את התלונה הזאת החליט מפקד ימ"ר ש"י, סגן־ניצב אבישי מועלם, לבדוק לעומק. משהו בתלונות שהוגשו נגד ינון לוי, בעל חוות מיתרים בדרום הר חברון, נראה לו מוזר.
בתלונה, שהגישו אנרכיסטים ופעילי שמאל קיצוני שמסתובבים בגזרת דרום הר חברון, נטען נגד לוי כי בתקופה שלאחר פרוץ המלחמה הוא חסם באמצעות הטרקטור שלו צירי גישה של פלשתינים. לכאורה, אנרכיה בהתגלמותה, נזק ממשי לחופש התנועה של שכניו הפלשתינים. אלא שהבירור שערך סגן־ניצב מועלם העלה את הנתון המפתיע הבא: לוי אכן חסם באמצעות הטרקטור שלו צירי תנועה לערבים, אלא שצה"ל שכר אותו לבצע בעבורו את העבודות הללו. ועל העבודה הזאת, שאותה עשה לוי בשירות המדינה וצה"ל, הגישו נגדו גופי האנרכיסטים תלונה במשטרה תחת המותג העולמי המצליח "אלימות המתנחלים".
העובדות אומנם חשפו את מצע השקר שעליו עומדת פעילות האנרכיסטים ביהודה ושומרון, אבל הדבר לא הפריע כלל וכלל להצלחת הקמפיין, שהביא את ארצות הברית להטיל סנקציות כלכליות על לוי ובעקבות כך הוקפא חשבון הבנק שלו בבנק לאומי. תלונות האנרכיסטים הביאו לסנקציות גם נגד עילי פדרמן, חייל שנפצע בלחימה בעזה, השתקם וחזר ללחימה בשנית. כשיצא לאחרונה לחופשה וביקש למשוך כסף מחשבון הפייבוקס שלו לרכישה מסוימת, גילה שהחשבון מוקפא. גם כאן את הפרחים יש לשלוח לארגוני השמאל הקיצוני.
בדיון שכינס השבוע יושב ראש ועדת המשנה לענייני יהודה ושומרון, חבר הכנסת צבי סוכות, נחשפו דפוס הפעולה הזה של האנרכיסטים וארגוני השמאל הקיצוני – ישראלים וזרים כאחד – וגם המחירים שנאלצים לשלם המתיישבים וגורמי הביטחון. הדיון, שנקטע באמצעו ועתיד להימשך בעוד כשבועיים, חשף גם את אוזלת ידן של הרשויות בטיפול באנרכיסטים הזרים, שמתאפשרת להם כניסה חופשית לישראל על אף שפעילותם הפוליטית והפרובוקטיבית ביהודה ושומרון מנוגדת לחוק ולאישור ויזת התייר שהם מקבלים פעם אחר פעם.
גולת הכותרת של הדיון הייתה דבריו של מפקד ימ"ר ש"י, סגן־ניצב מועלם. נציגו של אותו ימ"ר ש"י שאמון על רדיפת המתיישבים במשך שנים ארוכות הביע בדיון הזה לראשונה סולידריות בסיסית עם הצד היהודי ביהודה ושומרון. המשפטים של סגן-ניצב מועלם הפתיעו בזה אחר זה, והפצצה הראשונה שהניח הייתה הנתונים עצמם: מתוך 191 תלונות שהגישו פלשתינים ואנרכיסטים נגד מתיישבים באזור דרום הר חברון, 90 התבררו כתלונות שווא, כלומר כמעט חצי מהתלונות היו שקר מוחלט. נתונים דומים משתקפים גם באזור בקעת הירדן: מתוך 70 תלונות על אירועי אלימות כביכול בבקעה, סיפר סגן־ניצב מועלם, כ־50 אחוזים התבררו כתלונות שווא.
עוד תיאר מפקד ימ"ר ש"י את שיטת השקר שמאחורי הגשת התלונות: "המתלונן מאשים מתנחל מסוים, אומר את השם שלו. אני מראה לו תמונה שלו, הוא אומר: לא, זה לא הבחור. אני שואל אותו: אז איך אתה יודע מי זה? הוא אומר: לא, אמרו לי להגיד שזה הוא. זה סוג התלונות". תלונות השקר הללו מקפיצות את הכוחות השכם והערב ובפועל הם מגלים שלהד"ם: "הם מתלוננים ירו לי וזרקו לי והרביצו לי, ואנחנו רצים ובעצם התלונות הן תלונות שווא". סגן־ניצב מועלם ממשיך ומתאר את שיטת העבודה מתל אביב בקו ישיר להר חברון: "תלונות מכוונות של ארגוני שמאל קיצוני, ארגוני זכויות אדם, אנרכיסטים, שנמצאים בכלל בתל אביב ומתקשרים למודיעין 100: יש כרגע אלימות של פעילי ימין בדרום הר חברון". בסיכום דבריו הגדיר מפקד ימ"ר ש"י את חומרת פעילותם של האנרכיסטים: "מבחינתי הנזק הוא נזק תדמיתי לכלל מדינת ישראל בעניין הזה, ואנחנו מקבלים את זה לצערי בסנקציות".
גם גורמי הביטחון האזרחיים באזור הבקעה והר חברון תיארו בוועדה את הקושי העצום שיוצרים בעבורם מתלונני השווא האנרכיסטים, כאשר כל קריאה שלהם מחייבת הקפצה של כוחות לאזור כדי לגלות אירוע שלא קיים.
מאז תחילת המלחמה מספר התלונות שהוגשו עלה, אולם כאמור הדיון בוועדה חשף שלפחות מחציתן הן הטרלה מוחלטת - לא אירועים שבהם לא ברור מי התוקף ומי המותקף, אלא בדיה של אירוע שקרי שלא התרחש. עם החומרים הללו, כאמור, ניגשים ארגוני האנרכיסטים לעולם ומבאישים את ריחה של ישראל ואת ריחם של המתיישבים בפרט. במחצית השנייה של התלונות המשטרה לא תמיד יכולה לקבוע בבירור שאכן היהודים היו התוקפים. מתוך כל התלונות שהוגשו (כ־270) הבשילו לכדי כתבי אישום נגד מתיישבים 16 תלונות בלבד.
יושב ראש ועדת המשנה, חבר הכנסת סוכות, אומר ל'בשבע' כי למדינת ישראל חסר גוף רשמי שיהיה אמון על איסוף המודיעין נגד אלפי האנרכיסטים שנכנסים לישראל באופן חופשי. לדבריו, פעילותם של הגורמים המתסיסים הללו היא סוד גלוי, ואיסוף המידע המפליל אודותיהם יכול להתבצע בקלות ולפסול את הוויזה שלהם בפעם הבאה שבה ירצו להיכנס לישראל. בדיון הבא, הוא מבטיח, יידרשו מנציגי המדינה תשובות לגבי פעולות האכיפה שיכולות בקלות למנוע את הנזק שנגרם לתושבים ולגורמי הביטחון, אך אינן ננקטות.
מי מפחד מקיבורקיאן
פרופסור נדירה שלהוב־קיבורקיאן, פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית, הספיקה כבר לקבל נזיפה חמורה בתוספת המלצה לעזוב את משרתה באוניברסיטה כשלושה שבועות לאחר פרוץ המלחמה, כפי שדיווחנו בזמנו בטור זה. הפרופסור המזרח־ירושלמית מעולם לא חסכה את עמדותיה האנטי־ישראליות מהבמות הציבוריות שבהן הופיעה, גם במסגרת עבודתה. אבל כשהמשיכה להשמיע אותן בעיצומה של המלחמה, כולל הגדרת המלחמה בעזה כ"רצח עם", משהו אפעס בכל זאת הרגיש לא בנוח לנשיא ולרקטור של הקמפוס העברי בבירה. אולם מאחר שאלו הותירו בידיה את הבחירה אם לעזוב את משרתה, שכן לדבריהם התבטאויותיה טרם הגיעו לכלל עבירה פלילית של הסתה, בחרה הפרופסור במובן מאליו והמשיכה להחזיק במשרתה האקדמית.
אלא שהשבוע היא הגדישה את הסאה, באופן שגם הנשיא פרופ' אשר כהן וגם הרקטור פרופ' תמיר שפר הצליחו להגיע לכלל החלטה בכוחות עצמם. "הם צריכים להיות מפוחדים והם צריכים לפחד, כי פושעים תמיד מפחדים", אמרה השבוע שלהוב־קיבורקיאן בריאיון לפודקאסט Makdisi Street לאחר שסיפרה שישראלים ברחוב או באוניברסיטה מפחדים כשהם שומעים אותה משוחחת בערבית בטלפון. "הם לא יכולים להרוג ולא להיות מפוחדים. אז כדאי להם להיות מפוחדים... זה הזמן לבטל את הציונות, היא פשוט לא יכולה להמשיך, זה פלילי. הם (ישראל) ישתמשו בהכול כדי להמשיך להרוג, זו מכונת הרג", קבעה, וקינחה בהכחשה גורפת של אירועי הטבח: "הם ישתמשו בכל שקר, הם התחילו בתינוקות, הם המשיכו באונס. הם ימשיכו עם מיליון שקרים אחרים כל יום".
בעקבות פרסום הדברים פנתה חברת הכנסת שרן השכל לגורמים הרלוונטיים, ובהם הנהלת האוניברסיטה, תוך דרישה להבהרת ההתבטאויות והמלצה לפטר אותה מתפקידה. תשובת הנשיא ורקטור האוניברסיטה לא איחרה לבוא, ובה נכתב כי ההנהלה אכן החליטה הפעם להשעות את המרצה ממשרת ההוראה שלה באוניברסיטה. במכתבם קבעו כי היא נהנית מהמוניטין המפואר של האוניברסיטה, אך מביישת אותה ברמה הישראלית והבין־לאומית. "התבטאויותיה לוקחות את חופש הביטוי והחופש האקדמי לקצה ועושות בו שימוש ציני, עד כדי שיסוע והסתה". ראשי המוסד גינו את התבטאויותיה של שלהוב־קיבורקיאן, והמליצו לה שוב למצוא לעצמה בית אקדמי אחר.
ההחלטה להשעותה מהוראה היא אומנם צעד נדיר באווירה הליברלית המאוד מסוימת המקובלת באקדמיה הישראלית, אך יש מי שהזכיר כי מדובר בענישה מינורית למדי. בציוץ שהתפרסם לאחר היוודע דבר ההשעיה כותב עורך הדין יונתן יעקובוביץ' כי ההשעיה מהוראה בלבד היא כמעט פרס למרצה המסיתה: "אל תיפלו בפח של האוניברסיטה העברית לגבי השעיית החלאה מכחישת הפשעים נגד האנושות והעם היהודי. היא הושעתה מהוראה בלבד, כאשר עבור חלק גדול מהאקדמאים מלכתחילה מדובר בסוג של מטלת חובה שהם נאלצים לעשות בניגוד לרצונם להתמקד במחקר".
הוא מאשים עוד: "שלא ירחצו בניקיון כפיהם. יש איזה אלף אקדמאים על כל תקן, אף אחד לא הכריח אותם לתת קביעות לדרעקית שעבדה קודם לכן במוסדות כמו אוניברסיטת ביר זית ובית לחם, וכתבה מאמרים על כך שרצח נשים ערביות בישראל על ידי החברה שלהן זה בכלל באשמת הקולונליזציה הישראלית".
גם בארגון 'בצלמו', שהגיש להנהלת האוניברסיטה תלונה נגד המרצה ועוקב מזה זמן אחרי הפרשה, דורשים לא להסתפק בהשעיה מהוראה. מנכ"ל 'בצלמו', שי גליק, אומר בעקבות החלטת ההשעיה: "אני מברך על ההשעיה, וקורא לסיים את זה בפיטורים. חובה באופן מיידי להדיח אותה לצמיתות, בלי פיצויי פיטורים. מי שפוגע בתלמידים ובמרצים בצורה כה זוועתית אינו ראוי לכהן ולו יום אחד בתפקיד. פרופסור שלהוב־קיבורקיאן הפרה ברגל גסה את התקנון של עובדי האוניברסיטה ועליה לשלם את מלוא המחיר. אנחנו נמשיך להיאבק למען אקדמיה שפויה, ציונית וממלכתית, ולא במה לעלילות דם והסתה פרועה נגד מדינת ישראל".
לתגובות:[email protected]
***