מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל לא היו ימים רוויים כל כך בפוליטיקה, כמו עשרת הימים האחרונים. אם עד לימים אלה השיח הפוליטי נדחק הצידה, או לפחות התבצע בעיקר מתחת לרדאר, מאז הבחירות המקומיות בשבוע שעבר נראה שהמערכת הפוליטית חזרה לסוג של שגרה.
שיאם של האירועים הפוליטיים הוא נאומו של שר הביטחון יואב גלנט בעניין חוק הגיוס, בשבוע שעבר, וביקורו של השר בני גנץ בוושינגטון, ללא אישורו של ראש הממשלה נתניהו, ובניגוד לתקנון הממשלה.
מי שסיפק, שלא במתכוון, הסבר לחזרה להתעסקות פוליטית גלויה היה יושב ראש ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, שאמר ביום שני במסיבת העיתונאים השבועית שלו בכנסת כי "המלחמה נגמרה. מה שיש עכשיו ברצועה זה בט"ש". המציאות אולי שונה, וצה"ל ממשיך להילחם בעוצמה ברצועה, ולצערנו עדיין יש חללים, אך במובנים רבים המערכת הפוליטית אכן החלה להתנהל לפי התפיסה שהציג ליברמן. השבוע האירועים הפוליטיים אף החלו לאיים על שלמותה של ממשלת החירום ואולי אף לגרור את ישראל לבחירות, בזמן שהמלחמה עדיין מתנהלת.
"מה שראינו השבוע זה שהוסרו כל המסכות", אומר יועץ התקשורת אביב בושינסקי. "אי אפשר יותר לטעון שהיחיד שעסוק בפוליטיקה הוא נתניהו. מאחורי הנסיעה של גנץ לארצות הברית לא עומד שום דבר מלבד מהלכים פוליטיים. ואותו דבר חייבים לומר על הנאום של גלנט בעניין חוק הגיוס. שני הדברים האלה הם מהלכים פוליטיים, וכאלה שאף האפילו על נתניהו עצמו".
מה הייתה מטרת ביקורו של גנץ בארצות הברית?
"בעיניי להדגיש שמדובר בסטודנט חופשי שלא רוקד לפי החליל של נתניהו. לנסוע לארצות הברית כדי להיפגש עם כל הקודקודים זו פרקטיקה ידועה. גם נתניהו עשה את זה בלי סוף. לרוב מנסים לתת לזה מעטפת עניינית, אבל כאן דובר המועצה לביטחון לאומי ג'ון קירבי אמר בצורה הכי פשוטה מה האירוע. גנץ ביקש להיפגש איתם, והם נענו. לא מדובר פה בהזמנה של האמריקנים. זאת ההוכחה הכי ברורה שמדובר בפוליטיקה ותו לא".
כמו שאמרת, גנץ הוא לא הראשון שמבצע מהלך כזה, ונתניהו עשה אותו לא פעם בעבר. ועדיין, גם אם מדובר במהלך פוליטי, הוא יכול להניב הישגים מדיניים. יש כאלה בסיבוב הזה?
"לא, ואני אגיד לך יותר מזה. לדעתי ישראל רק הפסידה מהנסיעה הזאת. גנץ תפקד שם על תקן כומר וידוי. זה היה נראה כאילו כל אחד מהאנשים שם אומר מה ישראל צריכה לעשות, גנץ מהנהן בראשו וקורא לבא בתור שיגיד את דבריו. השינוי הקליל היחיד ברצף הזה היה כשהוא נשאל על ידי התקשורת האמריקנית אם הוא מחליף את נתניהו, והוא אמר שלא, ושלישראל יש ראש ממשלה אחד. זה הרגיש לא רציני. עד לרגע זה לא ברור לי בשביל מה הוא נסע, מלבד קצירת רווח פוליטי".
"אנחנו אוהבים להיות תמימים, אבל לא היה רגע אחד שלא הייתה בו פוליטיקה בכל החודשים האחרונים", אומר היועץ האסטרטגי רוני רימון, שותף במשרד רימון־כהן ומי שניהל את קמפיין הבחירות של נתניהו בשנת 2009. "זה לא בהכרח דבר רע. משום מה התקבלה התפיסה בישראל שפוליטיקה זה בהכרח רע ומסואב. אבל זה לא נכון. פוליטיקה זה דבר טוב מאוד, אם אנחנו כציבור מרוויחים מזה. למה שמישהו שעושה דברים טובים לציבור לא ירוויח מזה אהדה בציבור? זאת דרישה לא אנושית".
ויחד עם זה, לא עושה רושם שזה המצב בנסיעה של גנץ לארצות הברית.
"ודאי שלא. זה צעד פוליטי שבא לבדל את גנץ מנתניהו. הנסיעה נועדה להראות לחלקים רבים בציבור הישראלי שגנץ הוא המבוגר האחראי והוא זה שיכול להיפגש עם ההנהגה האמריקנית, וכפועל יוצא הוא זה שיכול כביכול להושיע את ישראל בשעה הקשה שלה. זה המסר שהוא רצה להעביר".
לחץ אולפנים
הנסיעה של גנץ לוושינגטון הפכה לאירוע שרבים פירשו כמהלך שעלול להוביל לפירוקה של הקואליציה שהוקמה מיד עם פרוץ המלחמה. אלא שגם בושינסקי וגם רימון סבורים כי הדרך לנפילת הממשלה רחוקה ביותר. רימון מתאר זאת כהכנת הקרקע ליום עתידי, שבו גנץ בהחלט ינסה שוב להחליף את נתניהו. "הוא בונה את התשתית כדי שהיא תהיה מוכנה 'כשתגיע העת'. לכן מבחינתו של גנץ, הדבר המוצלח ביותר שהתרחש בנסיעה הזאת הוא השאלה של אותו עיתונאי אמריקני - אם הממשל האמריקני צריך לדבר איתו ולא עם נתניהו. אז נכון שהוא ענה שלישראל יש רק ראש ממשלה אחד, אבל המסר שהועבר זה שאפילו האמריקנים רואים בו כתובת רלוונטית יותר מנתניהו. לכן גם ממש לא עניין אותו שזה לא נראה טוב שבשעת מלחמה מגיע שר בכיר ומנהל מדיניות עצמאית, ולא חלק ממדיניות הממשלה. לכן גם לא עניין אותו שהופר פה תקנון הממשלה, ששר לא יכול לצאת לנסיעה לחו"ל ללא אישור של הממשלה. יש סיבה לקיומו של הסעיף הזה בתקנון. כאן לא ניתן האישור הזה", הוא אומר.
גורמים המעורים בפרטי הסאגה של אישור הנסיעה של גנץ מנסים להוריד מחשיבות העניין. ל'בשבע' הם אומרים כי הסיבה שלא ניתן אישור בממשלה לנסיעה היא לא מתיחות בין נתניהו לגנץ, אלא שככל הנראה לא ניתן היה להעביר אותה פוליטית בממשלה. גם עצירת מימון כרטיסי הטיסה של גנץ לא נעשתה בהוראת נתניהו, אלא על ידי פקידי משרד ראש הממשלה, שאמרו שללא האישור הרשמי הם לא יכולים לפי התקנות לאשר את מימון הכרטיסים. זאת בניגוד לדיווחים השונים שפורסמו השבוע, על פיהם נתניהו אסר על גנץ לטוס לארצות הברית, לאחר שאנשי נתניהו נתנו אישור עקרוני קודם לכן. יתרה מזאת, אותם גורמים אף אומרים כי נתניהו וגנץ היו מתואמים גם במסרים שהועברו לארצות הברית במהלך הטיסה הזאת.
"הסיבה שאני לא רואה את הטיסה הזאת כמשהו שיפיל את הממשלה היא שבשורה התחתונה שני הצדדים אומנם לא בהכרח רוצים בהמשך הקשר הזה, אבל הם תקועים בו ולא ממש יכולים לצאת", טוען בושינסקי. "מצד אחד, נתניהו חייב את גנץ ואיזנקוט בתוך הממשלה, כדי לקבל מהם את הלגיטימציה הציבורית למהלכים שנויים במחלוקת, כדוגמת אי התקדמות המשא ומתן להשבת החטופים מצד אחד או אי הכניסה לרפיח מהצד השני. גנץ לעומת זאת רואה את הסקרים ואת רצון הציבור שרוצה שהוא יישאר בממשלה כדי להשגיח על נתניהו שלא יעשה שטויות. בשביל לפרוש בשלב הזה צריך סיבה טובה, ואין כזאת. למען האמת בדיוק להפך. גלנט אמר רק השבוע שישראל מתכוננת למלחמה מול לבנון. גנץ נכנס, בין היתר, בשביל האירוע הזה, אז עכשיו הוא יפרוש?".
אירועי גנץ מתרחשים בצל לחצים כבדים שמופעלים עליו לפרוש מהממשלה, בכל פעם תחת טיעון אחר. אלא שעד כה גנץ ואנשיו מקפידים לומר שוב ושוב שכמו שהם ידעו מתי להיכנס, כך הם ידעו גם מתי לצאת מהממשלה. "הלחץ הזה קיים בעיקר בתקשורת ולא בשטח", אומר רימון. "מדובר בקבוצה של עיתונאים שלוחצים על גנץ לפרוש ומנסים לייצר מציאות, וזה בזמן שהבוחרים שלו אומרים לו להישאר בפנים. כל הסקרים מראים בצורה ברורה מאוד שהבוחרים שלו לא רוצים שהוא יעזוב. לכן אפשר גם להסתכל על האירועים הללו כעל ניסיון של גנץ לענות ללחצים האלה ולהראות למה חשוב שהוא יישאר בממשלה, ושהוא לא שם רק בשביל לתת תעודת כשרות לנתניהו".
למי רע פה?
הסערה הפוליטית בעקבות נסיעתו של גנץ לוושינגטון לא הייתה צומחת לממדים הללו אלמלא היא התרחשה ימים ספורים לאחר סערה פוליטית חריפה הרבה יותר, סערת חוק הגיוס. כזכור, בשבוע שעבר ניתן למדינה צו על תנאי בסוגיית הגיוס. הצו חייב את המדינה לנמק מדוע היא לא מגייסת את תלמידי הישיבות החרדים אף שאין חוק בתוקף, ומדוע היא ממשיכה להעביר תמיכות לישיבות אף שחוק הגיוס אינו קיים. מתן הצו הוביל ברביעי שעבר את שר הביטחון גלנט לשאת נאום שהרעיד את המערכת הפוליטית, שפירשה אותו ככזה שעלול להפיל את הממשלה ולהוביל את ישראל לבחירות.
בזמן שהפרשנים והמערכת הפוליטית נתנו דגש לזכות הווטו שהעניק גלנט לגנץ בסוגיה, רבים פספסו את חלקו השני של אותו משפט, שבו גלנט נתן זכות וטו בסוגיה גם לחברי הכנסת החרדים. יש לציין שכבר קרוב לשנתיים מתנהלים מגעים בין גנץ למפלגות החרדיות בדבר מודל השירות הישראלי שמקדם יושב ראש המחנה הממלכתי.
"על פניו אין לאף אחד מהשחקנים אינטרס לפרק את הקואליציה על חוק הגיוס", אומר רימון. "החרדים לא יקבלו שום קונסטלציה שתהיה טובה להם יותר ממה שהם נמצאים בה עכשיו, לגלנט אין שום אינטרס להפיל את הממשלה על חוק הגיוס, וגם לגנץ לא משתלם להפיל את הממשלה על האירוע הזה. כלומר לפי ההיגיון אין לאף אחד מהצדדים סיבה להפיל את הממשלה על חוק הגיוס. הבעיה היא שבפוליטיקה לא תמיד ההיגיון הוא זה שמשחק תפקיד, ולפעמים מתקבלות החלטות מהרגש".
אם כך, מה בדיוק ניסה גלנט להציג בנאום ברביעי?
"בעיקר ניסיון לבדל עצמו מנתניהו. אנחנו חמישה חודשים לתוך המלחמה, וכל אחד כבר מתחיל לחשב מהלכים קדימה. ברור לכולם שנתניהו, כראש הממשלה ובהיותו מי שהוביל את המערכת ברוב השנים האחרונות, הוא נושא האחריות העיקרי. אבל שר הביטחון המכהן נמצא לא הרחק מאחוריו ברשימת האחראים לאירוע. הניסיון של גלנט כרגע הוא לנסות להצטייר כמבוגר האחראי ולקבל נקודות זכות בחלקים בציבור. בד בבד אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש פה גם ניסיון לזרוק את תפוח האדמה הלוהט הזה למישהו אחר, כי מבין אלה שמתעסקים בסוגיה הזאת אף אחד לא יוצא טוב. מדובר בשני צדדים של אותו מטבע, והוא התבדלות מנתניהו".
בניגוד לרימון, שסבור שמבחינה הגיונית אין שום סיבה למי מהצדדים לפרק את הקואליציה על חוק הגיוס, בושינסקי סבור כי לא מדובר בעניין זניח שייעלם, אלא בבעיה שבהחלט עלולה להסתיים, אם היא לא תנוהל נכון, בהתפרקות הממשלה. "צריך לזכור משהו שכולם שוכחים. גלנט אמר את העמדות שרוב הציבור, בטח הציבור החילוני, מחזיק בהן. זאת אחת הסיבות שהוא יכול היה לשאת את הנאום הזה, לצד העובדה שנתניהו לא פיטר את גלנט לפני שנה ולמעשה העניק לו חסינות", הוא אומר.
ומה המשמעות של זה ליציבות הקואליציה?
"הקואליציה תישאר יציבה, לפחות כרגע, אבל אין ספק שזה אירוע שנתניהו חייב להתחיל לטפל בו. גלנט קורא תיגר על נתניהו, ופונה לקהל שאוהבים לכנות אותו 'ימין שפוי'. קהל שליברמן ואחרים ניסו לפנות אליו בעבר. הניסיון הזה לא מגיע משום מקום. הוא מגיע מסנטימנט ציבורי אמיתי שאומר שהמצב לא יכול להימשך. אם נתניהו לא פותר את משבר חוק הגיוס ומשנה את המשוואה בצורה דרמטית, הוא עלול להתרסק. הציבור יצא במחאה אדירה מצד אחד, וגם בתוך הליכוד יהיה מחנה גדול שלא יהיה מוכן להצביע בעד חוק הגיוס שעכשיו מוצע. יש שורה ארוכה של חברי כנסת ושרים בליכוד שאומרים לעצמם שהם צריכים לשרוד בפוליטיקה גם ביום שאחרי נתניהו. הם אומרים שהם לא יכולים להיתפס כמפלגת לוויין של החרדים. הם חפצי חיים פוליטיים, והם מבינים שאם הם ייכנעו לחרדים בסוגיה הזאת, בשם ממשלת ה־64 הציבור יעניש אותם. לכן הם לא מוכנים שזה יקרה, ונתניהו חייב לפתור את זה. מדובר בכדור שלג שרק הולך וגדל, ואם לא יטפלו בזה כראוי, הוא ידרוס את הממשלה".
אם כך, מדוע אתה לא חושב שיש סכנה מיידית לממשלה?
"כי אחרי הכול, לאף אחד מהצדדים אין אינטרס לפרק אותה. גנץ יודע שהוא צריך את תמיכת החרדים כדי להרכיב ממשלה, וכולנו ראינו את הציר שלו עם דרעי. זה אומר שהוא לא ילך עד הסוף עם הדרישה הזאת לשינוי, סטייל מה שלפיד או ליברמן מכוונים אליו. גלנט יודע שאם אי פעם הוא רוצה להיות ראש ממשלה, זה יכול להיות רק דרך הליכוד. לכן הוא לא יכול ללכת כנגד הסיעה אם היא תגיע למתווה כלשהו שיעשה שינוי שהוא קצת יותר מקוסמטי. וגם החרדים יודעים שבכל ממשלה אחרת מצבם יהיה רע יותר. לכן לאף אחד מהשחקנים אין אינטרס אמיתי לפרק את הקואליציה. אבל אם המצב לא יטופל, לא בטוח שזה עוד יהיה בידיים שלהם".
אם מישהו מחפש סיבה נוספת לכך שהקואליציה וממשלת החירום כנראה לא יתפרקו בתקופה הקרובה, הוא יכול למצוא אותה בתוצאות הבחירות המקומיות, אלה שהחלו את הימים הפוליטיים האחרונים. צריך להתייחס לתוצאות הבחירות המקומיות בזהירות רבה מאוד, שכן לא ברור עד כמה התוצאות הללו מלמדות משהו על תמונת המצב הארצית. יחד עם זאת, התוצאות מלמדות שאלה שכביכול היה להם הכי הרבה מה להרוויח מהליכה לבחירות ארציות, לא סיפקו את הסחורה בבחירות המקומיות.
הדברים מכוונים בעיקר לבני גנץ מצד אחד, ולאיתמר בן־גביר מהצד השני. שניהם ניצבים גבוה מאוד בסקרים הארציים, אך בבחירות המקומיות הם חוו בעיקר מפלות. אצל בני גנץ התמונה ברורה מאוד, והרשימות שרצו תחת תמיכתו, כאלה שהוא אף ניהל קמפיין שנועד לעודד את הציבור ללכת להצביע להן, השיגו תוצאות נמוכות במיוחד, והוא לא רשם שום ניצחון במרוץ כלשהו לראשות מועצה.
אצל בן־גביר התמונה מעט מורכבת יותר, אך גם שם, בשורה של מקומות מרכזיים, כאלה שקיוו בעוצמה יהודית לקבל דריסת רגל של ממש, נותרה המפלגה ללא כלום. במקומות אחרים הצליחה עוצמה להיכנס רק בזכות ריצה משותפת עם הציונות הדתית או הליכוד. במקומות כמו ירושלים, התלבשה המפלגה על רשימה קיימת שזכתה לאותו מספר מושבים שהיה לה במערכת הבחירות הקודמת, ללא המעטפת של עוצמה.
מהעבר השני, אלה שרשמו הצלחות בזירה המקומית, כמו תקווה חדשה של גדעון סער ומפלגת הציונות הדתית, חוזים מדי שבוע בתוצאות רעות בסקרים הארציים. כל זה מתחבר לתמונת מצב שבה עושה רושם שלאף גורם בקואליציה אין אינטרס לפרק את הממשלה בשלב זה, או אם להשתמש במילותיו של השר גולדקנופף מלפני כמה שבועות: "אף אחד לא פורש מהממשלה. למי רע פה?"
עשור של טלטלות: כך ניווט חוק הגיוס את הפוליטיקה הישראלית
2012: בג"ץ מבטל את חוק טל המסדיר את סוגיית אי גיוס החרדים, הקואליציה לא מצליחה להעביר חוק חדש ומתפרקת בעקבות פרישתה של מפלגת קדימה
2013: מפלגת יש עתיד זוכה ב-19 מנדטים בבחירות עם קמפיין השוויון בנטל, ח"כ פרי מגבש מתווה מצמצם שמאפשר פטור ל-1800 תלמידים בלבד ומטיל סנקציות על ישיבות שלא יעמדו ביעדים
2014: החוק עם הסנקציות עובר בקריאה שלישית ובניגוד לדעת מפלגת הבית היהודי. הפגנות ענק של הציבור החרדי בכל רחבי הארץ
2015: המפלגות החרדיות חוזרות לממשלה החדשה שהוקמה, ומבטלות דה-פקטו את מתווה הגיוס שנחקק בכנסת הקודמת.
2017: בג"ץ שוב מבטל את חוק הגיוס ברוב של 8 שופטים מול סולברג אחד. מאז לא הצליחה כנסת ישראל לחוקק חוק גיוס חדש
2018: שר הביטחון מגיש חוק חדש שכולל יעדים מעוגנים בחוק וסנקציות כלכליות. החוק עבר בקריאה ראשונה בסיוע מהאופוזיציה של יש עתיד, אך בנובמבר ליברמן מתפטר מהממשלה
2019: מחלוקות בקואליציה לגבי נוסח החוק מובילות להקדמת הבחירות, ובהמשך למערבולת פוליטית חסרת תקדים שכללה ארבע מערכות בחירות בחמש שנים
2022: ממשלת בנט-לפיד מצליחה להעביר בקריאה ראשונה חוק גיוס ללא הסכמת החרדים, אך הכנסת מתפזרת לפני שהצעת החוק התקדמה לקריאה שלישית
2023: נתניהו מתחייב בפני החרדים להעביר חוק גיוס מוסכם במושב החורף, אך מלחמה שפורצת טורפת את הקלפים ומותירה את המהלך בסימן שאלה גדול
**************************************************************************