לפני כחודשיים התקיימה בהאג התביעה אותה הגישה דרום-אפריקה נגד ישראל, בדרישה להרשיע אותה ב"רצח עם" עקב הנעשה בעזה במסגרת מלחמת "חרבות ברזל".
אחד הטיעונים אותו השמיעו נציגי התובעת כהוכחה לכך שישראל מבצעת "רצח עם" בתושבי עזה, התמקד בשימוש במילה "עמלק" בקרב לוחמים ואישי ציבור.
כך, הביאה התביעה פירוט על אמירות שנשמעו מפיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו במועדים שונים, בהם קישר את המלחמה הנוכחית בעזה למלחמת עמלק, ולציווי שאחריה: "זכור את אשר עשה לך עמלק… לא תשכח". בנוסף, הביאה התביעה סרטון בו נראים לוחמינו לפני כניסה לעזה רוקדים, כשבפיהם שיר "את עזה אני בא לכבוש. לחיזבאללה נתן בראש. ובמצווה אחת דבק: למחוק את זרע עמלק…".
כמו שכולנו יודעים, מדינת ישראל התנגדה להאשמות הללו בטיעוני הנגד שלה, ובסופו של דבר ישראל לא הואשמה ברצח עם.
השבת נקרא את פרשת "זכור", המדברת על מלחמת עמלק.
רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל, המכונה "המלבי"ם", מסביר (דב' כה, יז) שכל עם העורך מלחמה, חייב לעשות זאת מאחת מחמש סיבות: הרחבת הטריטוריה, אם עם אחר מתקרב אליו לגבול, אם עם אחר עורך עימו מלחמה, כדי להראות את כוחו וגבורתו ומסיבה דתית. המלבי"ם מדייק בלשון הפסוקים שלעמלק לא היתה אף סיבה מהסיבות האלו כדי להילחם עם ישראל!
אז למה הם בכל זאת הוא נלחם בישראל? 1. כי עמלק הוא "לא ירא א-לוהים" - הוא כופר בה', ולכן כשכל העמים שמעו שה' הוציא את עם ישראל ממצרים בניסים ונפלאות - רצה עמלק להוכיח לכולם שזה לא נכון, והנה הוא ילחם עם ישראל וה' לא יושיע אותם, חלילה. 2. כי עמלק פשוט שונא את ישראל "בגנים". וכך לשון המלבי"ם: "נטר איבה על ישראל מצד אבותיו, ומשטמת עשו שמור לנצח לזרע יעקב. וע"כ והיה בהניח וגו' ".
פעמים רבות כאשר באים לדון בפורומים בינלאומיים שונים על ה"סכסוך הישראלי פלסטיני", או במילים פחות "מכובסות" - על הסיבה שאויבינו רוצחים בנו, הדיון מתנקז במהרה לשאלה מה חסר למסכנים הללו, ומה אנו יכולים לתת להם כדי "להרגיע" אותם.
גם בתקופה זו, של מלחמה ושל חודש הרמאדאן, ישנה דעה שרווחת בקרב מקבלי ההחלטות כי צריך להתייחס בהתחשבות יותר אל האוכלוסיה הפלסטינית (כך עולה ממסמך שהופץ לחיילים המשרתים בגזרת חברון), כדי להפחית את הסיכוי לאירוע טרור. כמובן, בראי היסטורי, כשעשינו צעדים דומים של התחשבות, ואף ויתור על חבלי ארץ - לא רק שזה לא מנע טרור, אלא אף הגביר אותו.
כל בר דעת מבין שהשנאה אלינו בעולם נובעת מעצם קיומינו. לא כי לקחנו אדמות לא לנו, ואפילו לא מסיבה דתית (הנאצים לא היו דתיים ובכל זאת רצחו בנו).
ומי שעדיין לא מבין - כדאי שיקשיב טוב לפרשה שנשמע בשבת הקרובה, ויכניס לראשו וליבו את דברי המלבי"ם: "ומשטמת עשו שמור לנצח לזרע יעקב". וגם אם הפתרון לסוגיות המורכבות לא תמיד ברור, אפשר להבין לפחות מה זה לא: לא לנסות למצוא חן בעיני מי ששונא אותנו מעצם היותינו.
הכותב הוא מנהל חטיבת-הביניים בישיבת "נווה הרצוג"