אירופה שבימים הראשונים שאחרי הטבח שיגרה לישראל משלחות רבות בראשות מנהיגי מדינות, מפנה עורף לישראל. ההפגנות נגד ישראל ובעד החמאס תופסות תהודה וכעת גם ההנהגה האירופית מבקרת ומגנה את ישראל וחלקה כבר פותח באמברגו נשק נגדנו. אז מה קרה לאירופה בתוך פחות מחצי שנה? על כך שוחחנו עם ד"ר דרור אידר, בעבר שגרירנו באיטליה.
"אירופה לא בעד יהודים תוקפניים. זה הסבר פסיכו היסטורי חשוב", אומר ד"ר אידר בהתייחס לתפנית שהתחוללה באירופה והוא מוסיף: "הסמל הגדול ביותר שהאירופי ראה באלפיים השנים האחרונות הוא יהודי צלוב, כלומר שהאפשרות הכמעט יחידה שהועידו לנו הוא להיצלב שוב ושוב, להיות קרבן. לכן בשבעה באוקטובר לרגע אחד חזרנו לתפקיד המסורתי, היינו קרבנות".
על תקופה אחרת בה זכה העם היהודי בתמיכה אירופית, תקופת הקמת המדינה, הוא אומר: "קיבלנו מדינה בהסכמת מדינות אירופיות למרות שבמובנים עמוקים זה אמור לסתור את החזון הנוצרי, מכיוון שבמשך שש שנים מילאנו בדבקות את תפקיד הצלוב כששישה מיליונים עלו בסערה השמימה. לכן ברגע אחד קיבלנו את מלוא האמפתיה עד לפס המעשי של הסכמה לתכנית החלוקה והקמת מדינה יהודית".
"בעבר ביום השני של הפוגרום יכולנו רק להסתתר או לברוח, בפוגרום הנוכחי כבר באותו יום התחלנו להשיב מלחמה שערה", מציין אידר את הפער המהותי בין האירוע הנוכחי לקודמיו. "המציאות של יהודים תקיפים, עומדים על שלהם, מגנים על חייהם והורגים את אויביהם היא לא מציאות רגילה, עם כל הכבוד ל75 שנות ישראל מול זה עומדים כ-1800 שנים של יהודים ללא כוח מגן".
לזאת יש "לצרף גם את העמדה המסורתית של אירופה שהיא עמדה פרו ערבית. הם חשבו במשך שנים שאם הם יפיסו את דעתם של גורמים קיצוניים בעולם הערבי יונח להם ביבשת הישנה והאש תופנה למקומות אחרים, אולי אלינו. זה לא נכון, אבל אירופה לא מצטיינת בשינוי דעה מהיר. מניסיוני אני יכול לומר שדיפלומטים האירופים רבים, ואולי רובם עדיין חיים בשנות השמונים העליזות לפני השינויים הגיאופוליטיים של המזרח התיכון ועדיין חושבים בצורה המסורתית".
עוד הוא מזכיר את השינויים הדמוגרפים שחלו באירופה. "משנות השמונים ועד היום נכנסו מיליונים רבים של מהגרים שבניגוד לאירופים יש להם גם דת וגם לאום. הם שייכים לאומה המוסלמית והם גם בעלי אמונה דתית, בניגוד לאירופה שהתנערה מאלוהיה מאז הרנסנס ועד היום ושאחרי שתי מלחמות עולם התנערה מהרעיון הלאומי, כי בעיניהן הרעיון הלאומי מחזיק בקצה שלנו את הרעיון הפשיסטי או הנאצי. לכן העלית האירופית האקדמית עשתה ככל יכולתה לקעקע את הרעיון הלאומי. עצם הרעיון שבהקמת האיחוד האירופי נועד להקהות את הרעיון הלאומי".
על דבריו אלה אנחנו שואלים את ד"ר אידר אם אירופה המתנערת מהאמונה ומהלאום לא אמורה הייתה להביע התנגדות חריפה דווקא לאיסלאם הפורח בתוכה, בהיותו מנוגד כל כך לתפיסתה. אידר סבור שהם אינם עושים זאת משום שברור להם שמשמעות הדבר תהיה חובה להילחם, בעוד כאשר הם תוקפים את ישראל יש הבנה הדדית שמדובר במדינה מערבית והמתקפה לא תחרוג מגדר של מס שפתיים. "אם הם יכירו בבעיה הקיומית שיש להם כיום באירופה, המסקנה תהיה שהם צריכים להילחם ואירופה עייפה. המאות הקודמות ושתי מלחמות העולם סירסו את אירופה ועיקרו את כוחה. אירופה עייפה ולכן היא מבקשת שקט גם אם יש בתוכה מי שמבינים שזה שקט מדומה".
מול כל אלה, קובע אידר, ישראל איינה עושה די בעיקר בזירת ההסברה, ולטעמו יש בהחלט מה לעשות ויש בהחלט דרך לנצח. "צריכה להיות הסברה מאסיבית עם מסעות פרסום ומשלחות לאירופה שידברו עם חברי פרלמנט, ראשי מדינות ותקשורת. עושים, אבל לא מספיק. כבר יותר מחמישה חודשים אני יושב ולא קוראים לי. אמרתי, אני לא מבקש משכורת אבל תשלחו אותי להסברה באירופה ובאסיה. אני מכונת הסברה ויש לי ניסיון בכך. אני לא היחיד. יש מאות שאפשר לגייס. המדינה צריכה לגייס גדוד של מסבירנים שישלחו למשימות הסברה בעולם".
אידר מספר על ביקורו באיטליה בשבוע השני לתמרון הקרקעי, ביקור אליו יצא מיוזמתו ובמימונו שלו, ועזרת קשרים שיש לו שם ובעזרתה של פנסיונרית של השגרירות הישראלית עלה בידו להשתתף בשבעה ראיונות בפריים טיים הטלוויזיוני, להעניק חמשה ראיונות עמוד בעיתונים ולקיים ראיון בסוכנות הידיעות הגדולה ביותר. "עם שיתוף פעולה של השגרירות זה היה נראה אחרת, ולא רק באיטליה. כשאתה שליח של המדינה העמידה מול המערכות היא אחרת".
אידר מתקשה להבין את אזלת היד ההסברתית של ישראל כאשר "יש לנו טיעונים טובים וסרטים חשובים. למה הסרט של 47 הדקות הוקרן באיטליה רק למתי מעט, למה?", הוא שואל וקובע כי נכון היה להקרין אותו בפני מאות רבות של איטלקים ואירופאים בכלל בכל רחבי היבשת. בנוסף, הוא משוכנע כי "אפשר לנצח גם את הרשתות החברתיות", אם רק יושקעו בכך משאבים נדרשים. ד"ר אידר מדגיש בדבריו כי כאנשים אופטימיים אל לנו לומר נואש מהסיכוי להוביל לשינוי. הדבר בהחלט אפשרי, אך נדרשת לכך היערכות והשקעה ראויים.