בתחום הגיוס ושילוב תורה וצבא, שמספר הקצינים, הלוחמים ולהבדיל גם הנופלים שיצאו ממנו הוא מהגבוהים בארץ, הרב לוינשטיין אינו טעון ברגשות קיפוח וזעם לנוכח תלמידי הישיבות בירושלים ובבני ברק שלא עטו עליהם מדי זית. רחוק מכך. למעשה, הוא מלא בהבנה עמוקה ויסודית למוטיבציות שלהם ולהחלטה המגזרית הגורפת, שמובילים גדולי התורה ומנהיגי הציבור החרדי, להתרחק מכל שיתוף פעולה עם המסגרת הצבאית בפרט, ועם כל מסגרת חברתית חילונית אחרת בכלל.
לא נופל לקמפיין
לפני שאנחנו צוללים לעומק הסוגיה העקרונית, מבקש הרב לוינשטיין להקדים ולומר שיש פח אחד שהוא מסרב ליפול אליו כשהוא עוסק בסוגיה הנפיצה, שמתגלגלת בימים אלה במלוא העוצמה בין הזירה הפוליטית והתקשורתית. לדבריו, העיתוי כלל אינו מקרי, אלא מתוזמן כמו שרק מובילי קמפיינים בשמאל - וליתר דיוק רל"ביסטים – יכולים להיות. "מדובר בסוגיה רחבה שלא התחילה מהיום, וצריך לראות אותה בהקשר הרחב שלה. אני לא מוכן ליפול בפח הקמפיין הנוכחי של 'אחים לנשק'. אותם לא מעניין בכלל אם החרדים יתגייסו או לא, הם רוצים להפיל את ביבי. כל המטרה של הסיבוב עכשיו בנושא גיוס החרדים היא לערער את הקואליציה, לחרחר מלחמה בין הציונות הדתית לחרדים, מה שיגרום לממשלה ליפול, השמאל יקים ממשלה עם הערבים ונגמר הסיפור. לבור הזה אני לא מוכן ליפול, וזה ההקשר שסביבו כרגע סובב הכול".
הוא מזכיר בזעם לא מוסתר את קמפיין הנופלים מקרב ישיבות ההסדר והמכינות, בהן גם מכינת בני דוד, שכיכב בכלי התקשורת המגזריים לפני כשלושה שבועות תוך השוואה לבני הציבור החרדי, ועורר ביקורת רבה במגזר הדתי. "מה זה קשור?" הוא מתקומם, "הם עומדים מאחורי הקמפיין ההוא, ועכשיו הם מנסים לעורר מלחמה בעניין הזה גם בין המכינות ובין ישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות. הם רוצים ליצור מלחמה של כולם נגד כולם, ואני במשחק הזה לא מוכן להשתתף", הוא נחרץ. "בעוד עשרים שנה אני מוכן לשבת ולדון בכך, אבל לא בהקשר הפוליטי הנוכחי. זה הרי לא קשור למלחמה ולא כלום, זה רק כדי להפיל את ביבי".
ולא מדובר כאן רק בשנאת נתניהו המוכרת של מחנה 'רק לא ביבי', אלא גם במוטיבציה אידאולוגית שקשורה לטעמו של הרב בקשר ישיר למלחמה ולניצחון מדיני של השמאל: "הרי הסיכוי היחיד לנצח במלחמה הזאת הוא אם נתניהו הוא ראש הממשלה. עם כל אחד אחר שמתמודד מולו כרגע – אין סיכוי לנצח במלחמה הזאת בשום אופן. וזה באמת מה שהם רוצים, שלא ננצח במלחמה וממילא ללכת לתהליך מדיני שיסתיים בהקמת מדינה פלשתינית". ואלו הן, טוען הרב לוינשטיין, מטרותיו האמיתיות של קמפיין גיוס החרדים שמוביל כעת השמאל.
לאחר שהוא מסייג את כל העיסוק בסוגיה לזמנים פחות פוליטיים, מוכן הרב לוינשטיין לבאר כיצד נולדה ההתנגדות החרדית לגיוס לצה"ל, ומנתח האם היא מוצדקת גם כיום. הוא נוסע כמאה שנים לאחור, אל תחילת התהליך הציוני. "בעולם החרדי הייתה אז חשדנות גדולה כלפי המפעל הציוני החילוני, חשש מכך שהוא יגרום לחיסול סופי של הזהות היהודית. החרדים חששו שהציונות מובילה אותנו להיות עם ככל העמים, להפריד את הדת מהמדינה, וזה עמד בשורש ההתנגדות העמוקה של העולם החרדי ורבניו לתהליך הציוני בכללו".
השלב השני היה לאחר מלחמת העולם השנייה, שבה עולם התורה העצום באירופה עלה בלהבות הכבשנים. "גדולי ישראל שנותרו לאחר השואה כאוד מוצל מאש, החזון איש והרב כהנמן, הבינו שבפניהם עומדת משימת־על מטא־היסטורית: לבנות מחדש את עולם התורה, את הישיבות ואת הקהילות". כך נולד הסיכום בין בן גוריון והחזון איש, שבו קיבלו כמה מאות אברכים פטור או דחייה מחובת הגיוס. "שניהם כרתו את הברית הזאת מתוך הנחה שלצד השני אין עתיד, אבל התוצאה ההיסטורית הייתה שאף אחד מהמחנות לא נעלם אלא ההפך, שניהם רק גדלו".
חלק מתפיסת העולם החרדית שנטלה על עצמה את התפקיד לבנות את עולם התורה היה גם שימורן של הקהילות. "הקהילה שימרה את עולם היהדות, את התורה שבכתב ושבעל פה, ועל קיום הקהילות הם מוסרים את הנפש. הם ישלמו על כך כל מחיר שבעולם, כי עתיד העם היהודי תלוי בשמירת זהותו היהודית, וזה קורה באמצעות השתמרות הקהילות. מבחינתם, מדינת ישראל זה משהו שעתידו אינו מובטח, הוא יכול להחזיק מעמד או להתפרק. אבל אלפיים שנה הוכיחו שהזהות היהודית היא זו שקיימה את העם היהודי. לכן הם שמים את הכול בצד, מבחינתם כעת היא 'עת לעשות לה' הפרו תורתך' והם לא מוכנים להשתלב בחברה החילונית, שזה כולל גם צבא, על מנת לשמר את עולם התורה, את הקהילות, את הזהות היהודית, שבאלה תלויים קיומו ועתידו של העם היהודי.
"הם מוכנים לחיות חיים של דלות והסתפקות במועט כי עכשיו יש רק תורה בעולם, וכולם שם מוסרים על זה את הנפש – גברים, נשים וטף. כמו שהציבור הדתי מוסר את הנפש על המדינה, הם מוסרים את הנפש ברמה הזאת על התורה. העולם החרדי חקק את הדבר הזה על דגלו, ומבחינתו זה מתוך חשיבה לא רק על עצמם אלא על עם ישראל כולו, כי הכול תלוי בתורה. ברור שלהשתלבות בחברה הכללית יש מחיר, והציבור שלנו אגב משלם עליה טבין ותקילין", מעיר הרב לוינשטיין, "לכן העולם החרדי מסויג עמוקות מכל השתלבות שהיא, לא משנה מהי".
"החילונים קברו את ההצלחות"
שבעים שנה חלפו מאז הסכמי החזון איש ובן גוריון. עולם הישיבות הפך להצלחה מסחררת והמטרה של העמדת עולם תורה ענקי בארץ ישראל הלכה והתממשה. "יש ישיבות בכל מקום, ראינו עכשיו את ההישגים של החרדים גם בבחירות המקומיות. רק קפלן נשאר חילוני", צוחק הרב לוינשטיין. "החרדים מאוד התחזקו ויש להם הרבה יותר ביטחון בנוכחות שלהם כאן. במקביל, המלחמה האחרונה עוררה בקרב צעירים בחברה החרדית הרבה רגש לאומי, אכפתיות ורצון לשותפות". הרב עצמו מספר על שיחות טלפון שהוא מקבל מצעירים חרדים שמתייעצים איתו על אופני הגיוס וההשתלבות שיכולים להתאים להם בימים אלו. "התורה חשובה להם, אבל יש משמעות גם למעורבות ולרצון להיות חלק מהמאמץ המלחמתי", הוא מתאר. התחזקותו של העולם החרדי והשאיפות למעורבות לאומית, מנתח הרב, יוצרות כעת יחד הזדמנות היסטורית לדון בסוגיית גיוס החרדים מתוך יותר פתיחות ונכונות מצידם.
אלא שכעת מעביר הרב לוינשטיין את הכדור למגרש המכריע באמת לטעמו: "האם הצבא באמת מעוניין בחרדים? האם באמת החברה החילונית מוכנה לאפשר לחרדים להשתלב באופן שישמור על זהותם החרדית? כי המשמעות של השתלבות תוך שמירה על זהות היא שינוי עמוק של אופי רשות הרבים בצבא. יהיה צריך לשנות את חוקי הצבא מהיסוד כדי ליצור רשות רבים שחרדי יוכל להשתלב בה תוך שמירה על זהותו, ובעברית שלנו", מניח הרב את הפצצה, "קוראים לזה הדרת נשים". הוא מדגים את הבעייתיות המובנית באמצעות פקודת השירות המשותף, אשר קובעת למשל כי בכל התנגשות בין אדם חרדי לאישה – האישה קודמת. פקודה שבשום אופן אינה מאפשרת את המרחב שהחייל החרדי יהיה זקוק לו כדי לשמור על זהותו החרדית.
המציאות הוכיחה, מזכיר הרב לוינשטיין, כי החברה החילונית לא הסכימה ליצור את השינויים שיאפשרו את גיוס החרדים, מה שמוכיח את הפער בין ההצהרות הפופוליסטיות ובין חוסר הרצון האמיתי שלה בגיוס חרדים. "האם ניסו לגייס חרדים? בוודאי, זה כבר קרה פעמיים. אלו היו ניסיונות מדהימים שהצליחו, החרדים כבר הסכימו והתחילו להתגייס, אבל העולם החילוני קבר במו ידיו את ההצלחות הגדולות האלה".
הפעם הראשונה הייתה במסגרת חוק טל. החוק הציע לחרדים שירות מקוצר שלאחריו יתאפשר להם לצאת לעבודה. התהליך החל בהצלחה, עוד ועוד חרדים התגייסו, עד שבשנת 2012 הגיעה האגודה לאיכות השלטון בראשות עורך הדין אליעד שרגא וסתמה את הגולל על התהליך, בסיועם של שופטי בג"ץ כמובן. בתנועה טענו כי החוק אינו שוויוני ויוצר אפליה, שופטי בג"ץ קיבלו את העתירה וביטלו את החוק. "במקום לתת לתהליך החברתי להתרחש, הם מחקו אותו. ברגע שבג"ץ מתערב הוא מוחק כל תהליך חברתי טוב שמתרחש".
הפעם השנייה הייתה במסגרת פרויקט שח"ר כחול. הפרויקט הוקם על ידי מפקד חיל האוויר דאז, האלוף אליעזר שקדי, בשיתוף רב חיל האוויר דאז הרב רלב"ג. הפרויקט הציע לשלב חרדים במקצועות טכניים בחיל האוויר, כאשר הם יגיעו מדי יום לטייסת וישהו בה משמונה בבוקר עד חמש בערב. הרווח היה של כולם: החרדים ירכשו מקצוע באמצעות הצבא, וגם יחזרו מדי ערב למשפחה ולקהילה באופן שזהותם החרדית לא תיפגע בשירות, וצה"ל ירוויח את החיילים החרדים. כדי להתאים את מסגרת השירות, דרש הרב רלב"ג שבטייסת שבה משרתים חיילי שח"ר כחול לא יהיו נשים כלל. הפרויקט יצא לדרך וזכה להצלחה. מאות חרדים התגייסו דרכו, ובצה"ל סימנו וי על גיוס חרדים.
"החלום התגשם, ובא לציון גואל", מתפייט הרב לוינשטיין, "אבל אז התעוררה מתרדמתה היוהל"ם – יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר. היא שמעה שיש מקום בצה"ל שבו נשים לא יכולות לשרת! ניסו להסביר לה שבטייסות האחרות משרתות נשים, רק לא באלה שיש בהן חרדים. היא סירבה לשמוע: 'אסור עקרונית שתהיה הפרדה בין נשים לגברים בצה"ל. אסור שיהיה מקום אחד בצה"ל שבו באופן עקרוני אישה לא יכולה לשרת! ההסכמה העקרונית להפרדה, גם כדי שחרדים יתגייסו, היא אסורה', קבעה היוהל"ם".
התוצאה הייתה שצה"ל הכניס נשים לפרויקט שח"ר כחול, הרב רלב"ג הניח את דרגותיו והתפטר לאחר שצה"ל הפר את הסיכומים איתו ומעל באמונו – והפרויקט המצליח לשילוב חרדים בצה"ל נמוג בעשן הפרוגרס.
"את שתי ההצלחות המסחררות של שילוב החרדים בצה"ל – החילונים קברו במו ידיהם!" תוקף הרב לוינשטיין, "ואז צועקים לגייס חרדים? זה קשקוש. הם לא מוכנים לשלם את מחיר הגיוס, כי הם לא מוכנים לשנות בשבילם את רשות הרבים הצה"לית. זה אגב אותו מאבק נגד הרפורמה המשפטית", הוא משליך, "השאלה הייתה בעצם האם מותר שתהיה זהות יהודית לרשות הרבים הישראלית. אם בג"ץ סובר שאסור להציב מחיצה בדיזנגוף בתפילת יום כיפור, אזי קל וחומר שאסור שיקרה דבר כזה בצבא. יש פה קואליציה שמורכבת מבג"ץ, יוהל"ם ופורום דבורה (גוף פמיניסטי שנאבק למען קידום נשים במוקדי קבלת ההחלטות הביטחוניים והמדיניים, ח"ר), שכולם רוצים לסכל כל אפשרות של ניסיון לחיות ביחד, חרדים וחילונים, גברים ונשים.
"באמת, במובן העמוק, החילונים האקטיביסטים בעלי האג'נדה מפחדים משינוי אופייה של המדינה כתוצאה מהשתלבות החרדים במרחב הציבורי, ואין מרחב ציבורי מובהק יותר מאשר צה"ל. שילוב החרדים שם יתבטא בשינוי הפקודות, וזה ישנה להם את המרחב הציבורי שהם כל כך נלחמים עליו".
האם יש סיכוי לגיוס חרדים, לאור תמונת המצב הזאת? לרב לוינשטיין יש תשובה, אבל היא רק ממחישה עד כמה קלושה ההיתכנות של מהלך כזה. "כדי להתחיל את התהליך שייצור נכונות בעולם החרדי, כדי לגשת ולדפוק על הדלת הראשונה של רב חרדי בעניין הזה, אנחנו צריכים שיהיו לנו ביד שני מכתבים חתומים. האחד צריך להיות חתום בידי נשיא בית המשפט העליון, ובו הוא מתחייב לדחות כל עתירה נגד כל הסכם חברתי שיתרקם בעניין גיוס החרדים לצה"ל, שכן מדובר בנושא חברתי ולא משפטי. עם מכתב כזה ביד אפשר כבר לנסוע לבני ברק, אבל בדרך צריך לעצור בעוד תחנה. אנחנו עוברים דרך יוהל"ם ופורום דבורה, ודורשים מהם מכתב רשמי שבו יתחייבו לא להתערב במסגרות שיוקמו לחרדים בצה"ל, שתואמות את אורחות חייהם ובהן מונהגת הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים. אחרי שהן יתחייבו לקבל כל סיכום שכזה, אפשר לנסוע לדרעי ולגפני ולהתחיל לדבר".
אבל גם הרב לוינשטיין יודע היטב שהציור הזה מציאותי בערך כמו שדרעי וגפני יציבו מקהלות נשים בכנסי הבחירות שלהם. "מכיוון שנשיא העליון פוגלמן ושות' לא יחתמו על מכתב כזה, ומכיוון שהיוהל"ם ופורום דבורה מעדיפות שאף חרדי לא יתגייס ובלבד שלא תיפגע זכותה של אישה אחת להתגייס, הסיכוי שתהליך גיוס החרדים יקרה נראה לי קטן. ולא בגלל החרדים, אלא בגלל החילונים שאינם מוכנים לשלם את המחיר, ובגלל חרדים שנכוו כוויות קשות בניסיונות הקודמים. ברמה הפרטנית ייתכן שיהיו חרדים שיתגייסו, אבל זה לא יהיה גורף".
לתגובות: [email protected]
***