הרב רפי פוירשטיין, נשיא מכון פוירשטיין, עונה בשיחה עם ערוץ 7 לתהייה שמעלים רבים לגבי האופן שבו יש לחגוג את פורים השנה - בצל המלחמה.
"אני רוצה לבקש בבקשה מריבונו של עולם: שירשה לנו השנה וירשה לי באופן אישי לחגוג את פורים כמו שחגגו אבות אבותינו בשושן - ביום שבו הם התבשרו שהגזרה מאחוריהם", פותח הרב פוירשטיין. "הם ישבו רועדים מפחד, עדיין בתוך הטראומה, רואים את הפנים של השכנים שלהם משחיזים את החרבות, השכנים היקרים שלהם שהפכו להיות הטובחים הפוטנציאלים שלהם. יכול להיות שהם גם עבדו אצלם, יכול להיות שהם עזרו להם גם לקחת את הילדים שלהם לבתי חולים, אולי הם גם עזרו להם. ביום פקודה הם התכוונו לשחוט אותם. הם יושבים בפורים ואומרים תודה כשהם רועדים מפחד. כמו שניצולי בוכנוולד אמרו תודה, אני מניח, בפורים הראשון אחרי השחרור".
"אז אני מבקש מריבונו של עולם שיסלח לי השנה, שכשאשב במגילה ובסעודת פורים ארגיש עדיין מפוחד. להגיד לו 'תודה ריבונו של עולם על הקמת המדינה, שיש לנו צבא, שהיה יכול להיות הרבה יותר גרוע חס וחלילה ואנחנו חזקים ואיתנים וכשלוחצים אותנו אנחנו אפילו מגלים סימני אחדות", מוסיף הרב פוירשטיין.
הוא ממשיך ואומר "ריבונו של עולם תרשה לי לחגוג טיפה אחרת. אני מניח שגם בליל הסדר זה לא יהיה 'פסח דורות' אלא 'פסח מצרים'. שתרשה לנו השנה לחפש את השמחה מהמקורות העמוקים של התקווה והאמונה בנצח ישראל. תזכנו שנזכה להתפלל בסעודת פורים מעומק הלב על החטופים, על החיילים, על מדינת ישראל שלנו".
הרב פוירשטיין מתייחס גם לשאלת האחדות ביום שאחרי המלחמה ומספק נקודות למחשבה. "אם אני רוצה להיות אמיתי מרחפת היום שאלה מאוד כבדה בלבבות. נדמה לי שהאתגר הגדול היום הוא מול הציבור החרדי. יש פה שאלה מאוד כבדה של ציבור עצום שנושא בזכות ובנטל מול ציבור שעוד לא מרגיש את החובה ואת הזכות. שאלה גדולה מאוד כיצד אנחנו מפחיתים את הכעס ומצליחים לדבר אל הלבבות ולמצוא פתרונות".
"אני חושב ש-300 אלף האנשים והנשים שנלחמו כתף אל כתף בעזה, בצפון, ביו"ש, עבור כור היתוך מטורף. הם הבשורה הענקית שלנו ויצאו אחרת. הם יסתכלו למנהיגים בעיניים, וכשירשו להם יגידו 'תתנהגו כמו שצריך' ולא יורידו להם את הראש כשיאמרו את זה. צריך לומר את זה למנהיגים מימין ומשמאל. הם העתיד של העם הזה. שם מקור התקווה הלאומית החברתית שלי. הפחד שלי הוא מהציבור שלא שותף. שם אני רואה ניכור. אני לא מזהה מספיק תחושת שותפות, אני לא רואה בתי כנסת פעילים 24/7 במשמרות של תהילים, ביקורי חולים וביקורי פצועים", הוא מדגיש.
גיוס בכוח, לדעתו, אינו הפתרון. "אני לא חושב שאפשר להביא מישהו להתגייס בכוח, אבל בהחלט אפשר לחשוב איך מתקצבים דברים אחרת, איך נותנים יותר למי שנושא בנטל. יש גם דרכים אלטרנטיביות לשאת בנטל ובזכות. מדינת ישראל, אחרי שמחת תורה היא מדינה אחרת עם צרכים אחרים, דאגות קיומיות. זה כבר לא הלוקסוס שהיה לנו, איך מחלקים את השמנת, ונביא קצת לישיבות, קצת לפה וקצת לשם. חזרנו למלחמות קיומיות. אני מאמין שגם שם יש הרבה מאוד אנשים הגונים וטובים ויראי שמיים שמבינים שככה זה לא יכול להימשך. אני עדיין מאמין ביראת השמיים של עשרות אלפים שמבינים שכך זה לא יימשך".
הוויכוחים שאפיינו את הימים שלפני הטבח בשמחת תורה, להערכתו, ייראו אחרת לגמרי. "יש בינינו הבדלים והם יישארו. הם יצטמצמו בכמה מישורים: נדמה לי שכולנו מבינים היום הרבה יותר מה עומד בפנינו - הן מימין והן משמאל. נדמה לי שקיבלנו שיעור מדמם של המציאות הריאלית שבפניה ניצבת מדינת ישראל, הן עם השכנים שלה והן עם העולם הרחב".
"לכן, המושגים והמונחים של פעם לא יתפסו היום במציאות החדשה. בנוסף, מה שהדאיג אותי עד השישה באוקטובר היה איום על תחושת המשפחתיות ועל תחושת הלכידות. ויכוחים בתוך המשפחה - כל עוד הם בתוך המשפחה - הם לגיטימיים והכרחיים. נדמה לי שברית הגורל, שחשבנו שהיא מאחורינו, חזרה למרכז הבמה ומזכירה לכולנו שאנחנו יחד ושאין לנו ברירה אחרת. אני מקווה, מאמין ואופטימי מאוד, שכל הוויכוחים שיהיו אצל ה-300 מאות אלף האלה ובני משפחותיהם ובני ובני משפחותיהם, יהיו אחרים לגמרי".
"בפורים הזה נתפלל - וכולנו נרגיש שזה לא רק איזה חג ארכיאולוגי שהיה פעם - אלא זה עכשיו וזה מחייב. זה הפורים הכי עמוק שאני חוויתי אי פעם", מסכם הרב פוירשטיין.