הראשל"צ הרב יצחק יוסף העלה בדרשתו את הטיעון הפופולרי המשווה את הציבור החרדי לשבט לוי, ובגין כך טען שהם פטורים מן הצבא.
מקור הדברים הוא מדברי הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל (יג, יב-יג). אבל האם לכך הרמב"ם התכוון?
הנה, כך כותב הרמב"ם:
"ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל'. לפיכך הובדלו מדרכי העולם: לא עורכים מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכוח גופן. אלא הם חיל השם, שנאמר 'ברך ה' חילו'. והוא ברוך הוא זוכה להם, שנאמר 'אני חלקך ונחלתך'."
דברי הרמב"ם "לא עורכים מלחמה כשאר ישראל" עוררו דיונים רבים בקרב מפרשי הרמב"ם. בעיקר, משום שדברים אלה סותרים את ההלכה הידועה שאותה פסק הרמב"ם בהלכות מלכים, ובה קבע שלמלחמת מצווה כולם יוצאים "אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" (הלכות מלכים ז, ד), ולא הוציא מן הכלל את שבט לוי. מכאן הסיקו פרשנים ששבט לוי לא עושים מלחמה רק "כשאר ישראל", כלומר מלחמה שנועדה לצורך נחלה וביזה, אבל למלחמת מצווה, כפי שהזדמנה לנו עכשיו, ודאי שגם הם יוצאים.
אבל גם אם הראשון לציון רוצה לפרש את דברי הרמב"ם אחרת, עדיין אי אפשר לקשור בין מציאות ימינו לשבט הלוי. שכן, אם הלוויים לא עורכים במלחמה הם גם לא אמורים לקבל נחלה וגם לא חלק מביזת המלחמה. בתרגום לימינו, משמעות הדבר שהם לא אמורים לקבל חלק מהכספים והקרקעות של הכלל. לא תקציבים ולא קצבאות. רק לחיות מפרנסה עצמית או מתרומות שהציבור יספק להם.
הנה כי כן, בהמשך דבריו, הרמב"ם אומר שלא רק שבט הלוי אלא כל אדם מכל באי עולם (כולל לא-יהודים) שרוצה לפרוק מעל גבו את צרכי הכלל וליחד עצמו לעבודת האלוהים הרי שהוא מתקדש כמו שבט הלוי. אחד מגדולי פרשני הרמב"ם, הרדב"ז, מעיר על המקום שאותו אדם יתפרנס רק ממה שאלוהים מעניק לו "ולא שישליך עצמו על הציבור", כפי שפוסק הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה. הדברים אפוא לא יכולים להיות יותר ברורים: מי שרוצה להתקדש כמו שבט הלוי ולטעון בשם כך שהוא פטור מן הצבא, צריך גם לסרב לקבל קצבאות או כל מימון אחר מן המדינה ולא להשליך את פרנסתו על הציבור. אי אפשר לתפוס את החבל משני קצותיו ולקחת מההלכה רק מה שנוח.
והנה אולי הנקודה המשמעותית ביותר. שבט הלוי הובדל מעם ישראל לא כדי להתקיים כשבט נפרד. ההפך מכך; הוא לא זכה בנחלה עצמאית כדי שיוכל להתפזר בין ארבעים ושמונה ערי לווייה ברחבי ארץ ישראל ובתוך נחלות השבטים וללמדם תורה. מטרתו היתה להתערות בתוך עם ישראל ולחנך את הציבור. לא להקים רשתות חינוך עצמאיות ולא שכונות וערים נבדלות אלא בדיוק להפך; להיות חלק מעם ישראל, לקחת חלק בחינוך הממלכתי ולהתפזר בין כל חלקי העם.
קל לראות שהמציאות היום רחוקה מכך. מי שמבקש להיפטר מתלמוד תורה בשם שבט הלוי, לא יכול לקבל קצבאות מהמדינה וגם לא יכול להתבדל מן החברה. זו לא עמדה פוליטית. זו הלכה.
הרב ד"ר עידו פכטר - ראש תחום רבנים וקהילות בנאמני תורה ועבודה