הגמרא במועד קטן (דף כו ע"ב) מספרת לנו כי רב המנונא נקלע לדרום. שמע קול שופר מכריז שנפטר אדם, וראה אנשים ממשיכים במלאכתם כאילו לא אירע דבר.
אמר להם: יהיו אנשים אלה בנידוי, וכי אין מת בעיר שצריכים להפסיק מכל מלאכה ולטפל בצרכיו?! אמרו לו: חברה קדישא יש בעיר. אמר להם: אם כן, מותר לכם להמשיך במלאכתכם.
יוצא מכך, כי העיסוק בקבורת המת חלה על כולם ואנשי החברא קדישא שנטלו על עצמם משימת קודש זו, מאפשרים לכל העולם להמשיך בשגרת חייהם.
ב"יערות דבש" (א, דרוש ג) מובא שמשה רבינו נולד בשנה מעוברת באדר א' אולם נפטר באדר ב' כמפורש בגמ' קידושין (ל"ח ע"א) שנפטר באדר הסמוך לניסן.
היות וכל הלכות הקבורה נלמדים משני פסוקים בתורה שאחד מהם עוסק בקבורתו של משה רבינו - 'ויקבור אותו בגיא', נקבע יום פטירתו של משה רבינו כיום תענית של אנשי ה'חברא קדישא'.
תענית זו אינה אבל על משה רבינו, אלא שכיון שהם עוסקים בקבורת המת ראו לנכון פעם בשנה להתענות אולי לא נהגו מספיק כבוד בטיפול ובקבורה, וקבעו זאת על יום פטירת משה רבינו שאיש לא עסק בקבורתו, והקב"ה בכבודו ובעצמו הביאו לקבורה.
אחת מהמשימות הגדולות והרגישות ביותר של הרבנות הצבאית מאז הקמתה, היא משימת הטיפול וזיהוי חללי צה"ל ובהבאתם בכבוד וברגישות לקבר ישראל, תוך חיבוק גדול למשפחות השכולות בשעותיהם הקשות ביותר. את המשימה הזו, שאין קשה ממנה ברמה המעשית והרגשית, אנו נושאים על כתפינו באחריות גדולה ומתוך תחושת שליחות.
אלפי טקסי האזכרות אותם מבצעים נציגי הרבנות הצבאית, במהלך השנה כולה- הם החיבור והקשר האנושי הן למשפחות השכולות, והן לנופלים ולשמירה על זכרם וכבודם.
חיבור זה הוא אחד ממקורות העוצמה של צה"ל לדורותיו. את המת אין להשיב אך את האהבה והליווי וזיכרון הנפטר חובתנו לקיים יום אחרי יום, אזכרה אחר אזכרה.
השנה, לדאבון כל לב, נוספו חללים רבים רבים.
ב-ז' באדר יתענו כל מי שטיפל בחללים הרבים ובבוקרו של יום יעלו לבתי העלמין השונים בכל רחבי הארץ ויתפללו לעילוי נשמת הקדושים, ובסיום הצום לאחר תפילת מנחה של תענית, יתקיים שיעור תורה לעילוי נשמתם.
למחרת, ב-ח' באדר תקיים הרבנות הצבאית אירוע הוקרה מרכזי לכלל המטפלים בחללים והשותפים במלאכת הקודש.
נאמר במס' סוטה (דף ט ע"ב): מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה, ומי גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא הקב"ה כדכתיב "ויקבור אותו בגי וגו' ולא ידע איש את קבורתו".
העיסוק בקבורת קדושי עליון חובה שהיא גם זכות גדולה לנו. יהי רצון שיתקיים בנו: 'שמחנו כימות עיניתנו שנות ראינו רעה'. רעות רבות וקשות ראינו, וכעת- "אך טוב לישראל", "ששון ושמחה יימצא בה". "ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד"