
הרב פרופ' יצחק כהן, המנהל האקדמי של הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו ומרצה במרכז אקדמי לב, התארח בתוכניתו הקבועה בכאן מורשת, ועמד על כמה עניינים בפרשת השבוע המתכתבים עם חיינו.
פרופ' כהן פתח ואמר: "השבת נפתח את הספר השלישי של תורתנו. חז"ל קראו לו 'תורת הכהנים' כמי שעוסק רובו ככולו בעבודת הכהנים במשכן ובטהרתם. לא ברור איפוא מדוע ניתן לו השם 'ויקרא'. האם זה רק מקרה מכיוון שזו המילה הפותחת את הספר? אם כך, מדוע לא קראו לספר שמות "ואלה"? ומה אם היה כתוב "וידבר אלוקים" – האם הספר היה נקרא 'וידבר'? אלא שבמילה ויקרא טמונה אמת עמוקה. המילה מופיעה בתורה בא' זעירה. אומר המהר"ם שהדבר משקף ויכוח בין אלוקים למשה. משה בענוותנותו לא רצה לכתוב אלא 'ויקר' כדרך שנאמר בבלעם, כאילו לא נראה לו אלוקים אלא במקרה. אלוקים אמר לו לכתוב בא' כדי לבטא שהקב"ה קרא למשה והזמין אותו לשיחה עמו, פה אל פה, ולא היה זה 'על הדרך' ובמקרה. כמוצא של פשרה ביניהם רשם משה א' זעירה".
פרופ' כהן המשיך: "השם ויקרא מעיד על מהות. החיים הם קריאה של אלוקים למשה ולכל אחד מאיתנו. זו קריאה שיש בה הזמנה. מזמינים אותנו לנסוך משמעות לחיינו אם רק נפנים שהקורות אותנו אינם מקריים ואינם חסרי כיוון. זו בדיוק האזהרה שמזהירנו ה' בפרשת הקללות בסוף ספר ויקרא: 'וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי. וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם." כך מדגיש הרב זקס, אם נביט על האירועים הניחתים עלינו – בקרי – במקרה, הרי שהקב"ה יפקיר אותנו באמת ליד המקרה ותתווסף צרה לצרותינו. כפי שגם כתב הרמב"ם בהלכות תעניות: "אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרוא נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים, (ולכן) תוסיף הצרה וצרות אחרות."
פרופ' כהן המשיך ואמר: "השבת נקרא גם את פרשת זכור וזהו בדיוק עניינה. 'אשר קרך בדרך'. 'קרך' מלשון מקרה. עמלק אומר על הניסים הגדולים של יציאת מצרים וקריעת ים סוף כי הם במקרה. אין כאן יד מכוונת. 'עמלק' בגימטריה 'ספק'. אם אנו תופסים את הכל כמקרה נכנס ספק גדול באמונה. ולהיפך, אם יש לנו ספק באמונה – אנו תופסים את החיים שלנו כמקרה. פרשת זכור מצווה אותנו לזכור מי מנהל את העולם. גם מגילת אסתר באה לחדד לנו את המסר הזה. מי שקורא את המגילה יכול לסבור כי הכל קורה בה במקרה. במקרה מלכה אחת מתחלפת באחרת. במקרה מרדכי שומע על תכנון ההתנקשות. במקרה נדדה שנת המלך ועוד. ואכן שמו של ה' לא מופיע כלל במגילה.
מאירועי פורים ואילך, סוף תקופת הנביאים, לתקופה ארוכה מאוד של גלות, הקב"ה כבר לא ידבר עם העולם בצורה גלויה. אסתר מן התורה מנין – 'ואנוכי הסתר אסתיר פני'. אלוקים מסתתר בטבע. אם נרצה לראותו – נראה. אם נתייחס לחיינו כמקרה – לא נראה. לכן אסתר התעקשה להכניס את המגילה לספר הספרים, באשר סיפורה שונה מכל שאר הספרים והניסים הגלויים. כשהעם היהודי הבין שגזירתו של המן – הפתרון הסופי – אינה במקרה, הם הרימו את עיניהם לשמיים, התכנסו, צמו, זעקו, והשאר היסטוריה. עמלק הסתכל על החיים כרצף מקרים. אנו חייבים למחות זאת ולהביט על חיינו כמכוונים מלמעלה ומלאי השגחה".
פרופ' כהן המשיך ואמר: "מור אבי עליו השלום, נפטר לפני כשבוע. כל חייו האמין ולא חדל לומר כי כל מה שקורה – מכוון על ידי הבורא ואינו קורה במקרה. לכן זכה אבי שהשבעה אחריו לא התמקדה, כפי שקורה לא אחת, במצבו הרפואי עובר לפטירתו, בעיון ותהיה על החלטות הרופאים ובמדדיו הרפואיים ועוד. כי מור אבי היה משוכנע שכשאדם ממלא את ייעודו בעולם – הוא ייקרא ויוזמן למנוחת עולמים. הדרך בה ייקרא אינה החשובה. מתוך כך, השבעה שלו התמקדה באישיותו ובמעלותיו, ואנו צמחנו וגדלנו ממנה כי גילינו בו הרבה פנים וצדדים אציליים שסיפרו לנו על אודותיו.
כשאחד המנחמים כתב לי כי הוא מנחם אותי ב'אובדנו של אבי', הביטוי היה לי מוזר כי אבי לא 'הלך לאיבוד'. ראשית, אנו ממש מרגישים אותו כאן. שנית, אבידה היא במקרה ובהיסח הדעת. אבי הרגיש שלם בלכתו. הסיפורים ששמענו מאנשים שהוא נגע בהם במהלך חייו לימדו אותנו עד כמה הוא מילא מקום חשוב בעולמם וממילא בעולמו של ה'. לכן אולי הביטוי המתאים יותר הוא 'נלקח לבית עולמים', בהזמנה, באופן יזום ובהתמלא ייעודו, על משקל 'ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך'.
לע"נ אבי מורי ברוך מרדכי בן יצחק, לעילוי נשמת הנלקחים במערכה שכל אחד מילא ייעוד משמעותי שלא תמיד ברור לנו עד תום, לרפואת פצועי המלחמה, להצלחת החיילים, ולהשבת החטופים. אמן