במהלך השבוע האחרון נכתבו תגובות רבות על דבריו של כבוד הרב יצחק יוסף שליט"א.
עיקר הביסוס ההלכתי של הרב לפטור בחורי הישיבות הוא על סמך הרמב"ם בסוף הל' שמיטה ויובל: "לפיכך הובדלו מדרכי העולם [שבט לוי] לא עורכין מלחמה כשאר ישראל... ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים".
ההסתמכות על הרמב"ם בסוגיה זו בעייתית וחסרת ביסוס. אין כל מקור ברמב"ם לפטור שבט לוי ממלחמת מצוה ובמיוחד שהרמב"ם לא הזכיר זאת בהלכות מלכים ומלחמותיהם. די אם נצטט את דבריו של הרב קוק זצ"ל בספרו החשוב "שבת הארץ" על הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל (יג,יב)
"ונראה שאע"פ שאין שבט לוי עורכין מלחמה היינו לעשות מלחמה פרטית, כמו שאפשר שיזדמן ששבט אחד עושה מלחמה בשביל ההתנחלות שלו שימצא לו בזה, אבל כשכל ישראל יוצאין למלחמה מחוייבים גם הם לצאת ומלחמה של כלל ישראל, זאת היא גם כן עבודת ד' שכל מי שהוא מיוחד יותר לעבודת ד' הוא שייך לה יותר משאר כל העם".
לדעת הרב קוק, שבט לוי חייב בכל מלחמה ציבורית, רשות ומצווה כאחד. הפטור היחידי הוא ממלחמה פרטית. להיפך שבט לוי יותר מחויבים במלחמות ציבוריות מתוקף תפקידם. קל וחומר כאשר מדובר במלחמת מצוה שהכל יוצאים אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
גם ההשלכה של הפטור לתלמידי חכמים שיושבים והוגים בתורה יומם ולילה אינה ברורה וכבר כתב על כך מו"ר הרב ליכטנשטיין זצ"ל במאמרו החשוב "זאת תורת ההסדר".
וכך כותב הרב ביחס להגדרת הרמב"ם למי ראוי להיות פטור ממלחמה לשיטת הרמב"ם: "אך בן תורה המושווה אליו מוגדר על פי מכלול תכונות רוחניות, ועבורן קבע הרמב"ם רמה גבוהה ביותר. הוא מצייר תמונה אידיאלית של אדם המשוחרר לחלוטין מכל שאפתנות אישית... המתעלה מחישובי זמן ומקום ומידבק בזירת הנצח מאחר ו'נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה'...'. לאיזה חלק של הקהילה התורנית - תיאור נשגב זה תואם? לשני אחוזים? לחמשה? האם יוכל אדם המנהל מו"מ על תנאי עבודה להסתכל בראי ולהצהיר לעצמו שאל לו להתגייס מפני שהוא "נתקדש קדש קדשים" במובן הרמב"ם?".
ומצד שני, יש רבים מבני הישיבות ההסדר, המכינות, והישיבות הגבוהות שממתים עצמם "באהלה של תורה" ומיד בשמחת תורה עזבו את בית המדרש ויצאו לקיים את הצו האלוקי לצאת למלחמת מצוה להגנת הארץ והעם. קיימו בגופם "אפילו חתן מחדרו" וקל וחומר תלמיד חכם מתלמודו?. נר התורה דולק בישיבות על ידי אלו שעדיין לא התגייסו לצבא או שחזרו ממילואים. קול התורה מהדהד חזק יותר ובכל ישיבה משתדלים להוסיף לימוד תורה בשל העדרותם של אחרים שיצאו להילחם מלחמת מצוה.
לעזוב את הארץ?
כאשר ניסה הרב יצחק יוסף שליט"א להסביר את דבריו בשיעור נוסף שנתן, הוא הסביר את הסיבה שצריך לעזוב בשל כך את הארץ ואלו דבריו: "כל ההצדקה להימצאותנו כאן בארץ ישראל היא השמירה על התורה שבזכותה שרדנו כעם אלפי שנים, שאם לא כן בשביל מה אנו נלחמים ומה שונה ארץ ישראל מכל הארצות".
זו לא פעם ראשונה שכבוד הרב יוסף מדבר על אפשרות ירידה מהארץ או על איסור העלייה לארץ. בעבר הוציא כבוד הרב יצחק יוסף שליט"א, פסק הלכה תמוה ליהודי תוניסיה ועיקר דבריו, שאם העולים לא יקבעו את מקום מושבם באזורים חרדים אז עדיף שלא יעלו לארץ. פסק זה תמוה ביותר, שכן הרמב"ם בהלכות מלכים (ה,יב) פוסק באופן חד משמעי "לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל".
דברי הרמב"ם מבוססים על התוספתא ומדרשי ההלכה. זו לא הפעם הראשונה שעולה שאלה מעין זו. הרב שלמה זלמן שרגאי חסיד רוז'ין ומראשי המזרחי, היה ראש מחלקת העלייה בסוכנות ארבע עשרה שנה, בין השנים תשי"ד-תשכ"ח (1968-1954). הוא הכין תוכנית לעלייה גדולה מארצות צפון אפריקה: מרוקו, טוניס ואלג'יר, שהיו אז בחסות צרפתית והיו בהם יהודים רבים. באותה תקופה היו שהתנגדו לעלייתם בעיקר מקרב היהדות החרדית בעקבות החשש, מהשפעה רוחנית שלילית על העולים ונטישת אורח החיים הדתי , הרב שרגאי החליט לפנות לרב צבי פסח פרנק זצ"ל רבה של ירושלים ושאל אותו לדעתו.
וכך מתאר הרב שרגאי את השיחה: "אחרי שהקשיב לי אמר: 'תואיל לתת לי את הילקוט שמעוני (שעמד בארון ממולו), פתח אותו והראה לי בדברי הילקוט על מגילת איכה ד"ה 'זכור תזכור': 'תני רבי חייא, משל למלך שהלך לחמת גרר ונטל בניו עמו, פעם אחת הקניטוהו ונשבע שאינו נוטלן, והיה נזכר להם ובוכה ואומר: הלואי יהוון בני עמי, אע"פ שמקניטים אותי. הדא הוא דכתיב: 'מי יתנני במדבר מלון אורחים', אמר הקב"ה הלואי יהוון בני עמי כמו, שהיו במדבר שהיו מלינים עלי, ודכוותיה: 'בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה', אמר הקב"ה: הלואי יהוון בני עמי בארץ ישראל אע"פ שמטמאין אותה". והמשיך, "מה אתה מבקש ממני: שאחלוק על דעתו של רבי חייא, שאגיד לך לעשות ההיפך ממה שאומר רבי חייא, ממה שהקב"ה אומר? "
הרב צבי פסח פרנק לא הוכיח את טענותיו ממדרשי ההלכה או מהרמב"ם אלא ממדרש אגדה וטעמו, שהמדרש מתאר באופן נחרץ את תביעתו של הקב"ה, מעם ישראל להגיע לארץ ישראל ולהתיישב בה ללא תנאי. אאמץ את סגנון דבריו של הרב פרנק זצ"ל ואשאל: כיצד יכול כבוד הרב הראשי יצחק יוסף לחלוק על רבי חייא?!!
במהלך כל שנות קיומה של מדינת ישראל קראו הרבנים הראשיים ליהודי העולם לעלות לארץ ישראל ללא כל קשר למקום מושבם בארץ ישראל. קל וחומר שאין לרב ראשי לישראל לקרוא לירידה מהארץ בשום תנאי . זו ארץ נחלתינו ונשב בה בכל תנאי.
ולבסוף, גם אם הרב היה צודק בדבריו, הרי שכל אמירה מהסוג הזה אינה הולמת רב ראשי לישראל , מדובר בתפקיד ממלכתי ודרושה זהירות מרובה. זו פגיעה במשפחות השכולות הדתיות והחילוניות כאחד – איך אפשר לדבר כך , היכן הרגישות ?! רבנים בקהילותיהן שוקלים אלף פעמים את דבריהם שמא לא יובנו דבריהם וייפגעו דבריהם חלילה באחרים.
עם ישראל נמצא באחד מרגעיו הקשים ביותר מאז קום המדינה. נפילתם של רבים, פצועים בבתי החולים ובבית , נעדרים, שבויים וחטופים – כמה כאב וצער יש בארץ ובשל כך, כמה חשוב בעת הזו להמעיט בדיבור לשקול את המילים ולהרבות במאור פנים כלפי הזולת. יהי רצון שתהא שעה זו שעת רצון מלפני ה'.
הכותב הוא יו"ר ארגון רבנים ורבניות בית הלל