השבוע הגיש עורך הדין עדי קידר מארגון 'חוננו' בקשה דחופה לבית המשפט המחוזי בלוד, להורות על שחרורם של העצורים המנהליים אריאל דנינו ועמיצור בן יוסף. נשיאת בית המשפט, השופטת רות לורך, הורתה למדינה להגיב לבקשה. בקשתו של עורך הדין קידר הוגשה לאחר שבסוף השבוע האחרון שוחררו בפתאומיות 40 עצורים מנהליים ערבים, לדברי שב"ס בשל "מצוקת מקום" בבתי הכלא. קידר טען בפנייתו כי לא ייתכן שבשל מצוקת המקום ישוחררו רק עצורים מנהליים ערבים, ואילו עצורים מנהליים יהודים ייוותרו כלואים.
בפנייתו כתב עורך הדין קידר כי "בימים האחרונים פורסם כי לנוכח מצוקת אכלוס בשב"ס שוחררו עצירים מנהליים ערבים. לא ניתן לכחד כי הדבר מעביר צמרמורת וכעס משולבים זה בזה. בעת שמדינת ישראל מצויה במלחמה, וביום בו יהודים נרצחים בשומרון, משתחררים עצורים אשר כמותם גם הרוצח באירוע האחרון היה במשמורת בעבר ושוחרר. לא ניתן להעלות על הדעת כי 'מצוקת מקום' או 'מחווה' מוצדקת דווקא כשמדובר בעצורים ערבים, אשר רף המסוכנות בעניינם אינו שווה ערך לאלו של היהודים, והמבקשים בתוכם", כתב קידר.
קידר מציין בבקשה את דבריו של מח"ט שומרון, מריאיון לכתב מקור ראשון עמיר רפפורט שהתפרסם לאחרונה, לפיהם ישנה ירידה באירועי אלימות שבהם מעורבים יהודים. קידר ביקש מבית המשפט להורות על שחרורם של העצורים המנהליים היהודים: "לזאת יש להוסיף את דבריו של אלוף־משנה שמעון סיסו, מח"ט שומרון, על ירידה דרמטית באירועי האלימות מצד יהודים, ובדבריו לכתב מקור ראשון רפפורט מסר כי – 'זה כמעט לא קורה'. בנסיבות אלו נראה כי נסיבות חדשות ומדאיגות אלו לפיהן בחרו דווקא לרוקן את בית הסוהר ממחבלים ערבים אינה החלטה סבירה, ומניחה בצד את שיקולי המסוכנות לביטחון המדינה, ויש לבחון מחדש את עניינם של המבקשים כאן אשר מצויים ברף מסוכנות פחות יותר ולהורות על שחרורם", סיים עורך הדין קידר.
אקט פוגעני ואלים
שמואל מידד (זנגי), מנכ"ל ארגון חוננו, מרחיב בשיחה עם 'בשבע' על הנושא: "אחת העוולות הגדולות ביותר שאנו נתקלים בהן ב'חוננו' לאורך השנים היא השימוש הגובר בצווים ובהגבלות מנהליות. מדובר בסל כלים, מנדטוריים ביסודם, שמלכתחילה נועדו להצר את צעדיהם של חברי המחתרות העבריות, וכיום לצערנו הרב משמשים את רשויות הביטחון נגד ציבור המתיישבים", אומר זנגי.
לדבריו, "האקט הפוגעני והאלים ביותר בתוך מערך ההגבלות המנהליות הוא מעצר מנהלי, שבו אדם מושלך אל מאחורי סורג ובריח או מורחק ממקום מחייתו ללא שום ראיה קבילה נגדו, ללא שום טענה גלויה שהוא יוכל להסביר, להתמודד או להפריך בבית המשפט. נציגי שב"כ מתייצבים לדיונים בבתי המשפט עם קלסרים כחולים ומציגים לשופטים, במעמד צד אחד כמובן, דו"חות מוטים לפי גחמותיהם ולפי תחושות הבטן שלהם.
"מדובר בחוות דעת שנטועות עמוק במחוזות הקונספציה שהובילה אותנו לאסון שחווינו בשמחת תורה. כשנראה שכבר הגענו לתחתית, השב"כ שוב ושוב מפתיע ומושך למחוזות חדשים שאליהם הוא מסוגל להוביל אותנו. השבוע התבשרנו על שחרור עשרות מחבלים ערבים, כדי 'לפנות מקום בבתי הכלא'. השב"כ אף פעם לא יחשוב להקל על האסירים היהודים, אלא תמיד יחפש את התירוץ התורן למה ללטף את האויבים שלנו.
"אבל לא על השב"כ בלבד אני מלין, אלא על מקבלי ההחלטות, נבחרי הציבור, שמאפשרים את המשך הטירוף הזה, את טיפוח הקונספציה ההזויה שמערכת הביטחון שרויה בה, ושהשערוריות של המחלקה היהודית בשב"כ הן רק סימפטום שלה", מסכם זנגי את משנתו בנושא.
השב"כ בתפקיד קצינת ת"ש
אחד מנבחרי הציבור שדווקא יוצא נגד המהלך של השב"כ הוא השר לביטחון לאומי, איתמר בן־גביר. "זה טרלול והזיה גדולה", אומר בן־גביר בשיחה עם 'בשבע'. "יש גורמים שלא למדו שום לקח מ־7 באוקטובר, וגם לא לומדים לקח ממה שקורה עכשיו. ממש עכשיו, כשאנחנו מדברים, יש ניסיונות לגל פיגועים. דווקא עכשיו להמשיך את אותה קונספציה?! זו תיאוריית ההכלה של שירות הביטחון הכללי של רונן בר, להכיל ועוד פעם להכיל ולעשות מחוות. כאשר שחרור העצירים הערבים התגלה, הם אמרו: התאריכים של המעצר פשוט הסתיימו. אחר כך, כשאני תקפתי, מה שבשב"כ עושים בדרך כלל זו התקפה, ההגנה הכי טובה, אז טענו שיש צפיפות בבתי הסוהר".
בן־גביר מתפלא מדוע השב"כ מתערב בנושאים כמו צפיפות העצורים, שלא קשורים אליו. "אני לא זוכר שהשב"כ הוא קצין ת"ש (תנאי שירות) של אסירים. שנית, אם יש צפיפות ולשב"כ כל כך אכפת - שישחררו אסירים יהודים. ואם לא - תשחררו אסירי מס. לשחרר דווקא עצירים מנהליים ערבים לפני הרמדאן - זה חלק משיטה. אני נוסע יום יום מהבית שלי בכבישי יהודה ושומרון ואין מחסומים, הורידו אותם לקראת הרמדאן. לקראת החג שלהם באים לעשות להם מחוות. אלה אותן טעויות מהעבר ואותם גורמים שלא למדו מהטעויות".
בן־גביר מרחיב על נושא הצפיפות בבתי הסוהר. "באמת יש צפיפות, יש לנו תקן כליאה של 14,500 אסירים, וכרגע יש 20,400 אסירים - הרבה יותר מתקן הכליאה. אי אפשר לבנות בתי כלא חדשים ענקיים מהיום למחר. יש תוכניות לעתיד של השב"ס, ויש תוכניות ששמנו עליהן כסף, כמו למשל במגידו ב־2027 ועוד אחד ב־2029. אחרי 7 באוקטובר פתחנו אגפים בכלא אלה, פתחנו אגף בקציעות, מה שיכולתי לעשות - עשיתי. הם כרגע בהצפפה גדולה מאוד. לא רק שהגדלתי, יש לי ששת אלפים אסירים מעבר למה שאני יכול לקלוט. שב"ס עובד קשה מאוד. הגשנו תוכנית מפורטת לראש הממשלה, האוצר והצבא לבנות אשקוביות, להקים מחנות מעצר של הצבא. שב"ס רוצה לפתוח עוד אגפים, אבל צריך עוד תקציב לדבר הזה. צריך לנסות לפתור את זה. אפשר לייצר כמה אלפי מקומות בכלא בתוך כמה חודשים, אבל כל המערכת צריכה להתגייס, לא רק שירות בתי הסוהר.
"אני יכול להשמיש ולהגדיל עוד אלפים, אבל צריך את עזרת הצבא בהקמת מחנות מעצר, ואת האוצר שייתן תקציבים. זו לא בעיה רק של שב"ס, צריך שכולם ייתנו יד. כמו שבשדה תימן הצבא הקים בשדה מחנות מעצר. נכון, התנאים שם פחות טובים, אבל עם כל הכבוד - אני לא חושב שאנחנו צריכים להיות קציני ת"ש של מחבלים. בסוף הצרכים הביטחוניים שלנו קודמים לכול. שאף אחד לא יעשה עלינו מניפולציה. לפי ממלא מקום נציב שב"ס, הוא אמר לשב"כ 'יש מקום לכל מי שתביאו, אני לעולם לא אגיד לכם לא בביטחוני'. הוא אמר 'אני אמצא'. הבעיה ששב"כ עשה מחווה, הוא לא סיפר זאת לאף אחד, אבל גילינו".
העצירים המנהליים הערבים יוצאים, ואריאל דנינו לא יוצא.
"נורא ואיום. אם אין מקומות במעצר, שיתחילו בדנינו. בוא נגיד את האמת: יש קונספציה לקראת כל חג, בואו נעשה להם הקלות. זה לא הוביל לשום דבר, ויותר מכך - שחרור אסירים מנהליים ערבים זה גם סיכון ביטחוני לדעתי. כשאני התחלתי לתקוף אותם, אצל כל מיני כתבי חצר התחילו להוציא תדרוכים: השב"כ לא מגיע לישיבות עם בן־גביר, או לא סומך על בן־גביר. זה ריטואל קבוע שהשב"כ עובד לפיו כשמישהו מעביר עליו ביקורת. זה לא ימנע ממני ללכת בדרכי. אני חושב שלראש השב"כ יש הרבה זכויות בשנים רבות של פעילות למען מדינת ישראל, אבל אטיח ביקורת כשצריך, וכל הספינים והתדרוכים נגדי לא יזיזו אותי מדרכי. טעות עצומה לעשות זאת ברמדאן".
מתבלבלים בין אוהב לאויב
התירוץ הרשמי של השב"כ לשחרור העצירים הוא כאמור צפיפות בבתי הכלא. אך האם ייתכן שמדובר גם בדיל מדיני כלשהו מול הרשות הפלשתינית, ישות מדינית ערבית אחרת, או הממשל האמריקני? בשיחות עם גורמים בכירים במערכת הפוליטית לא מצאנו אישוש רשמי, אך לדברי חלקם לא ניתן לשלול אפשרות כזאת, אם כי לא נמצאה הוכחה ודאית לכך. כמו כן, מבדיקת 'בשבע' על אודות אותם מחבלים ועל רמות החומרה של החשדות נגדם נמצא כי שניים מהעצורים הם רכזי פת"ח בכפרים, ואחד מהם הוא "פעיל חברתי" באזורו.
מי שעוקבת אחרי הפולמוס התקשורתי בנושא שחרור העצירים ומעורבת בו ברמה האישית ביותר האפשרית היא אביה דנינו, אשתו של פעיל הימין אריאל דנינו ששוהה כאמור במעצר מנהלי. "האריכו לאריאל את הצו ביום רביעי, וערב אחר כך ראיתי תוך כדי השכבת הילדים ידיעה שמשחררים 40 עצורים מנהליים ערבים סתם ככה. נראה לי שהמילה הכי מדויקת למה שהרגשתי זה זעם. הבעל שלי נמצא בכלא, לא ברור על מה. לי ברור שזה משום שהוא משתדל לדאוג לעם ישראל כמה שיכול, לפקוח להם את העיניים ולעורר מודעות למצב, עד כמה המערכת תקועה עמוק עמוק לפני שמחת תורה. היא לא מבינה מי אוהב ומי אויב", אומרת דנינו.
"אחרי שהאריכו לו את הצו ולא שחררו אותו לפני הזמן, ואף אחד כנראה לא הולך לשחרר אותו, ראיתי כמה כואב על ההנהגה שנלחמת בו. הנהגה חסרת הבנה בסיסית לגבי מה שהיא צריכה להביא לעם שלה – ביטחון. לו יש דין אחר מלערבים, הילדים של המחבלים הולכים לפגוש אותם לפני הזמן שהם צריכים להשתחרר. טענות כמו 'הם היו אמורים להשתחרר' לא עושות עליי רושם, כי גם בעלי היה אמור להשתחרר והאריכו לו, ובמקביל נתנו עוד צווי הרחקה לפעילים בהתיישבות. הלוואי שהמצב ישתנה. מדהים כמה הם לא מסתירים את זה - השב"כ שהאריך לאריאל את המעצר הוא אותו שב"כ שבתירוצים שונים ומשונים מסביר למה שחרר עצורים מנהליים פלשתינים לפני הזמן. אין בושה, ובתפילה שישתנה בקרוב, הלוואי".
***