"זה היה לפני כמה ימים, בדיוק נכנסתי הביתה מיום מתיש, ואז בלי שום הכנה מוקדמת שמעתי שריקה ובום חזק מהרחוב. מסתבר שקבוצת נערים שעברה שם פוצצה נפצים ואז המשיכה ללכת כאילו כלום", משתף נ', חייל מילואים משוחרר, ששב לפני כחודשיים מהלחימה בעזה.
"אני לא יכול להסביר מה זה עשה לי כששמעתי את הפיצוץ. התחלתי לרעוד ולהזיע בכל הגוף. לא היה לי אוויר. לכמה שניות ממש השתתקתי. הרגשתי שאני עומד להתעלף. זה מיד החזיר אותי להתקלות קשה שהייתה לנו בעזה", מסביר נ'. "ושתביני, אני לא מאובחן בפוסט־טראומה או משהו כזה. אני סתם חייל שחזר לפני שישים יום משדה הקרב וכנראה צריך קצת שקט ואת הזמן לעכל את כל מה שחוויתי במלחמה".
אתה חושב שהשנה בעקבות המלחמה האנשים יותר רגישים?
"בטח", הוא משיב נחרצות. "כמוני יש עוד אלפי חבר'ה שחזרו הרגע מהחזית בדרום או בצפון וצריכים את הזמן כדי להירגע ולחזור לחיים. יש כאלה שהפיצוצים האלה בשבילם הם פשוט אסון", הוא מבקש לציין. "אפילו לי לקח כמה שעות להסדיר נשימה ומאז אותו יום אני במתח תמידי שהנה, עוד רגע זה יקרה שוב. אני מרגיש שאחרי כל מה שעברתי בעזה אני נמצא עדיין במצב רגיש של עיבוד ועיכול, והבומים הפתאומיים הללו גרמו לי לזעזוע. ברור לי שלילדים שפוצצו את הנפצים אצלי ברחוב זה היה רק משחק, אבל אני באמת לא מבין איך מאפשרים לדבר כזה לקרות בזמן מלחמה. איפה ההורים שלהם?" הוא מזדעק.
עלייה דרמטית במספר המתמודדים
בעוד שבועות ספורים יחול פורים, ורעש הנפצים והזיקוקים המצוי בתקופה זו של השנה מביא עימו לא פעם התקפי חרדה ופלאשבקים עוצמתיים למי שמתמודדים עם פוסט־טראומה (PTSD - הפרעת דחק פוסט־טראומטית). הדי קולות הנפץ עלולים להחזיר את המתמודדים הללו באחת אל הטראומה מהעבר ואל הזיכרונות הקשים. אומנם בשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות לפגיעה האפשרית באוכלוסיית הפוסט־טראומטיים באמצעות קולות הנפץ, אך השנה התווספו אליה אוכלוסיות רגישות נוספות שעלולות להיפגע אף הן, ובהן אלפי חיילים ששבו משדה הקרב, תושבים מהעוטף שחוו לפני ומאז 7 באוקטובר אירועים מטלטלים בחייהם, ניצולי המסיבה בנובה, נפגעי פעולות איבה ואזרחים שרגישים יותר לקולות נפץ בימים של מלחמה.
אל יושב ראש ארגון נכי צה"ל, עו"ד עידן קליימן, מגיעות מדי שנה מצוקותיהם של מתמודדי הפוסט־טראומה שמתעוררות ביתר שאת בימים כאלה בעקבות השימוש הלא אחראי במשחקי הנפץ. "קולות הנפץ, הבומים, וכל רעש שהוא חריג בקנה מידה של מה שהאדם הסביר מכיר, מעוררים בקרב אלו שמתמודדים טריגרים של שדה קרב", הוא מתאר את עוצמת החוויה בקרב הפוסט־טראומטיים. "זה יכול להכניס אנשים לחרדה שהיא לא חרדה רגעית אלא מתמשכת. זה לא כמו שאת ואני יכולים לשמוע 'בום', להיבהל לרגע, ואחרי שתי שניות לחזור לעצמנו ולהמשיך כרגיל בחיינו. מדובר בטריגר שיכול לעורר התקף חרדה שיכול להימשך גם שבוע ימים. דקה אחת של טריגר וזה מחזיר את הבן־אדם לתוך שדה הקרב ומוציא אותו לחלוטין מהאיזון שהוא נמצא בו. זה יכול לעורר מחשבות רעות וכניסה למצב של לוחמה. זה ערעור לחלוטין של האיזון שהאדם נמצא בו".
עד כדי סכנת חיים?
"אני לא יכול להגיד שיש לנו היסטוריה שמעידה שזה אכן קרה אבל זה בהחלט יכול להוביל לזה, בגלל שאם לוחם, למשל, נכנס למצב שהוא חושב שהוא בלחימה הוא עלול לזהות אדם שנמצא בסביבתו כאויב וזה יכול להיגמר רע מאוד", הוא מזהיר. "בתקופה של פורים, וגם ביום העצמאות, אני שומע מהלוחמים את המצוקה שלהם. כל חג שיש בו חגיגות עם נפצים או זיקוקים וגם אירועים רועשים מאוד יכולים להכניס לוחמים שעברו אירועים טראומטיים למצבים מאוד לא נעימים ולתחושות קשות".
קליימן, שמודע להתמודדויות ולמצוקות בקרב הלוחמים, מבקש לנקוט משנה זהירות דווקא השנה: "אני חושב שלצד זה שאנחנו מבינים שילדים מאוד אוהבים נפצים וחזיזים, הרי כולנו בתור ילדים היינו משחקים בהם, אנחנו חייבים להבין שיש בתוכנו ממש, כמעט בכל משפחה, לוחם שעבר אירועים קשים בעזה ובמלחמות ישראל בכלל", הוא מבהיר. "אתה לא חייב להיות מאובחן כפוסט־טראומטי כדי שקולות הנפץ ישפיעו עליך. אני מזכיר שבמלחמת יום הכיפורים אנשים לחמו 24 יום, וכיום יש אנשים שנלחמו מאה ימים ואפילו יותר. כלומר מאה ימים הם היו בדריכות פיזית ונפשית ברמה הגבוהה ביותר. ועכשיו לנסות להוציא את הגוף והתודעה מתוך הדריכות הזאת זו משימה לא פשוטה שדורשת תעצומות נפש וגם זמן. גם אנשים שלא חוו אירועים טראומטיים ואפילו לא נחשפו לזוועות, אבל עצם העובדה שהם היו בדריכות נפשית ברמה גבוהה בלחימה במשך זמן ארוך – זה מאתגר, ולהוציא אותם מתוך זה זו משימה לא פשוטה. לכן השנה יותר מתמיד אנחנו חייבים להתחשב בחברים שלנו, בילדים שלנו ובגיבורים שלנו, ולהימנע באופן מוחלט מכל יצירת רעש חריג של נפצים וזיקוקים וכל דבר שיכול להכניס את האנשים האלה למצב מלחמתי. בהחלט אפשר למצוא אלטרנטיבות אחרות להנאה לילדים. המשימה של המבוגרים היא הסברה וחינוך של הילדים, להסביר לצעירים שזה לטובת הגיבורים שלנו ובאופן חד־משמעי להימנע מלמכור ולסחור בזה ובטח ובטח מלהשתמש בזה", פוסק קליימן.
קליימן מדבר על עלייה דרמטית במספר הסובלים מפוסט־טראומה בישראל: "ב־6 באוקטובר היו 60 אלף נכי צה"ל ומתוכם 8,500 פוסט־טראומטיים. משרד הביטחון מעריך שעד סוף התמרון בעזה יהיו 6,000 פצועים פיזית ובין 12 אלף ל־16 אלף נפגעי פוסט־טראומה. זאת אומרת שאנחנו מקבלים לטיפול מסה מטורפת של לוחמים שנמצאים בעצימות של פוסט־טראומה ברמה הגבוהה ביותר, לא רק בגלל הלחימה והמשך שלה אלא גם בגלל המחזות הקשים ביותר שהם ראו בעוטף ובקרב", הוא מציין. "פגשתי בבתי החולים עשרות לוחמים פצועים שאיבדו ידיים ורגליים, ומהר מאוד הם לא דיברו איתי על הפציעה הקטלנית שלהם אלא על המראות הקשים שהם חוו בעוטף. בערך שבוע ימים, בין 7 באוקטובר ל־15 באוקטובר, נכנסו ויצאו מהעוטף יותר ממאה אלף חיילים שנחשפו למראות קשים ביותר של התעללויות קשות ובלתי אנושיות שנעשו בישראלים, והטראומה הזאת תלווה אותם לכל החיים", הוא אומר. "אין דרך למחוק להם את המראות האלה מהראש. האחריות שלנו כציבור היא להיות רגישים ולתת להם את המעטפת והתמיכה ולא חלילה לפגוע בהם".
קליימן מבהיר את המובן מאליו. "המשענת ללוחמים אינה מסתכמת בזיקוקים, אלא בהכלה של מעסיקים בעבודה, בהכלה במוסדות להשכלה גבוהה, בהכלה בקרב המשפחות. בכל מקום שבו אנחנו יכולים לעזור להם לחזור ולהשתלב בחברה הישראלית - אנחנו חייבים להיכנס מתחת לאלונקה ולקחת אותם אלינו ולדעת להכיל אותם, כי זו הדרך היחידה שלנו כחברה להבריא", הוא מדגיש. "אוי ואבוי לנו אם המעסיקים ומערכות החינוך לא ישכילו להבין שאנחנו חייבים לאמץ אותם אל ליבנו ולתת להם את ההזדמנות לחזור לחברה בצורה טובה".
לרגל חודש אדר ולקראת פורים המתקרב ובא פונה ארגון נכי צה"ל לכל הרשויות בדרישה ובציפייה לאכיפה ברורה נגד מי שמשתמשים בחומרי הנפץ הללו: "אנחנו מוציאים מכתב לכל הרשויות המקומיות בבקשה להימנע מהדברים הללו ולפעול לאכיפה ראויה וברורה. אני חייב לציין שרוב הרשויות בהחלט פועלות בנושא. כולי תקווה שגם הציבור בישראל יהיה קשוב לדברים אלו". קליימן מבקש לפנות גם לסוחרים בדרישה להימנע ממכירת הנפצים: "אני לא אדם תמים, אבל אני מייחל ומקווה שהסוחרים ידעו להימנע מלעשות את הרווח הקטן והלא חשוב הזה, שעלול לגרום נזק לא קטן ללוחמים שלנו".
"מוזר וחסר רגישות"
גם פרופ' יאיר בר חיים, ראש המרכז הלאומי לחוסן וטראומה באוניברסיטת תל אביב, מתנגד לסחר ושימוש בנפצים ובמיוחד בעת מלחמה. פרופ' בר חיים, שמודע להתמודדות הנפשית בימים אלו בקרב ציבור הולך וגדל בישראל, מזהיר מפני השלכות השימוש בנפצים ברחבי הארץ: "נפצים עלולים לגרום לבהלה רגעית בקרב אנשים רבים גם בלי מלחמה, והלחץ הרגעי הזה עלול להיות משמעותי יותר בעת מלחמה. לגבי פוסט־טראומטיים המצב עלול להיות חריף יותר ולהוות טריגר לחוויית הטראומה מחדש - סימפטום מרכזי בהפרעה פוסט־טראומטית. אם הדבר היה תלוי בי הייתי מוותר על נפצים בפורים ועל זיקוקים רועשים ביום העצמאות מתוך כבוד והתחשבות בסובלים מפוסט־טראומה".
מי שמצטרף לקריאה החד־משמעית לא להשתמש השנה בחומרי הנפץ במהלך חודש אדר וחגיגות פורים הוא הרב שמואל אליהו: "אני ממש חושב שלא שייך בכלל להשתמש בנפצים. זה עלול לגרום לבהלה וצער בקרב המון אנשים בישראל. צריך לדבר על כך כמה שיותר ולהבהיר שזה לא מקובל, בטח ובטח לא השנה. הרבה אנשים בימים אלו, גם אם זה לא נראה כלפי חוץ, מתמודדים עם לחצים, פחדים וחרדה, וקולות נפץ כאלה עלולים לגרום להם לבהלה ולתחושות קשות. גם בקרב הלוחמים וגם בקרב יחידים ומשפחות. אני אומר אפילו על עצמי שאם אשמע פיצוץ כזה אני לא יודע אם לא אבהל. שימוש בנפצים בימים אלו הוא לא מתאים בשום צורה", פוסק הרב. "ציבור ההורים והמחנכים נדרש לדבר על כך עם הדור הצעיר ולא לאפשר לכך לקרות".
שר העלייה והקליטה השר אופיר סופר מוכר כפוסט־טראומטי בעצמו בעקבות שירותו הצבאי, ושימש יושב ראש הוועדה לטיפול בהלומי הקרב בעבר. השר סופר מסביר כי ההשפעות על המתמודדים עם פוסט־טראומה הן רבות ומגוונות: "כל סוגיית היחס לפוסט־טראומה היא בסוף דינמיקה של מציאות משתנה ומה שאתה חווה ואיך זה השפיע עליך בהתחלה. יש דברים שהפריעו לי בהתמודדות שלי והם אפילו יותר עדינים מנפצים, כמו רעשים של משחק בכדור או שמקליקים עם העט. הפרעות של פוסט־טראומה הן מגוונות ורב־ממדיות, כך אני מרגיש", הוא מבקש לסייג, "כל אדם מגיב אחרת וזה תלוי בהמון גורמים נוספים, ואני חושב שאנשים לומדים להכיר את עצמם ואת ההשפעות עליהם. ההשפעות גם משתנות במהלך השנים. יחד עם זאת, אני בהחלט חושב שבתקופה הזאת שישראל נמצאת במלחמה המדינה כולה נמצאת בסוג של חרדה וטראומה יותר מהרגיל".
ולאו דווקא הלוחמים?
"החברה הישראלית כולה", הוא מחדד. "בטח אנשים שנמצאים באזורים מאוימים יותר כמו תושבי העוטף, תושבי יהודה ושומרון ועוד מקומות שהדריכות בהם גבוהה יותר בימים אלו. צריך לומר שיש מילואימניקים רבים שמסתובבים בינינו וחוו טראומה וקושי, חלקם יותר מודעים וחלקם פחות, וצריך לתת את הדעת על כך ולהתחשב. בכלל, אנחנו כחברה בשנה הקרובה צריכים להיות יותר רגישים ומאוד מודעים לסובבים אותנו. נראה לי לגמרי מוזר וחסר רגישות להשתמש בנפצים בתקופה הזאת", הוא קובל.
אנשים רבים לא יודעים שהחזקה ומכירה של מוצרי נפץ אסורה על פי החוק. מה דעתך על הסחר בחומרים אלו?
"זה ברור שמדובר בדבר לא חוקי. אין שאלה בכלל ונדרשת אכיפה. אגב, מלבד הפגיעה בפוסט־טראומטיים חומרי נפץ לא חוקיים מובילים גם לדברים אחרים, כמו לסכנה של פגיעות פיזיות קשות. גם על זה צריך לתת את הדעת. בכל שנה ילדים מאבדים את הראייה, נכווים או נפגעים בגפיים, כך שבכל מקרה זה חייב להיות מחוץ לתחום ספציפית השנה ובאופן כללי. יש הרבה דברים טובים אחרים לחגוג איתם את החג ולשמוח", מסכם השר סופר.
***