אחד מסימני המעבר לשלב של עצימות נמוכה במלחמה, כמעט ביטחון שוטף, הוא ההודעה של הרמטכ"ל הרצי הלוי השבוע על סבב מינויים חדש בצה"ל לדרגות בכירות, במסגרתו קודמו ומונו 52 קצינים לתפקידי אל"מ ותא"ל. בשבועות האחרונים נמתחה ביקורת ציבורית רבה, בעיקר במחוזות הימין, נגד שורת המינויים הללו, כשהפוליטיקאים והשרים מהציונות הדתית ועוצמה יהודית מובילים בהתנגדותם למהלך. שר האוצר אף פנה לראש הממשלה נתניהו בדרישה שיעצור את המהלך ויורה לשר הביטחון שלא לאשר את המינויים הללו, אך השניים לא הקשיבו לדרישתו, וכך המינויים יצאו לדרכם.
בין המינויים ניתן לראות את אלה שלא קודמו, ובראשם אלוף משנה אבינועם אמונה וסגן אלוף אפרים תהילה, שנחשבים קצינים התקפיים. אמונה ננזף לאחרונה על שנפגש עם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, ולפי הערכות לא קודם בגין פגישה זו. עם זאת גורמים אחרים טוענים כי במקרה של אמונה, סיבת אי קידומו היא התעקשותו לקבל פיקוד על חטיבה סדירה, פיקוד שהלוי לא מוכן לתת לו. אמונה כבר כיום מכהן בתפקיד מפקד חטיבת חרמון, ועוד קודם לכן כיהן כמפקד חטיבת הגולן, ואם כן הוא עומד בנורמה הצה"לית שלפיה יש להקדים פיקוד על חטיבה מרחבית או מילואים לפיקוד על חטיבה סדירה.
סיפורו של תהילה מורכב אף יותר. לפני כשנתיים, בעודו מפקד על יחידת אגוז, מתו שניים ממפקדיו מירי דו־צדדי. אך תהילה לא הודח בעקבות האירוע הזה, אלא בעקבות אירוע אחר לגמרי שהתרחש לאחר מכן: באימון יחידתי שהתרחש ברמת הגולן הופעלה לבנת חבלה בניגוד לנהלים, וגרמה לשרפה במקום. השרפה כובתה על ידי הכוח של תהילה, אך בתחקיר שערכו צה"ל ורשות הטבע והגנים מסר תהילה מידע שקרי. לאחר מכן הודה ששיקר בתחקיר והביע צער על כך. בעקבות התקרית הזאת, ולא תקרית הדו"צ, החליט הרמטכ"ל לשעבר אביב כוכבי, על פי המלצת אלוף פיקוד מרכז יהודה פוקס, כי תהילה לא יפקד יותר בצה"ל וישמש עד לפרישתו בתפקידים במשרד הביטחון.
אלא שבפרוץ מלחמת חרבות ברזל המציאות השתנתה. ב־7 באוקטובר קפץ תהילה לשדה הקרב בעוטף והתחבר ליחידת אגוז. כעבור כמה שעות, ועם פציעתו של מחליפו בפיקוד על היחידה, סגן אלוף מ', החל תהילה לפקד על היחידה מחדש. לפי כל הגורמים הצבאיים בשטח תהילה זכה להערכה רבה על פיקודו. בעקבות זאת, המליצו תת־אלוף דן גולדפוס, מפקד אוגדת 98, והאלוף במילואים נועם תיבון כי תהילה יקודם. הלוי לא קיבל את המלצתם, ולמעשה סלל את דרכו של תהילה אל מחוץ לשורות הצבא.
לעומת זאת, מי שכן קודם הוא אלוף משנה ר', כיום ראש מחלקת מודיעין השדה באמ"ן, ועד לפני כשנתיים קצין המודיעין של אוגדת עזה, שיהפוך להיות קצין המודיעין של פיקוד דרום. ר' כיהן בתפקידים שעליהם נרשם חלק ניכר מהכישלון המודיעיני שהוביל לאסון השבעה באוקטובר. למרות זאת, ולצד הביקורת הציבורית הנרחבת, הרמטכ"ל החליט למנותו לתפקיד הרגיש.
סוס מנצח לא מחליפים
כאמור, סבב המינויים שמקיים הרמטכ"ל הרצי הלוי תוך כדי המלחמה, זוכה להתנגדות נחרצת בקרב חלקים רחבים בציבור הישראלי, במיוחד הימני. הסיבות לכך הן מגוונות, ורובן כלל אינן פוליטיות. "בראש ובראשונה מדובר פה בסוגיה צבאית. הרבה לפני הפוליטית", אומר חבר הכנסת תת־אלוף (מיל') צביקה פוגל, יושב ראש הוועדה לביטחון לאומי ולשעבר ראש מטה פיקוד דרום. "יש לי פריבילגיה שאני חובש שני כובעים, גם הצבאי וגם הפוליטי. לכן אני יכול לומר שמעל לכול, מבחינה צבאית יש בעיה קשה עם המינויים האלה".
למה? מדובר בקצינים לא טובים?
"ממש לא. אני בטוח במאת האחוזים שמדובר בקצינים ואנשים טובים מאוד. הבעיה כאן היא הרבה יותר עקרונית. יש איזו טענה שנזרקת שוב ושוב לאוויר, כאילו אין ברירה אלא לבצע את המינויים האלה. אז מכיוון שהייתי שם, אני יכול לומר לך שיש ברירה. המינויים האלה בעת הזאת ממש אינם מחויבי מציאות. בשעת מלחמה יש רק שתי סיבות שבגללן אתה ממנה קצינים חדשים. האחת היא טרגית, והיא התרחשה לא מעט במלחמה הפעם, כשדרגי הפיקוד נפלו או נפצעו. במקרה הזה באמת אין ברירה וחייבים להביא מישהו לתפקיד. על המינויים האלה אף אחד לא מתלונן. אבל בכל מקרה אחר לא מחליפים לחיילים את המפקד שלהם באמצע הלחימה. זה הורס את כל האמון שנבנה בין המפקד לחיילים שלו. החריג לזה, וזאת הסיבה השנייה שבגללה מחליפים מפקד באמצע הלחימה, היא כישלונו של המפקד, ופקודים שאינם נותנים אמון במפקד שלהם".
כשמסתכלים על רשימת המינויים, די ברור שלא זה היה המניע למינויים כעת.
"ברור. ולכן זאת בעיה חמורה. שים לב, אנחנו בכלל לא מדברים פה על הצד הפוליטי. הכול במישור הצבאי. המינויים, אלה שלא עוסקים בהחלפת מפקדים שנפלו או נפצעו, לא נועדו להחליף מפקדים שכשלו בתפקידם. אלה סתם מינויים שמתאימים לשעת שגרה. אבל אנחנו לא נמצאים בשעת שגרה".
בזמן כלשהו כן יצטרכו למנות את הקצינים האלה. מי יעשה את זה?
"מי שהדרג המדיני ימנה במקום המטכ"ל הנוכחי. אנחנו נמצאים פה במציאות אבסורדית. מי שמבצעים את המינויים האלה הם חבורת אנשים שלא רק כשלה, אלא היא בעצמה אמרה שהיא צריכה להניח את המפתחות וללכת הביתה. העובדה שהם אלה שממנים את דרגי האל"מים והתא"לים, כלומר את הדרגים שיעצבו את צה"ל בשנים הבאות, היא פגם מוסרי רציני מאוד. זה בכלל לא משנה אם מדובר בימנים או שמאלנים. זה לא הדיון".
הטענות של פוגל מושמעות כבר יותר משבוע וחצי מפי פוליטיקאים ימניים שוב ושוב. לרוב הם אף מותחים ביקורת חריפה יותר, ולא נשארים רק במישור הכישלון הטכני, אלא בכך ששדרת הפיקוד הנוכחית היא זאת שחיזקה את הקונספציה שהצבא החזיק בה, וגם האנשים שהיא ממנה, בחלק לא קטן מהמקרים, מגיעים מאותם מחוזות.
"אין שום ספק שהאירוע של שבעה באוקטובר הוא כישלון בקנה מידה היסטורי", אומר חבר הכנסת אוהד טל, חבר ועדת החוץ והביטחון. "רק מחדל יום כיפור אולי משתווה אליו. לפיקוד הבכיר של הצבא אשמה מרכזית במחדל הזה. הוא לא נוצר בגלל כישלון טקטי כזה או אחר, שגם כמובן היה שם. הבעיה העיקרית היא התפיסות שהחזיקו האנשים שעיצבו את תפיסת הביטחון של מדינת ישראל. זה מה שקרס. אז לאנשים שמחזיקים באותן עמדות שהובילו לאסון ניתן למנות את צה"ל הבא? איך נתקן את כל מה שלא עבד והוביל אותנו למצב שבו אנחנו נמצאים בדרך הזאת?".
ובכל זאת, אלה האנשים שנמצאים כרגע בתפקיד. אם אין אמון בהם, בגלל התפיסות שהם החזיקו בהן, למה להשאיר אותם בתפקידם?
"כי אנחנו באמצע מלחמה, ולכן אין לנו באמת ברירה אלא לתת להם להמשיך כרגע בתפקידם. כעת צריך להסיר את החרב מעל הצוואר, ולכן זה לא הזמן להחליף את צמרת הפיקוד. אבל זה לא אומר לרגע אחד שבגלל שכרגע אין לנו ברירה אלא לתת לאנשים שכשלו לנהל את המלחמה, צריך לתת להם לעצב את הדור הבא של הפיקוד הצבאי, תוך הדרה של קצינים התקפיים וכל מי שמגיע עם ראש אחר ממה שמקובל במטכ"ל. במקום לקדם אותם דווקא, צמרת הצבא עסוקה בלחלק להם הערות פיקודיות ונזיפות ולשלוח אותם לתפקידי רוחב, רחוקים ככל הניתן משולחן המטכ"ל. זה לא יעלה על הדעת".
אתה סבור שהמינויים הללו לא טובים?
"זה כלל לא משנה אם מדובר במינויים מוצלחים או לא. אנחנו נמצאים פה בבעיה הרבה יותר עקרונית. זה לא מוסרי שהאנשים האלה יהיו מי שיעצבו את הצבא לעתיד. וכן, יש גם כמה מינויים בעייתיים מאוד, כמו הסיפור של קצין המודיעין של פיקוד דרום, שלהביא לשם מישהו מלב הקונספציה זה משהו שאי אפשר לעשות. וצריך להבין משהו. מנסים לצייר את זה כאילו מדובר במתקפה על הצבא. זה שטויות. זאת הדרך הקלאסית לסתום פיות. אין לנו בעיה עם הצבא, להפך. מה שהלוחמים בשטח עושים אלה סיפורי גבורה שעוד דורות ידברו עליהם. יש לנו בעיה עם הפיקוד הבכיר. זאת בעיה שאמורה להיות מובנת לכל אחד".
עת לסגור חשבון
"יש איזושהי יוהרה של הפוליטיקאים לומר שאין אמון בצבא ולכן אי אפשר לעשות עכשיו מינויים בצה"ל", אומר השר חילי טרופר, חבר הקבינט המדיני־ביטחוני, "אבל כולנו יודעים שעד כמה שהאמון בצבא אולי נפגע, ובמיוחד בפיקוד הבכיר, הוא עדיין זוכה לתמיכה הרבה יותר גבוהה ולאמון הרבה יותר גבוה מאשר הממשלה. זה לפי כל סקר אפשרי. אז אם הדיון פה הוא על שאלת האי אמון, לרמטכ"ל יש הרבה יותר אמון מאשר לנתניהו, סמוטריץ' או בן גביר".
אין מונופול על משבר האמון. גם הממשלה וגם צמרת צה"ל יכולים לא לזכות לאמון ציבורי גבוה. וגם אם המטכ"ל זוכה ליותר אמון מהממשלה, זה לא הופך את המינויים בשלב הזה למשהו ראוי.
"אז למה אתה לא אומר את אותו דבר גם על המינויים שהממשלה עושה? הרי הממשלה עושה מינויים כאלה כל הזמן. לא ממנים מנכ"לים למשרדי ממשלה? ודאי שממנים. המדינה חייבת להתקדם ולהתנהל. אחרת לא נצליח לתפקד".
אי אפשר באמת להשוות בין מנכ"ל משרד ממשלתי, שמחר בבוקר יוחלף על ידי השר הבא, לקצונה בכירה בצה"ל שתישאר בתפקידה שנים קדימה, ולפי התפקידים שהיא מקבלת כיום יתעצב המטכ"ל העתידי.
"גם הרמטכ"ל הבא יוכל להזיז אנשים מתפקידם. היו דברים כאלה בעבר, ועוד יהיו דברים כאלה. לכן הטענה כאילו מי שממונה עכשיו הוא לנצח יקודם לא נכונה. אם תהיה סיבה טובה, יזיזו. יש פה בעיה אחרת, והיא שהפוליטיקאים רוצים שהקצינים שימונו יהיו אנשים שהם רוצים שימונו, וזה לא עובד ככה. הרמטכ"ל הוא לא רמטכ"ל לחצי מהעבודה. הוא רמטכ"ל להכול. אם סומכים עליו שינהל את המלחמה, צריך לסמוך עליו גם שיבצע מינויים".
אבל למה למנות אותם עכשיו? הרי רוב המינויים כאן הם לא לצורכי מלחמה. גם אתם דרשתם בהסכם הקואליציוני שלכם שדברים שלא קשורים למלחמה לא יקודמו כעת. אז למה מינויים בצה"ל זה אחרת?
"אני לא מקבל את הטיעון הזה. יש קצינים שאמורים לצאת ללימודים. יש קצינים שהיו אמורים לקבל תפקיד, וכבר שכרו בתים במקומות שאליהם הם אמורים לעבור. יש קצינים שנמצאים ללא תפקיד וממתינים לשיבוץ. מה אתה אומר להם? שיעצרו הכול? עד מתי בדיוק תוכל לעצור את סבב המינויים הטבעי של צה"ל? זה נחמד לומר שימתינו עם זה לסוף המלחמה, אבל למישהו יש תאריך למסור לציבור? כחבר בקבינט אני אומר לך שאני לא יודע מתי המלחמה תיגמר. אי אפשר שלא תהיה שום תנועה או תנודה".
בסוף חלק מאותם אנשים הם אלה ששותפים בכישלון הצבאי. הם יהיו על המוקד של ועדת החקירה הממלכתית שתקום. בסוף ממנים פה קצינים שבסבירות גבוהה מאוד הוועדה תגיד שהם לא יכולים להישאר יותר בצה"ל, ובטח בתפקידים שהם מקודמים אליהם.
"ואותו דבר לגבי חברי הממשלה. יש שרים שהוועדה שתקום תגיד שהם לא יכולים להמשיך לכהן בשום תפקיד ציבורי. זה אומר שכבר עכשיו הם צריכים להניח את המפתחות? כשתגיע הוועדה, כל מי שהיה לו חלק בניהול המדינה והצבא בשנים האחרונות ייבדק. כולל אני, שהייתי שר בשורה של ממשלות. אבל בינתיים יש תפקידים הכרחיים שחייבים למנות אליהם, שהם גם קריטיים לניהול המלחמה. אי אפשר להקפיא אותם".
אבל לא כל מינוי קריטי לניהול המלחמה. רבים מתוך המינויים כעת לא נדרשים לניהול המלחמה.
"מי מכריע מה קריטי לניהול המלחמה? היחידים שיכולים לעשות את זה הם המטכ"ל. הם אלה שמכירים את הצבא והם אלה שיודעים מה הצרכים שלו. לכן הם גם אלה שהחוק נותן להם את הסמכות לעשות זאת".
זאת בדיוק הבעיה שהובילה אותנו לשבעה באוקטובר. שהצבא הוא זה שהחליט מה הכרחי, ואילו הקבינט והדרג הפוליטי היו צריכים לקבל הכול בהסכמה. למה שהרמטכ"ל לא ישכנע את הקבינט בהכרחיות המינויים?
"כי אין לקבינט כלים לבדוק מה הכרחי ומה לא. הקבינט יודע להגיד איזה קצין מתאים לאיזה תפקיד? אין לו שום כלים לעשות את זה. וחוץ מזה, כל רעיון שכזה הופך את המינויים בצה"ל לפוליטיים. אסור לנו להגיע למצב שבו המינויים פוליטיים. יש לנו רק צבא אחד. הוא לא שייך לצד כזה או לצד אחר".
פוגל דוחה את הטענות שהשמיע השר טרופר, למעט החלק שעל פיו לקבינט אין כלים לפקח על הליכי המינוי. "יש פה בעיה קשה. במשך שנים החלישו את הכלים של הקבינט ושל שאר גורמי הפיקוח. היום באמת ברוב הנושאים קשה לייצר פיקוח טוב על מערכת הביטחון, וזה קריטי בעבורנו בשביל להבין כיצד אפשר להתקדם הלאה. המערכת צריכה לראות איך היא מוודאת שהקצינים שמונו הפעם וימונו מכאן והלאה יוכשרו בצורה אחרת, טובה יותר מזו שהייתה עד היום. כיום דרכי הקידום בנויות על שני מאפיינים: כמה הקצין טוב בתפקידו וכמה הוא נוח למערכת. ביותר מדי מקרים הקידום מתבצע לפי הקריטריון השני ולא הראשון. וזאת בעיה שצריך לפתור".
התומכים במהלך אומרים שלא יכול להיות רמטכ"ל בחצי תפקיד, ולכן צריך לאפשר לו למנות. אחרת בעצם אין לך אמון בו.
"באמת אין לי אמון בו. המחשבה שיש לציבור אמון בפיקוד הבכיר היא אשליה. אם זה היה תלוי בי, מיד לאחר סיום הקרבות על העוטף כל המטכ"ל היה מוחלף. אבל זה לא תלוי בי. אם צריך, היה אפשר גם להחזיר אנשים שכבר פרשו. ככה גבי אשכנזי הפך לרמטכ"ל, ואפילו בני גנץ מונה לתפקיד לאחר שפרש, בעקבות ההסתבכות של גלנט. אנחנו נמצאים היום במציאות של בדיעבד, וחובה לזכור את זה".
יש עוד שורה של טיעונים שמשמעותם היא שאי אפשר לתת לצה"ל לקפוא על שמריו, כי המערכת חייבת להתקדם.
"אלה טיעונים שנכונים לזמני שגרה. אנחנו לא בזמני שגרה. אנחנו במלחמה. כל הטיעונים הנחמדים על כך שיש קצינים שצריכים לצאת ללימודים וכן הלאה מעידים שמי שאומר אותם לא מבין באיזה מצב אנחנו נמצאים. גם כשאני חזרתי מלימודים שלחו אותי לתפקיד שלא הייתי אמור להיות בו, בגלל שזה היה הצורך. בהמשך גם שונה לי שיבוץ, כי אלה היו האילוצים של צה"ל. אנחנו מדברים פה על ביטחון ישראל, ואנחנו בשעת מלחמה".
בסוף כל המינויים האלה צריכים לעבור את אישורו של שר הביטחון, והוא אישר אותם. כלומר הדרג הפוליטי, לו רצה בכך, היה יכול למנוע את המינויים הללו.
"מי אמר שלא צריך להחליף כרגע גם את שר הביטחון? אני בהחלט סבור שגם שר הביטחון צריך לסיים את תפקידו. ויש פה גם בעיה קשה של ראש הממשלה, שלא דפק על השולחן ועצר את האירוע הזה. הוא היה צריך להסביר למטה הכללי ולמערכת הביטחון כולה איך אמורים להתנהל בשעת מלחמה כל כך חשובה לקיומנו".
***