עם חוקר איראן והמזרח התיכון אליהו יוסיאן שוחחנו על השפעותיהן של שנות לימוד באוניברסיטת הרווארד על בכירי הקצונה בצה"ל ובמערכות הביטחון האחרון של ישראל.
"הרווארד היא התחנה הסופית", אומר יוסיאן המתריע מזה שנים על השפעות המערביזציה על יכולותיה של ישראל לנצח במלחמות. לדבריו הבעיה מתחילה שנים רבות קודם לכן. "מכיתה א' ועד י"ב כל מי שלומדים בבתי ספר ממלכתיים עוברים תהליך של מערביזציה חילוניות-ליבראליסטית. בשלושים השנים הראשונות של ישראל היו שיעורי מולדת ומורשת. בשלושים השנים האחרונות זה כמעט בוטל. בעבר היו קורסי יהדות ותנ"ך, היו לתלמידים כיפות בתיק והם היו מוציאים אותן בשעת השיעור. בשלושים השנים האחרונות הם נוטרלו מיהדות ולימודי תנ"ך בגלל הדתה".
גם בשורות הצבא המגמה נמשכת. "שולחים את חיילי צה"ל עם ערכי צה"ל. הקוד האתי של צה"ל מדבר על מחויבות לערכים אוניברסאליים. לא מדובר בערכים של רוסיה, הודו ואיראן אלא של שבדיה, האיחוד האירופי וארה"ב. מטפטפים להם ערכים אוניברסאליים שצריך להיות מחויבים אליהם. קצין בקורס קצינים לומד על ערים אוניברסאליים והוא גם נבחן על הערכים המערביים אחרי שהוא לומד את הערכים האלו כמו תוכי. אומרים לו שהוא מחויב לערכים אוניברסאליים כמו מידתיות, טוהר הנשק ואינסוף דברים".
"מידתיות לדוגמא זה כשאהרון ברק אומר שלפעמים הוא נתן לצה"ל יותר מדי לנצח. מהי מידתיות? אתה יכול להכריע את האויב כשאתה לא שומר על מידתיות. בחוסר מידתיות יש כוח הרתעה. אם אתה שובר יד למי ששבר לך יד אתה משיג שוויון ולא הרתעה, אם תשבור יד לכל הכפר של מי ששבר לך יד זו הרתעה. לכן צה"ל לא מנצח בשלושים השנים האחרונות כי הוא שומר על ערכים אוניברסאליים כמו מידתיות. כך לאט לאט מעצבים להם בתודעה שערכים אוניברסאליים הם הערכים העליונים, כפי שנכתב בקוד האתי של צה"ל".
ממשיך יוסיאן ומתאר את התהליך בו צוער בקורס קצינים הוא כזה שכבר "עיצבו לו תודעה וחפרו לו בראש. הוא נכנס למסלול פיקוד", ואז מגיע השלב של לימודי היוקרה שמשלימים אצלו את ההתמערבות באוניברסיטת הרווארד.
"הם כובשים את כל בעלי התפקידים בערכי העולם החילוני-ליבראלי, ולכן יוצא שצמרת הפקוד היא כזו שנוטרלה מהלאומיות היהודית כבר מכיתה א'. בקורס קצינים במקום ללמד אותם רוח לאומית יהודית וערכי ניצחון, מלמדים אותם איך להיות על פי ערכי האיחוד האירופי וארה"ב והתחנה הסופית זה מגיע להרווארד. לכן צמרת הפיקוד של שלושים השנה היא לא של שלושים השנים הקודמות. לכן אין רפול ואין שרון היום בצמרת הפיקוד, כי לקחו את הרוח היהודית מהנוער היהודי. מי שמתמנה בגיל ארבעים או חמישים לאלוף פיקוד או לרמטכ"ל הוא לא אותו נוער שהיה בשלושים השנים הראשונות של המדינה".
אנחנו שואלים את יוסיאן מה גרם לאותו שינוי שעליו הוא מצביע לפני שלושים שנה והוא מציין בהקשר זה כי בשלושים השנים הראשונות לא היו רשתות חברתיות, בעוד כיום "התקשורת והרשתות גורמים לילד היהודי ולילדה היהודייה לרצות להיות ג'ניפר... בשלושים השנים האחרונות כיבדו ונתנו משקל למורשת, לא בהכרח לדת, אבל למדו תנ"ך, מורשת ומולדת בבתי הספר החילוניים, אבל ההתמערבות רוקנה אותם. בנוסף, הגיע בשלושים השנים האחרונות קפיטליזם והעולם התחרותי שאומר לך שאם עולה לי ליצר טיל 10,000 דולר בארה"ב זה יעלה לי 1000 דולר. בשנים הראשונות קודש הקודשים של ישראל היה עצמאות צבאית".
באותן שנים "היו לנו אופציות של צרפת וצ'כיה, עקפנו את סנקציות האמל"ח ולא היינו בכיס הקטן של ארה"ב. היו לנו גם מפעלים בארץ. בשלושים השנים האחרונות סגרנו את כל המפעלים, חתכנו גם את צה"ל כי אמרנו שצריך צבא קטן. סגרנו מפעלים כי אפשר לקנות מארה"ב כי שם זה יותר זול. עכשיו ארה"ב שנותנת לנו טילים בעשירית מחיר, אומרת לנו שעכשיו לדעה שלהם יש משקל והם יגידו אם להיכנס או לא להיכנס לרפיח, אם להוריד או לא להוריד בשיפא. זה היה תהליך הדרגתי של שינוי חומר לימוד, הכנסת הרשתות החברתיות והמערביות והקפיטליזם".
בדבריו מדגיש אליהו יוסיאן שהדברים אינם תלויים בעמדה דתית שכן בשנותיה הראשונות של המדינה המפא"יניקים הם שהובילו את המערכת החילונית לאומית שלא הייתה אז נגועה בליברליזם. בדבריו דוחה יוסיאן את הטענה לפיה החילוניות העכשווית אינה רוצה לחזור לימי המפא"יניקים ההם.
"אני חמש שנים בהרצאות במסגרות שונות. אני פוגש המון חילוניים שהם לא המתמערב הליברל. הם מכבדים מסורת ורוצים הוויה יהודית וללמוד מורשת. בחוג בית דיברנו על הלך הרוח הזה, ואבא אחד אמר לי שיש לו ילד בכיתה ג' או ד' שהביאו להם לכיתה טרנסג'נדר שיסביר על הגוף שלהם. הוא לא רוצה לשלוח את הילד לשם. שאלתי אותו למה שלא יעביר לבית ספר אחר והוא אומר שכל בתי הספר החילוניים עם אותו חומר ליבראלי".
אצבע מאשימה מפנה יוסיאן דווקא לממשלות הימין שעשרות שנים היו בשלטון ולא יצרו חלופה לתכנית הלימודים הקיימת ולא אפשרו להורים לבחור בחומר שמרני לאומי חילוני. הוא עצמו משוכנע שהביקוש לסוג כזה של חומר לימוד יהיה רב מאוד, אך כעת אין להם אפילו את אפשרות הבחירה.
"התמערבות במזרח התיכון זה אסון תרבותי", קובע יוסיאן. "הרי בשם אלוהים אנסו וטבחו. זה לא רק נגד יהודים. כך עשו הטליבן ודאעש במוסלמים שלהם. בשעתיים נסיעה אנחנו פוגשים עולם אחר לגמרי. הלך הרוח מנתק אותנו מהמציאות המזרח תיכונית", הוא אומר ומשוכנע כי העבודה על תכנית לימודים שונה לא צריכה להיות מורכבת ומסובכת. ניתן פשוט להביא למערכת את דור גילאי השישים ולבקש מהם להוביל מערכת דומה לזו שבה הם עצמם למדו. לבצע 'העתק הדבק' תוך התאמה למציאות הנוכחית.
"אי אפשר להוציא את רוח העם ואת זהות העם ממערכת החינוך. כשמגיעים לקצה ומוצאים את עצמנו בהרווארד אנחנו כבר משועבדי תרבות אחרת ומדינה אחרת. אנחנו צריכים את הזהות השורשים והלאומיות שלנו", חותם יוסיאן.