הירידה מחניתה

תאריך ה- 21 במרס, שנת 1938, התגבש בתודעה הציונית כיום העלייה לחניתה, היום שבו מתנחלים/מתיישבים – אז לא היתה הבחנה בין 2 המלים הנרדפות – יצאו באומץ רב ובנחישות רבה להקים יישוב חדש ולהביא להכללתו של חבל ארץ חשוב בתחומי המדינה שבדרך.

מאז חלפו 86 שנים. עם ישראל חווה את השואה – מול אכזריות גרמנית ושתיקה עולמית – והקים את מדינתו העצמאית, זו שעליה נאלץ להילחם שוב ושוב, וזו שבשנתה ה- 76 ספגה מהלומה נוראה מאויב אכזר לא פחות ומול – שוב – אדישות עולמית. לוחמי צה"ל נלחמים כאריות מול הצורר בן ימינו.

אבל, מעבר לחובה להכריע את האויב בלי להתפתות להזיות משיחיות בנוסח "מזרח תיכון חדש" ומעבר לחובה להשיב את החטופים למשפחותיהם, למלחמה הנוכחית יש פן עצוב נוסף: כ- 200 אלף פליטים יהודים בארצם, "מפונים" בשפה המכובסת. גם אותם חובה להשיב בביטחון לבתיהם. בשלב זה, אף יעד לא הושג. בינתיים המציאות הכואבת מתומצתת בשתי מלים: הירידה מחניתה. העלייה לחניתה הפכה זמנית לירידה מחניתה. היישוב חניתה, אחד הסמלים של שיבת ציון בעת החדשה, ריק מתושביו, ואין יודע מתי ישתקם ומתי החיים יחזרו אליו.

כ- 8 שנים מאוחר יותר, במרס 1946, התקיימה העלייה לביריה, מאבק של היישוב היהודי בארץ מול הגזרות שגזר הכובש הבריטי על העלייה ועל ההתיישבות בארץ ישראל. גם העליות לביריה הפכו לסמל ציוני. על ביריה כתב נתן אלתרמן את שירו "אדמת ביריה". להלן קטע מהשיר שהתפרסם ב"טור השביעי":

"שלוש פעמים עקר הצבא הבריטי את גדרות ביריה,
והן נתקעו מחדש. אנשי המקום והמאות שנהרו
ובאו לעזרתם השתטחו על האדמה, והחיילים
עמלו לטלטלם ולעקרם בכח מאדמת הר כנען
הוא שטח את גופו בשדה מלוא קומה
ועינו כסכין הבריקה.
ואדמת הטרשים, הפראית, הקדומה
אחזה בו, תפסה והחזיקה.
לצבא ניתן צו: "טלטלהו מכאן!
על כורחו על רגליו נקימנו!"
אך אדמת הטרשים העזה, בת שטן,
לא רצתה להרפות ממנו…"

העליות לביריה התקיימו סמוך ליום י"א באדר, יום הזיכרון ליוסף טרומפלדור ולחבריו, גיבורי תל חי, יום זיכרון ששימש את העולים לביריה במטרה להסוות את העלייה שלהם לביריה.

והנה, בימים נוראים וטרופים אלה התבשרנו לא רק על הירידה מחניתה ועל הפיכת מרחב ביריה לאזור מסוכן, אלא גם על נסיגה אף מסמל תל חי. ממשלת "הימין מלא מלא" של מדינת ישראל "הריבונית" (?) לא זו בלבד שהקימה רצועת אי-ביטחון בתוך תחומי מדינת ישראל "העצמאית" (?) אלא אף ביטלה את הטקס הממלכתי המתקיים מדי שנה בשנה בתל חי, טקס ההתייחדות עם טרומפלדור, עם ההתנחלות/ההתיישבות הציונות, ועם המורשת של כוח המגן העברי.

צחוק הגורל: דווקא השנה, שנת תרפ"ד (2024) מתלכדים התאריכים: יום העלייה לחניתה (21 במרס), העליות לביריה (אמצע מרס), ויום י"א באדר.