גלית ויזל, אלמנתו של רס"ר אלקנה ויזל הי"ד שנפל לפני כחודשיים בקרבות ברצועת עזה, מגיעה לאולפן ערוץ 7 לספר על אלקנה, על ההתמודדות עם השכול ועל המיזם שהיא מגויסת להקמתו ועליו חלמה יחד עם אלקנה.

ההתמודדות, היא אומרת "קשה מצד אחד, אבל מצד שני זה פתח לנו עולם חדש של ציבוריות, אחריות לאומית והרבה עשייה. גם כאב וגם ברכה והצלחה בדברים שאנחנו עושים. המון שפע נפתח".

על האופן בו מבשרים לארבעה ילדים קטנים שהגדול בהם בן עשר וחצי על נפילת אביהם, היא מספרת ואומרת כי המינוח בו היא משתמשת מולם הוא ש"הגוף של אבא כבר לא איתנו, אבל הנשמה שלו פה. היא גם בשמיים ואנחנו גם מרגישים אותה בלב שלנו. אבא פה, אבל בצורה אחרת".

הצטרפו עכשיו להמונים ועזרו להקים את בית חיבורים לזכרו של אלקנה ויזל הי"ד

כמי שנפצע ב'צוק איתן' יכול היה אלקנה שלא להתגייס, אך חיכה לראות אם גלית תהיה מוכנה לאתגר, וכשההצעה להתגייסותו הגיעה ממנה הוא הבהיר שמדובר בהחלטה בעלת השלכות וכשהיא מצידה הביעה ביטחון, "רק אז הוא עשה את הצעד". עד אז אלקנה היה עסוק בכל דרך בגיוס תרומות וציוד לחיילים, מה שגם בו היה כדי להבהיר לה עד כמה הוא רוצה להיות שם, עם חבריו לגדוד ברצועת עזה.

על אירוע מיוחד שצוין ביום השלושים לנפילתו עם סיום ש"ס משולב מספרת גלית. הכול החל בביקור התנחומים של רב הגדוד, הרב שי, בימי השבעה, אז סיפר שפגש את אלקנה שנראה היה לו כבחור צעיר בשל פניו הנראות כשל נער, ואלקנה מצידו ביקש מהרב את שתי המסכתות שנותרו לו לסיום הש"ס, מה שהבהיר לרב שי שלפניו אדם בוגר. "בשבעה הוא סיפר לנו על זה ועבורי זה היה הלם כי לא ידעתי שנשרו לו רק שתי מסכתות לסיים את הש"ס. התנאי לזה שאלקנה יחזור למילואים היה שיישב וילמד דף יומי, והוא לקח את זה ברצינות, ואחרי עמל של שנים נותרו לו שתי מסכתות".

בשלושים לנפילתו של אלקנה התקיים סיום ש"ס משותף לבנו של אלקנה ולאביו, "היו שם שירה וריקודים, אור ושמחה. עבורי זה היה הרגע השמח ביותר בחיים, כי אלקנה ואני הגענו לגמר הדבר שהיה שוב לנו כל כך, והבן הבכור שלנו זוכה לזה. היה שם אור שלא מהעולם הזה".

הצטרפו עכשיו להמונים ועזרו להקים את בית חיבורים לזכרו של אלקנה ויזל הי"ד

כמחנך, מספרת גלית, הקפיד אלקנה להגיע לתלמידיו בכל אפטר שקיבל מהצבא, גם אם היה מדובר בפרק זמן קצר. "הם היו ילדים בשבילו ובמידה מסוימת הם עכשיו קצת יתומים".

לזכרו של אלקנה ז"ל מתכננת גלית את הקמתו של מרכז טיפולי ייחודי ביישובם בני דקלים. הרעיון החל לנבוט עוד בתקופה בה נפגשו טרם חתונתם. "דיברנו על זה שאנחנו רוצים לבנות בית מיוחד לעם ישראל, בית של רוגע ושלווה ומרפא לנפש, בית של יהדות נעימה, מקום שמרגישים בו טוב ויוצאים עם כוחות. זה היה בשלב הדייטים. התחתנו ברוך ה' ואחרי ארבעה ילדים קנינו שטח ותכננו עם אדריכלית את החלום שהלך והצטמצם לקליניקה או סטודיו שיהיו בבית הפרטי והייתה בעסה כזו. אחרי שאלקנה נהרג היה רגע שוויתרתי על כל החלומות, אבל אז נזכרתי בחלום הזה". ההחלטה להפוך אותו למציאות הגיעה כששמעה "שראש הממשלה מקריא את המכתב שלו וששחקנים בהוליווד ובכל העולם אומרים שקראו את המכתב".

במכתב שזה לפרסום רב ותהודה רבה כלולה מה שגלית מגדירה כצוואתו של אלקנה המבקש להמשיך ולשמוח, ובעיניה הקמתו של מקום שבו ניתן יהיה לשמוח ולחוש אותו חי בתוכנו. חשיבותו של המרכז הטיפולי שאותו היא מתכננת הוא דווקא בהיותו באזור הדרום בו אין מענה שכזה לצורכי האוכלוסייה. על ניסיונה של משפחתה שלה היא מספרת כי כמשפחה המוכרת על ידי משרד הביטחון הם זכאים לטיפולים רגשיים ואין להם מענה באזור. הם נאלצים לנסוע 45 דקות כאשר המענה לכל ילד הוא במקום אחר ולא ניתן להעניק אותו כפי שראוי ומגיע.

"אנחנו רוצים להקים בית אחד שמאגד את כל התרפיות הרכות הללו בדגש על גוף ונפש. אין כזה בית עדיין. כרגע כשמרגישים קושי מגיעים לרופא המשפחה שמומחיותו ברפואת הגוף והוא מציע מהתרפיות שהוא מכיר, אבל הוא לא מכיר הכול ולפעמים הטיפול שהוא מציע לא מתאים וגורר הרבה הוצאות ועגמת נפש. המיוחד בבית הזה הוא שמי שיגיע אליו ייחשף לכל סוגי התרפיות ובסוף היום יחד עם מאבחנת טיפולית נחשוב על המענה הנכון לאדם המסוים הזה".

"הדבר החשוב הנושף בבית הזה הוא שהוא מבוסס על אדני התורה והיהדות, על האמונה בקב"ה, שבכל אחד מאיתנו יש אלוקות ולא רק טראומות ומשקעי עבר כפי שלימדו פרויד ודומיו. אנחנו באים גם מההיבט המקצועי אבל גם מהצד התורני. זה בית שהמטפלים בו יהיו אנשי אמונה. הוא יהיה פתוח לכלל ישראל אבל המטפלים יהיו אנשי אמונה".

עוד מציינת גלית נדבך חשוב נוסף בבית המתוכנן ככזה שבו יונגשו לציבור זכויותיו. "אנחנו רוצים שהכול יונח בפני מי שמגיע לבית הזה על מגש, שיהיה לו קל. לא קל לו בחיים אז לפחות שהטיפול יהיה לו קל".

בהמשך השיחה מספרת גלית על תכתובת המייל בין אלקנה לעיתונאי ידידיה מאיר שכתב פעם טור ובו התנגד לתופת גיוס ההמונים וראה בה מטרד. אלקנה מצידו ציין בפני ידידיה כי עליו לראות כזכות את העובדה שפונים אליו להתרמה למיזם חשוב כזה או אחר. כך היא רואה גם במקרה שלה. "אם פונים אליכם לגיוס המונים במה שקשור לאלקנה תראו בזה זכות ענקית. אלנה הוא הרוג מלכות שנמצא תחת כיסא הכבוד ואתם לוקחים בו חלק והוא ייקח חלק בכם וזה יעמוד לזכותכם. אלקנה עוזר בשמים בצורה מטורפת", היא חולקת מתחושותיה.

בדבריה היא מדגישה את הצורך הדחוף בהקמתו של בית טיפולי שכזה, דווקא בתקופת מלחמה בה ההתמודדות הנפשית של רבים מורכבת וקשה יותר וממילא מצריכה התייחסות. "אנחנו צריכים להקים את הבית הזה. אלקנה לא יכול להיעלם מהעולם. הגוף שלו לא פה אבל הרוח שלו חייבת להמשיך ולהיות פה".

הצטרפו עכשיו להמונים ועזרו להקים את בית חיבורים לזכרו של אלקנה ויזל הי"ד