אירועי הטבח ב-7 באוקטובר השפיעו על כלל אזרחי המדינה, אך הנתונים המדאיגים של דו"ח המועצה לשלום הילד שפורסמו בתחילת השבוע מדגישים את השפעתם הרבה על ילדי ישראל.
מן הנתונים עולה, כי כ-19 אלף ילדים הוכרו כנפגעי פעולות איבה בנפש ובגוף, כאשר כ-37% מהם הינם מתחת לגיל 6.
המפגש הישיר של הילדים עם החוויה הטראומתית, לצד היעדר רשת הגנה מקיפה עשוי להשפיע עמוקות על נפשם בטווח הקצר ובטווח הארוך. כאמור, חלקם פגשו את המתקפה ממש בפתח ביתם, חזו במוות אלים של קרובי משפחה, בתחושות של פחד וחוסר אונים מצד הוריהם ואף בחטיפה. ייתכן כי מאז מלחמת העולם השנייה לא זכורה פגיעה משמעותית שכזו בילדים. הנתונים המזעזעים מראים כי 38 ילדים נרצחו, 116 התייתמו ו-42 ילדים נחטפו לרצועת עזה במהלך הפשיטה על הקיבוצים.
לצידם, אחרים צפו החל מהיום הראשון בסרטוני האימה ברשתות החברתיות או נאלצו לחוות עקירה מסביבתם הטבעית (כ-50 אלף ילדים) וכתוצאה מכך חוו מצבי מחסור משמעותיים. מכאן, הכרחי שהמערכות הציבוריות ובכללן מערכת הרווחה והחינוך יכירו במחיר הכבד שהמלחמה גובה מהדור הצעיר, בכדי שנבטיח שהם יקבלו את התמיכה והמשאבים הדרושים לשקם את נפשם המצולקת.
ההשפעה הנפשית של המלחמה על ילדים
החל מפרוץ המלחמה נרשם זינוק ניכר בפניות למוקדי התמיכה והמאבק באלימות כלפי ילדים. לפי סקר ארצי שנערך נמצא כי 62% מההורים דיווחו על תחושות חרדה של ילדיהם, בעוד 64% דיווחו על תחושת פחד.
מחקרי עבר שבחנו את ההשפעה הפסיכולוגית של קונפליקט וגורמי לחץ על ילדים, כמו בקרב ילדים שחוו את מלחמת קרואטיה-בוסניה ב1991, שפכו אור על דפוסים מובהקים של טראומה שיכולה להתפתח בילדות. הסוג הראשון מתבטא במחשבות וזיכרונות חודרניים, ופחדים ספציפיים שקשורים לטראומה ותגובות הימנעות. לעומת זאת, הסוג השני מתבטא ברגשות עזים של זעם או עצב מתמשך, הדומים להפרעות התנהגותיות, כאשר בנים נוטים במיוחד להפגין תסמינים אלו בצורה בולטת יותר.
בטווח הקצר, תהפוכות רגשיות אלו יכולות לזרז מגוון של תגובות אצל ילדים, כולל הסתגרות, פחד מוגבר ותחושת חוסר ביטחון. לכן, הכרחי שנשים לב ללקחים שנלמדו מקונפליקטים בעבר ונכיר בדרך שבה ילדים מבטאים ומעבדים טראומה עקב מלחמה ממושכת. באמצעות הבנה מעמיקה יהיה באפשרות הורים וגורמי מקצוע לספק את התמיכה הנדרשת כדי למתן את ההשפעות הללו.
מעבר לכך, נתוני המועצה לשלום הילד מאששים את הערכה בקרב חוקרים כי ילדים נמצאים בסיכון משמעותי להתעללות בשל בידודם החברתי והגישה המוגבלת לגורמי תמך. לפי נתוני מוקד הסיוע של משרד הרווחה – ישנה עלייה של 37% בפניות שעוסקות במצבים פוגעניים בילדים בתוך התא המשפחתי. מכך, עולה צורך אקוטי בגיוס אנשי טיפול והוראה לשם זיהוי ואיתור ילדים שנמצאים במצבי סיכון.
על כן, המצב המלחמתי והלאומי המורכב שבו אנו נתונים מחייב מאמץ קולקטיבי מהמערכות הציבורית ומההורים לדאוג לשלומם ונפשם של ילדי ישראל. זאת, בכדי לספק להם תחושת ביטחון וחוסן – שיאפשרו להם לנווט בבטחה במציאות הטראומתית הישראלית של ימינו.
הכותב הוא עובד סוציאלי קליני, חוקר בתחום התעללות בילדים