להפוך על הראש את "ונהפוך הוא"

כנהוג בפורים, חשבון ה-X הסטירי Associated Fress חמד לו לצון ופרסם שחברים בארגון Jewish Voice for Peace קיימו את מצוות קריאת המגילה, רק שבמקום להרעיש ברעשנים ולצעוק בוז להמן, הם מחאו לו כפיים. צחוק צחוק אבל זה כל סיפור השמאל היהודי בקליפת פיסטוק.

אין הבדל בין 'קול יהודי לשלום' לג'ודית באטלר, 'הארץ', שמוסיפים עכשיו עוד פרק לנרטיב האנטישמי שמאשים את ישראל ברצח ה"עם" הפלסטיני. אין הבדל בין קי"ל לבין מרב מיכאלי, שאמרה שהשנה "הכי יהודי בעיני זה לא לקיים את מצוות החג של 'ושמחת בחגיך'".

אין הבדל בין קי"ל לבין יאיר לפיד, שבתשובה לשאלה שנשאל לפני כשנתיים "מה היית מחסיר מלוח השנה היהודי", אמר: "הייתי מחסיר את פורים. הסיפור שבו נכשלת קונספירציה אנטי-יהודית בזכות העובדה שמישהו דוחף את אחייניתו הבתולה למיטתו של מלך נואף, ובזכות זאת מקבלים היהודים אישור לביצוע רצח עם ב-70 אלף בני אדם ואז משתכרים מרוב שמחה. לא מוסיף לנו יותר מדי כבוד. ליבי ליבי לוויזתא. מה כבר יצא לנו מזה שתלינו ילד בן 6?".

גם אין הבדל בין קי"ל לבין אותם אלה שהגיבו לציוץ של ינון מגל, שבו כתב ש"לפי מה שקורה פה בטוויטר ומהתגובות לחגיגה אמש בפטריוטים אני מתרשם שפורים הוא בעצם יום זיכרון להמן ועשרת בניו שנרצחו בדם קר". "אני מכיר את הצורר נתניהו ואת זרש-שרה אשתו ושני בניו", הגיב לו אחד. "היום רוב העם מרעישים ברעשנים כשמעזים לומר 'בנימין נתניהו'", הגיב לו אחר. יהיו שיגידו שמדובר באנקדוטות. אני מסכים עם ההתרשמות של מגל, שהמגמה בשמאל היא להפוך את פורים ליום זיכרון להמן ועשרת בניו.

המגמה הזאת נבלמת לפי שעה מפני שיאיר לפיד ומרב מיכאלי וכיו"ב הם אנשים בורים ועילגים ('ושמחת בחגך' רק בסוכות; מאיפה ללפיד שוויזתא בן 6?) שלא מסוגלים לנסח בבהירות למה הם חושבים שצריך להפוך את פורים מיום של "אורה ושמחה וששון ויקר" ליום של אבל לאומי; למה אנחנו צריכים להפוך את היוצרות, כך שבמקום לנקום באויבינו אנחנו צריכים להתנצל על זה שאנחנו קיימים. למזלם של הבורים והעילגים האלה יש את 'קול יהודי לשלום', שנותן להם על מגש של פלסטיק הסבר מנומק מדוע צריך להפוך על הראש את "ונהפוך הוא".

ארגון 'קול יהודי לשלום' זה עוד גוף אנטישמי שאומר את מה שאומרים ארגוני סטודנטים פרו-פלסטינים בהרווארד במסמך מתועב במיוחד שפורסם יומיים אחרי השואה בנגב. בין היתר נאמר בו שישראל גם אחראית לטבח תושבי העוטף וגם מבצעת רצח עם בעזה, עוד לפני שהרצח המדומיין הזה התחיל

(כותרת המסמך, Joint Statement by Harvard Palestine Solidarity Groups on the Situation in Palestine).

זה אמור להיות ברור לכל בר דעת ש"מחיאות כפיים" להמן זה בדיוק כמו מחיאות כפיים להיטלר, לנוחבה, להשמדת מדינת ישראל. זה צריך להיות ברור לכל טמבל ש"מחיאות כפיים" להמן הן הבעת תמיכה בהשמדת העם היהודי, כולל יהודים תומכי חמאס. אין שום דרך להצדיק את הדבר הזה, אלא אם כן אתם פרוגרסיבים, מהזן הנַעוֹר.

מי שיכנס לאתר של 'קול יהודי לשלום', ימצא שם את המאמר של הרַבָּה הרפורמית לין גוטליב, "מה עושים עם המן?", שבו היא מסבירה למה ואיך עושים "ונהפוך הוא" לפורים.

רביי גוטליב, שהיא חלק ממועצת ה"רבנים" של הארגון האנטישמי הזה, חושבת שמה שהיהודים עשו להמן ולילדים שלו, זה ממש לא בסדר וממש לא יהודי, ושבכלל צריך לתקן את השם הרע שהמגילה מוציאה ליהודים, שנוקמים באלה שרוצים להשמיד אותם. מאז שישראל התחילה להילחם בפלסטינים, כותבת הרַבָּה, "גם סיפור הנקמה הפורימי וגם המצווה שקשורה בו (למחות את זכר עמלק) הפכו להיות בעייתיים במיוחד".

אבל לא אלמן ישראל. לפי גוטליב קיימת מסורת רבנית שמחליפה את המצווה הג'נוסיידית לנקום בעמלק במצווה הלא אלימה להשתכר בפורים. השכרות, כותבת הרבה האנטישמית הזאת, "אמורה לעזור לנו להתעלות למצב נפשי נשגב שבו הקטבים נמסים, שמאפשר לנו לחזות באלוהות שבכל אדם", גם באלוהות שבנאצים לסוגיהם. "לספר סיפורים שעושים דמוניזציה והורגים את האויב שלך זאת לא תוספת מבורכת לאורח החיים היהודי", אומרת הפסיקה ההלכתית החדשה ליהודי המתקדם.

במקום לספר אגדות נוסח האחים גרים, גוטליב תופרת נרטיב חדש, שאומר שמגילת אסתר זה בין היתר סיפור על העצמה נשית. ושתי ואסתר הן שתי פמיניסטיות שהתנגדו לפטריארכיה שהתייחסה לנשים כאל אובייקט מיני, ובכלל לא חשוב שמדובר בשתי מלכות פריבילגיות. נשים הן קורבנות מעצם היותן נשים, למי שלא יודע. בשנים האחרונות, היא מציינת, נוסף עוד רובד פרשני, שאומר שהששון והשמחה על הנס המקורי של "ונהפוך הוא" הפך לששון ושמחה בגלל "נס" "ונהפוך הוא" המגדרי.

גם להמן עושים "ונהפוך הוא", ככה שבמקום לתלות בובה שלו כפי שהיה נהוג, מכניסים אותו לסדנא ל"צדק משקם" (restorative justice). "המן ובניו" כותבת רביי גוטליב, "צריכים לקחת קורסים לרגישות חברתית ... במקום לשבת בכלא, המן צריך לעבוד במרכז בין-דתי כדי שיוכל לפצות את אלה שנפגעו מהצו שלו (לאבד את כל היהודים)". פרשנות כזאת למגילת אסתר, כותבת גוטליב, תהפוך את פורים מחג של נקמה לחג שקורא לפתור סכסוכים בדרכים לא אלימות.

המן והיהודים תאבי הנקם יוכלו לשמוח, אבל רק אם יעברו חינוך מחדש בסדנאות פרוגרסיביות לצדק משקם. נכון שכל הפרשנות הפרוגרסיבית הזאת אפילו לא תלויה על חוט שערה, מודה במובלע רביי גוטליב, אבל זה לא משנה כי בסוף "הסיפור על אסתר הוא המצאה", סיפור מדומיין שאפשר להפוך בו ולהפוך בו כיד הדמיון המופרע של הפרוגרסיבים.

יאיר לפיד, שאומרים מתרגם לא רע מאנגלית לעברית, יכול לתרגם את "מה עושים עם המן?" לטובת כל הפרוגרסיבים דוברי העברית הבורים והעילגים, שבכוחות עצמם מתקשים לעשות רפורמה לפורים.