ארבעים שנים צעדנו ביחד. יד ביד ונשמה מחוברת לנשמה. טוביה – אדם שכולו אור, נשמה מעולם האצילות שחיבר בין שמיים לארץ והפיץ סביבו אור נגוהות – כפשוטו.
לפני כארבעים שנה התגלגלנו יחדיו, שני בעלי תשובה, אל שיעורי הרב גינזבורג שליט"א, שהיה אז בראשית דרכו. הייתה זו אהבה ממבט ראשון של שנינו, נשמותינו נקשרו ומאז המשכנו במסע חיפושים משותף אל האור. פער הגילים בינינו היה עשרים שנים, כמו כן טוביה היה אמן משורש הוויתו ואילו אני איש עיון, אולם היקידה הפנימית הייתה משותפת והחיבור היה חזק.
לא אאריך בתיאור המסע שעברנו, על גלגוליו השונים. אנסה רק לטוות ולתאר את עוצמתו הרוחנית הייחודית של האדם הנפלא, שהיה לי כאח גדול ממש בכל המובנים.
חזרתו בתשובה של טוביה הייתה חזרה אל שורש נשמתו. יצירתו האמנותית היוותה חיבור אל מקורות הקודש, הורדת השמיים לארץ. טוביה פתח בפני את עולם האמנות המופשטת, את היכולת המדהימה שלו לארוג בין העולמות ולהעפיל לשמי מרומים. כל יצירה שלו הייתה שזורה בביטויים נעלמים ונסתרים, ויכול היית לעמוד שעות מול כל יצירה ולגלות רבדים חדשים.
לדברי חז"ל שמו המקורי של משה רבנו היה טוב או טוביה, והחוזה מלובלין דורש את השם טוביה בכך ש"מאתערותא עילאה בא" – שורשו בהתעוררות שיורדת אל עולמנו מעולמות טמירים ונסתרים.
כזה היה טוביה, יונק מעולמות הקודש, ומבטא רזים טמירים ביצירתו בחיבור אחד, בבחינת "והיה המשכן אחד". טוביה היה מחובר באופן עמוק לעולם החסידות, לרבדים הפנימיים שבו. ראשית חיבורו היה דרך תורת חב"ד, לאחר מכן נקשר לתורת הרב קוק זצ"ל, ומשם לספרי איז'ביצא וספרי עומק נוספים (כמו הבית גנזי) אותם זכינו ללמוד ביחד. טוביה הוא האדם העמוק ביותר שהכרתי, בעיון ובמחשבה. הלימוד איתו היה חוויה. היינו מעפילים לעומקים אדירים. גם דרך החשיבה שלו הייתה מקורית וייחודית. הייתה לו השקפת עולם מגובשת ומקורית, ללא מגור ויראה. טוביה נע לא רק בין העולמות אלא שילב בהוויתו זרמים שונים. הייתה זו התכללות נשמתית מופלאה, שלדעתי אין לה אח ורע.
פניו הטובות, האור הקורן, האמירות השנונות והמחושבות, ההתבוננות הפנימית. כמה הם יחסרו לכולנו.
טוביה ידע להיות מהפכן. לא נרתע ממהפכות כשגילה את נקודת האמת. את המהפכה ביחס הציבור הדתי לעולם האמנות יש לזקוף לדעתי לא מעט לזכותו של טוביה. הוא הקים את מגמת האמנות במכללת אמונה. בשלב מסויים הוא ביקש שאלמד שם את נושא המקדש – כיצד יתכן לעסוק באמנות יהודית ללא מקדש? לאחר מכן גם במכללת ירושלים ובמכללת אורות הוא עסק בקידום החיבור בין העולם האמוני לעולם האמנות. הוא זכה להעמיד תלמידות רבות עבורן הוא היה אות ומופת, הן בעבודתו האמנותית והן באישיותו הקורנת ובאמונתו היוקדת ומשנתו הסדורה.
המעבר מתוהו לתיקון, מהעדר לצמיחה, מגלות לגאולה – נושאים שהעסיקו אותו רבות. שיחות העומק שלו היו מעוררות אותך למחשבות רבות בעקבות החשיבה היצירתית והמיוחדת, וזאת ללא משוא פנים. כל עבודותיו היו שזורות במעברים אלו, ובמוטיבים של גילוי הקדושה, צמיחת הגאולה ובניין ירושלים והמקדש.
האור הגדול שלך כבה פה למטה, אולם אני משוכנע שהניצוצות הרבים שהשארת, הן במשפחתך המופלאה והן בקרב המעגלים הרבים שהיו קשורים אליך, ימשיכו לינוק מדרכך הייחודית. שנהיה ראויים לאור הגדול שהשארת לנו.
הנפרד ממך בדמע.
הכותב הוא רב מכללת אמונה