1
להחלטתם של גדעון סער וחבריו לפרוש מהשותפות במפלגת 'המחנה הממלכתי' עם גנץ ואיזנקוט ולהתארגן כסיעה נפרדת תחת השם 'תקווה חדשה - הימין הממלכתי' יכולה להיות השפעה מייצבת על המערכת הפוליטית.
גדעון סער אותת לאחרונה כמה פעמים שגם אם בני גנץ יחליט לפרוש מהממשלה, ההחלטה הזאת לא תחייב אותו ואת חבריו – יפעת שאשא־ביטון, זאב אלקין ושרן השכל, והם עשויים לבחור להישאר בממשלה. מכאן ואילך, הידיעה של גנץ ואיזנקוט כי ספק רב אם פרישתם תערער את יציבות הממשלה יכולה לגרום להם להחליט לא למהר לפרוש, ולהעדיף להמשיך להשפיע מבפנים.
הישארותם של גנץ ואיזנקוט בממשלת החירום היא אינטרס לאומי חשוב, גם אם ההחלטה על כך לא נקייה משיקולים פוליטיים ואלקטורליים. כבר כעת יש גופי שמאל ואנשי מחאת קפלן שמנהלים קמפיין אגרסיבי ועתיר תקציב להפלת הממשלה כאן ועכשיו, תוך ניסיון לשחזר שיטות מחאה בוטות וכוחניות כמו אלו שנראו בימי מלחמת האזרחים הקרה שהתנהלה כאן עד 7 באוקטובר. למזלם הרב של מדינת ישראל ואזרחיה, המחאות הללו לא מצליחות לסחוף אחריהן את הציבור הרחב. העם ברובו המכריע מבין את הנזק הרב שעלול להיגרם לכולנו אם נחזור בעיצומה של מלחמה אל תופעות השיסוי והפילוג שהיו כאן ערב הטבח הנורא.
2
הנוכחות של גנץ ואיזנקוט בממשלה ובקבינט תורמת לא מעט לשמירת הגובה הנמוך של הלהבות ולהרגעת רוחות המחלוקת. השניים נהגו באחריות לאומית כשהצטרפו לממשלת החירום, והציבור גומל להם בתוצאות מחמיאות בסקרי דעת הקהל. בעוד נתניהו והליכוד נחלשים משמעותית בסקרים, שני הרמטכ"לים לשעבר זוכים להתעלמות מחלקם המרכזי בקונספציה הדפנסיבית שאפשרה את התעצמות החמאס, באופטימיות המופרזת לגבי מורתעותו, ובאשליית היעילות של מכשול הגדר, שהרדימה את ערנות הממונים על ביטחון המדינה, אזרחיה וחייליה.
יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שגנץ ואיזנקוט מונעים את הרחבת המעגל ושיתוף גורמים נוספים שהיו יכולים לתרום לאיכות קבלת ההחלטות. בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר גילו מידה רבה של גמישות ואחריות לאומית כאשר נתנו את הסכמתם להקמת קבינט מלחמה שהם אינם חלק ממנו. מדובר בדרישה לא ראויה של גנץ ואיזנקוט. אין צדק ואין חוכמה בהדרתם של ראשי רשימה שהשיגה בבחירות האחרונות לא פחות מ־14 מנדטים מהקבינט. כך ראוי גם בגלל תיקי המפתח שהם ממונים עליהם, גם בשל העובדה שבוחריהם מגויסים בהמוניהם ליחידות הלוחמות, וגם משום שהוכח כי הימין האמוני צדק לאורך כל הדרך באזהרותיו נגד אוסלו, ההתנתקות, הבריחה מלבנון ועסקת שליט, ולכן דעותיו חייבות להישמע ולהשפיע. גם הצטרפותו של שר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן לממשלה, שהייתה יכולה לחזק את האחדות והלכידות ולתרום לקבלת החלטות נכונות, נמנעה בגלל התנגדות ראשי 'המחנה הממלכתי' לצירופו לקבינט המלחמה.
3
גם כעת בני גנץ מתנגד לדרישתו של גדעון סער להצטרף לקבינט המלחמה בנימוק כי "יש משפט שאומר: אם זה לא שבור - למה לתקן? הקבינט עובד נכון, מביא את הדברים לקבינט המורחב, ואני חושב שכך זה צריך להימשך". האמת היא שלמרות ההצלחה היחסית של מהלכי המלחמה, קשה לומר שאין מה לשפר ולתקן בקבינט המלחמה ובהליכי קבלת ההחלטות. במישור המדיני, אם בעת שהממשל האמריקני מפריע לישראל ולצה"ל להכריע את חמאס, לנצח במלחמה ולהגיע אל החטופים, בני גנץ מחליט לטוס לפגישות בבית הלבן על אפו וחמתו של ראש הממשלה, אז בוודאי יש כאן משהו שבור או לפחות סדוק.
גם אי אפשר כבר להסתיר את אי הנחת הציבורית מכך שלמרות ההישגים הרבים, חלפו חמישה חודשים ועדיין לא הושלמה השגת יעדי המלחמה. גנץ עצמו בשיחותיו בארצות הברית המשיל את מצבנו בעזה לצוות כבאים שכיבה רק 80 אחוזים מהשריפה – מצב שבו הדליקה עלולה להתלקח מחדש בכל רגע. הציבור מתקשה להבין מדוע אנחנו מדשדשים זמן רב, מוציאים אוגדות מהרצועה ומשחררים כוחות מילואים הביתה, במקום לסיים כבר את המלאכה, לכבוש את רפיח ומחנות המרכז ולנתק את עורקי הברחת הנשק בציר פילדלפי. אם אחת ממטרות המלחמה היא פירוק הזרוע השלטונית של חמאס בנוסף למיטוט כוחו הצבאי, לא ברור מדוע ישראל לא מונעת מאנשי חמאס להשתלט שוב על ניהול חיי האוכלוסייה ועל חלוקת המזון. בקיצור, קבלת ההחלטות בקבינט המלחמה אינה משביעת רצון, וראוי ונכון להרחיב ולגוון את מעגל המשתתפים בהתייעצויות ובהחלטות. אחדות המטרה צריכה לגשר על פני פערים אידאולוגיים ומתיחות בין־אישית.
4
נראה כי הדרך הנכונה במצב הנוכחי היא להרחיב את קבינט המלחמה, כך שכל סיעה החברה בקואליציה תקבל בו נציגות. שר האוצר סמוטריץ', השר לביטחון לאומי בן גביר, השר גדעון סער וגם אביגדור ליברמן אם יסכים להצטרף לקואליציה – כולם יצורפו לפורום שמנהל את המערכה. ש"ס כבר מיוצגת על ידי דרעי, וגם ליהדות התורה יוצע לשלוח נציג מטעמה. וכדי לתת לסיעות הגדולות יותר את מקומן הראוי, לליכוד יהיו שלושה נציגים בקבינט – נתניהו, גלנט ורון דרמר. המחנה הממלכתי יקבל שני נציגים – גנץ ואיזנקוט. יש להניח שלמען שמירת האחדות השותפות האחרות בקואליציה יסכימו לכך, למרות שלאחר ההיפרדות מסער השניים מייצגים סיעה של שמונה ח"כים בלבד. גנץ ואיזנקוט מצידם יידרשו להתעלות לגודל השעה ולחדול מלפסול את סמוטריץ' ובן גביר, כפי שהבינו שזה לא הזמן להמשיך בפסילת נתניהו.
לזכותו של גנץ ייאמר שלמרות הסקרים המחמיאים, ככל הנראה גם הוא מבין שזו לא העת ללכת לבחירות. "זה לא הזמן לעסוק בפוליטיקה", הוא אמר, "עכשיו עלינו להתרכז במאחד, בנכון ובניצחון. אחרי שתסתיים הלחימה נלך לבחירות, וכל אחד שיתמודד יסביר מה הוא מציע ומה הוא עשה בתקופה הקשה הזו". כדי להיות גם נאה מקיים ולא רק נאה דורש, יש לקוות שגנץ ייתן את חלקו מעבר לעצם שותפותו בממשלה, יימנע ממעשים שמחצינים מתיחות וחוסר הסכמה בתוך הממשלה, ויסיר את התנגדותו להשתתפות כל השותפות הקואליציוניות בקבינט המלחמה.
לתגובות: [email protected]