הלך לעולמו הצייר טוביה כץ שהחל את דרכו האמנותית בארגנטינה, למד בישראל אצל גדולי הציירים ומעומק השמאל של התנועה הקיבוצית חזר בתשובה והגיע עד להר ברכה שבשומרון.
עליו ועל יצירותיו שהוצגו בתערוכות רבות שוחחנו עם חוקרת האמנות, ד"ר אביבה וינטר, מי שחקרה גם את יצירתו וגם את הקשר בינה לבין אישיותו המיוחדת של כץ ז"ל.
"זו אבדה גדולה לעולם, דמות מאוד ייחודית היא דמותו של רב טוביה כץ היקר. הוא היה דמות ייחודית בנוף הדתי והחילוני. הוא תרם רבות לאמנות הישראלית. יש לו קול מאוד ייחודי וסיפור החיים שלו מרתק מאוד", פותחת ד"ר וינטר ומספרת.
"סיפור החיים שלו מתחיל בפולין ב-36' , המשפחה מהגרת לדרום אמריקה ושם הוא גדל במשפחה שרוצה לשמר את המסורת אבל מצד שני רוצים שהוא יגדל להיות ככל אדם. הוא לומד במוסדות כלליים כולל לימודי נצרות, כי בתי הספר בארגנטינה היו קתוליים. גובשה אצלו זהות לא ברורה לגבי היהדות שלו. ביום הראשון שלו בכיתה א' הוא הגיע הביתה ושאל את אבא שלו מה זה אומר להיות יהודי. הוא שאל זאת כי ילדים בבית הספר תקפו אותו והאשימו אותו שהוא רצח את ישו. הוא נבהל ורצה לדעת במה מדובר. התשובה שהוא קיבל בלבלה אותו עוד יותר, יהודי הוא לא גוי. עם התשובה המבלבלת הזו התהלך בילדותו ובבגרותו עד שהגיעו שליחי הקיבוץ המאוחד לארגנטינה. הוא התעניין באידיאולוגיה הזו והפך ציוני נלהב".
"בגיל עשרים הוא פגש את פנינה היקרה שהייתה לאשתו והם החליטו לעלות ארצה כגרעין של הקיבוץ המאוחד והוא קיווה לקבל תשובת מחץ לשאלה מה זה להיות יהודי. הם הגיעו לחוקוק. שם הוא התעניין בציור כביטוי לפנימיות שלו. לאורך כל הדרך הוא הכיר את הצד הרוחני העמוק באישיותו ובקיבוץ הוא ביקש להמשיך לצייר ונאמר לו שהוא צריך לוותר על זה כי צריך לעבוד במשק. הוא קיבל שעות ספורות לציור, התעקש וקיבל יותר זמן לצד העבודה היומיומית וקיבל גם הערכה על היצירה".
ד"ר וינטר ממשיכה ומספרת כי גם בשלבים הללו של חייו ממשיכה להעסיק אותו השאלה ההיא מכיתה א', מה זה להיות יהודי ו"ההתעניינות הזו הובילה אותו לתורה. הוא היה שליח של הקיבוץ המאוחד בברזיל, התוודע למכון מאיר שנפתח באותם ימים, התחיל ללמוד תורה, פגש בברזיל את בית חב"ד ואת כל המושג של חב"ד, ובנה שפה ייחודית שמשלבת את תורת חב"ד ותורת הרב קוק עם הציור".
לאורך כל השנים הללו הוא זוכה להערכה רבה כאמן. יחד עם חברים מהקיבוץ ומקיבוצים אחרים הוא מקים את גלריית הקיבוץ בתל אביב שנסגרה לפני מספר שנים. עם ראשית תהליך החזרה בתשובה הוא מקבל את ברכת הרבי מלובביץ' להמשך היצירה ש"ביטאה את הרבדים העמוקים בנפש שלו ואת האמונה שבו. עם השנים הוא הפך לתלמיד חכם ואנחנו קוראים לו רבי טוביה כץ. הוא למד את תורת הרמז, תורת הסוד והסגנון האבסטרקטי, המופשט, שהוא בחר ליצירה שלו, היה הדרך שלו לתאר את הפנימיות שלו. בתקופת הקיבוץ זה תיאר את החוויות הפנימיות שלו ואת השאלות שלו, ואחרי שהוא התוודע לעולם התורה והסוד הקו והצבע והתנועה הפנימית ביצירה, יחד עם החומריות של הצבע הגולמי, כל אלה היוו אפשרות לביטוי פנימי של תורת הסוד".
על דבריה אלה אנחנו שואלים אם ניתן לזהות ביצירה המופשטת של כץ ז"ל אם היא נעשתה לפני החזרה בתשובה או אחריה, שכן בשתי התקופות מדובר ביצירות מופשטות. כמי שחקרה אמנים חוזרים בתשובה לעבודותיה האקדמיות ולדוקטורט שלה מזהה ד"ר וינטר את הדקויות הללו כביטוי לנפשו הרוחנית ועל כך היא מוסיפה ואומרת כי ניתן היה לראות את הדברים בבחירת הגוונים של כץ. "אחרי החזרה בתשובה הוא בחר בגוונים שמסמלים אלמנטים בקבלה. בתקופת הקיבוץ הצבעים סמלו את הנופים הארצישראליים שהוא ראה סביבו".
"כשבוחנים את היצירה בפרספקטיבה לאורך הדרך, בעלי עין והבנה בתולדות האמנות רואים את ההתפתחות הזו. בתקופה הספציפית שבה הוא חזר בתשובה, תחילת שנות השבעים, היצירה לא רק מופשטת, אלא הוא שילב בה גם מילים. זו אמנות מושגית שבה אפשר לראות את החיפוש שלו. למשל הוא כתב בציורים שלו שהוא נמצא בין צפת לטבריה, זה נכון גיאוגרפית, אבל הוא לא ידע שמדובר בשתיים מארבע ערי הקודש. הוא כתב אני נמצא בין לבין כביטוי לחיפוש של מקומו. כשהתחיל ללמוד תורה הוא הוסיף את המילים אני בין לבין לפני הגאולה".
ציוריו של טוביה כץ מתאפיינים בגודלם ובצבעים העשירים והבוהקים שבהם. על כך מוסיפה וינטר ומציינת כי כץ "יצר גוונים מאוד ייחודיים כמו הגוון הסגלגל שהוא יצר בערבוב צבעים מיוחד, וכך כחול ותכלת", צבעים הרומזים לעולם הסוד והקדושה. "הוא יוצר בהרבה מאוד שכבות של צבע שמן והיה מייצר מעין פתחים שמאפשרים לראות את השכבות הקודמות. התחושה הייתה של אור פנימי שמבליח דרך שכבות צבע השמן, מה שאפשר להקביל לרעיון של אור גנוז. הוא לקח רעיונות עמוקים מעולם הסוד לעולם הצבע והחומר וזה דבר מאוד יוצא דופן".
על ההערכה שקיבל או לא קיבל מעולם האמנות הישראלי מציינת ד"ר וינטר כי התקופה שקודם לחזרתו בתשובה זיכתה אותו בהערכה רבה יותר מכפי שזכה לה לאחר מכן. "הוא היה מוערך כצייר בקיבוץ. ב-1979 הוא הציג תערוכת יחיד של רישומים במוזיאון ישראל. ראו בו כוכב עולה. במשך כל השנים הוא היה בקשר עם אמיתי מנדלסון, האוצר הראשי לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל. כמה מהיצירות שלו נרכשו למוזיאון ישראל, אבל מאז שחזר בתשובה מערכת היחסים הייתה מאוד מורכבת משני הצדדים. לממסד האמנותי היה קשה לקבל את השינוי שחל בו, כך גם לחברי הקיבוץ, ומנגד גם הוא בחר להתרחק מהעולם הזה. הוא היה ראוי מאוד להערכה, ואכן מוזיאון ישראל רכש כמה מהיצירות שלו, אבל הוא לא קיבל את היחס שהוא ראוי לו".
וינטר מספרת על השיח שהיה שגור על פיו של טוביה כץ ז"ל, שיח של דברי תורה כחלק מהשיח היומיומי, ועם זאת "הוא לא התבייש לבטא את הדעות שלו". בדבריה היא מביעה תקווה שיזכה לתערוכה שתציג את יכולותיו הייחודיות כאמן פורץ דרך. עוד היא מציינת כי מדובר באמן ש"העמיד דורות של אמניות. הוא הקים את המחלקה לאמנות במכללת אמונה בשנות השמונים כשעוד לא הכירו מושג כזה של אמנות. הוא היה חלוץ בתחום. בהמשך הוא לימד אמנות בבית מדרש מעון ובמכללה ירושלים ובמסלול האמנות של תלפיות. עשרות יוצרות דתיות זכו ללמוד ממנו. היום יש הערכה גדולה יותר ורצון להכיר את העולם התרבותי העשיר הזה גם בעולם הדתי".