יו"ר ארגון רבני צהר, הרב דוד סתיו, מתייחס בשיחה עם ערוץ 7 על האופן בו יצוין חג הפורים הקרוב בפרהסיה הישראלית הנתונה עמוק במלחמה כואבת.
"אנחנו בדילמה מאוד קשה. בוודאי שיהודים צריכים לשמוח בפורים גם כשהמצב קשה", אומר הרב סתיו ומזכיר "תורה יפהפייה של האדמו"ר מפיאסצנה שיהודים צריכים לשמוח בפורים כמו שיהודים צריכים לחזור בתשובה ביום כיפור. כמו שביום כיפור יש יהודים צדיקים שמחפשים את הניואנסים של החטאים ב'אשמנו בגדנו', אבל יש מי שהחטאים שלהם ברורים וגם הם צריכים לעשות. כמו שלפעמים קשה לחזור בתשובה כך צריך לשמוח בפורים גם אם קשה".
"אם בשואה יהודים שמחו גם כשהיה קשה, כך יהודים צריכים לשמוח במדינת ישראל כשיש הרבה סיבות לשמוח גם כשקשה, אבל מהצד השני, אין ספק שעיקר השמחה אמור להיות בליבו של האדם פנימה, להודות על הניסים שהקב"ה עושה לנו. שמחה לא אמורה לפגוע ברגשות אחרים, ואם גילויים מופגנים של שמחה מופרזת יוצרים תחושה קשה אצל משפחות שכולות, אצל משפחות חטופים או מפונים שאנחנו לא מספיק רגישים לכאבן, אז זה אומר שצריך לשמוח בצורה אחרת, בצורה שתיתן ביטוי לרגישות שלנו לצער שלהן".
"הרמב"ם כותב שנכון שיש מצוות סעודה בפורים, אבל ברור שצריך יותר להשקיע אנרגיות במתנות לאביונים ומשלוח מנות, כי סעודה זו שמחת הבטן שלנו בעוד כשעוסקים בנתינה לאחרים משמחים אחרים וזה חשוב יותר. לכן חשוב שנשמח, אבל הגילויים החיצוניים צריכים להיות כאלה שבהם אנחנו מבקשים לשמח את משפחות שמצבם לא מהמשופרים ולהיות כאלה שמרגישים שהם נושאים בעול עם חברינו ומבינים את הקושי של אחרים לשמוח".
אנחנו שואלים את הרב סתיו אם מדבריו ניתן להבין נימה של ביקורת על ההחלטה לקיים בירושלים את העדליאדע דווקא בשנה זו אחרי שנים רבות שבהן לא התקיים האירוע, וזאת על אף בקשותיהן של כמה מהמשפחות השכולות ומשפחות החטופים
"קשה לראות את ההיגיון הציבורי והרוחני להגדיל את השמחה דווקא בימים אלה. לעשות מפגני השמחה שלא היו בעבר רק כדי להראות שאנחנו בכל זאת שמחים, נראה כחוסר רגישות למשפחות. יש הבדל בין הפגנת שמחה בחוץ לבין עשיית דברים בבית פנימה ובבית המדרש, וכך הורו גם ראשי ישיבות לתלמידיהם בישיבות חרדיות. בשנה הזו מתחייבת יותר צניעות", אומר הרב ומזכיר את חשיבות השמחה המתחשבת ורגישה לכאבו של הזולת.
"יש תורה יפה של החתם סופר שמדברת על תקנת שתיית היין בפורים. אמנם אין שמחה בשר וביין אבל הקביעה הזו רלוונטית לכל חג, בעוד בפורים יש מצווה מיוחדת לשתות יין, והחתם סופר אומר שיין נועד להשכיח צער של אבל, וכשחכמים תיקנו את חג הפורים הם ידעו שהוא ייחגג גם בתקופות של גלות וצער. לאורך שנות ההיסטוריה החג נחוג גם בתקופות קשות. זה לא אומר שאנחנו בזים לכאב ולא מתעלמים ממנו, ואם אני יכול לגרום לאדם פחות מועקה על ידי שאני מגלה רגישות לצערו כשהוא מבקש שלא לעשות דברים ברחובה של עיר, ראוי להיעתר לזה".
באשר לאופן בו ינהג כל אדם בביתו ובקרב משפחתו, "כל אדם ראוי לשמוח, אבל כמו שכתוב בשולחן ערוך, כשאדם עושה סעודה הוא עושה גם זכר לחורבן, מה שלא כולנו נוהגים היום, אבל כשאדם בונה בית הוא מניח אמה על אמה, ראוי שבסעודת פורים השנה יהיה כיסא ריק לצד כל השמחה, ובכיסא הזה נזכיר שיש מעל מאה חטופים שלא יכולים לחגוג איתנו עכשיו ושיש עשרות אלפי משפחות שלא נמצאות בבתים שלהן ו-1500 משפחות שכולות שהחג נראה אצלן אחרת. מותר בתוך כל השמחה להזכיר ולזכור את אלה שלא יכולים לשמוח איתנו".