הבוקר הגיעו לסיומם הטראגי חייו של דוד בן אברהם, גר הצדק שרצה בכל מאודו להצטרף לעם ישראל, אך לא הצליח לעבור את חומות האטימות (המופעלות בעיקר מול תומכי העם היהודי וידידי ישראל).
הסיפור התחיל לפני 95 שנה, בפרעות תרפ"ט בחברון. האירועים אז התרחשו בדיוק כמו בשואת העוטף ב – 7 באוקטובר. אך בניגוד לערביי עזה, בחברון היו עשרות ערבים שפעלו באומץ והצילו יהודים. ביניהם היה ערבי בשם עיד אל זייתון; לפי העדויות הוא הציל בביתו כעשרים וחמישה יהודים, ביניהם משפחות קסטל ומני (ספר חברון, מהד' 1978, עמ' 81).
אחרי 80 שנה, נכדו של אבו עיד, סאמח זיתון, החליט להצטרף לעם היהודי. הוא ביקש לעבור הליך גיור מקובל, אך רשויות הגיור הישראליות אינן מוכנות לקבל פניה מערבי תושב ארץ ישראל. הוא ניסה שוב ושוב, ללא הועיל. בסופו של דבר, הוא הצליח להתקבל לתכנית גיור בבית הדין לגיור של הרב קרליץ בבני ברק. לאחר הליך ממושך ויסודי עבר את ההליך, קיבל אישור לגיור, ונקרא שמו בישראל - דוד בן אברהם.
הוא המשיך לימודי יהדות במכון מאיר, ולמד עם רבנים בירושלים ובבית שמש. הוא ציפה להתקבל כאזרח במדינת ישראל, אך הרשויות הישראליות דחו אותו והתעלמו ממנו. בינתיים, מחבלי הרש"פ והחמאס התעללו בו, כלאו אותו, עינו אותו, הציקו לו ולא השאירו לו רגע מנוחה. הוא פנה שוב ושוב לכל הגורמים הישראלים, אך אלו הציבו בפניו חומה של התעלמות והתנכרות. לא די בכך שלא זכה באזרחות ישראלית (לה זכאי, כידוע, כל יהודי - וגם כל מי שעבר גיור, וגם בן ונכד לא יהודי, מכל העולם) אלא הוא גם לא קיבל רשות כניסה קבועה וזכות לעבודה בישראל, ולא יכול לעבוד לפרנסתו. מאידך, גם הערבים סביבו התנכלו לו ולמשפחתו, ולא אפשרו להם להתקיים בכבוד.
חברים יהודים בחברון, בירושלים, בבית שמש ובמקומות נוספים השתדלו למענו, תמכו בו כספית, וניסו לסייע לו לייצב את חייו, אך ללא הועיל. הוא חי בין שני עולמות: העולם המוסלמי שהתעלל בו, ומדינת ישראל שהפנתה לו את גבה באטימות ובאדישות מרושעת.
הבוקר הוא היה בדרכו לירושלים (אנשים בגילו זכאים להיכנס לירושלים אך לא לעבוד או לשהות בה). בתחנת האוטובוס בצומת אלעזר חיילים חשדו בו, ירו בו ופצעו אותו. בחיפוש בתיקו נמצאה סכין קטנה (אותה נשא תמיד לצורך הגנה עצמית, אך לא השתמש בה). לאחר זמן קצר, הוא מת מפצעיו.
דוד בן אברהם, גר הצדק שנכסף להתחבר לבני בניו של אברהם אבינו - "אבי הגרים", נפל בדרך, מבלי שזכה להגשים את שאיפתו. יהי זכרו ברוך.
