פרשת צו אותה נקרא השבת מספרת על התהליך אותו עברו אהרון ובניו לשם הכנסם לעבודת הכהונה. הפרשה מסיימת בפסוק מיוחד "ויעש אהרון ובניו את כל הדברים אשר צוה ה' ביד משה".
ויש לשאול מה באה התורה ללמדנו ? רשי במקום כותב "להגיד שבחן שלא הטו ימין או שמאל". ועדיין נדרש להבין מה החידוש? וכי אהרון ובניו לא ישמעו לדבר ה'?
הנצי"ב במקום עומד על נקודה נפלאה שלעניות דעתי משמעותית מאוד.
הגמרא בכריתות מחלקת בין שני חלקים של העברת התורה . ישנו את דבר ה' זו הלכה – הלכה למשה מסיני. אך ישנה דרגה נוספת והיא ביד משה. מסירת התורה לעם ישראל מאפשרת לחכמי ישראל לחדש בכח פלפולם את ההלכה. משה רבינו העביר לאהרון ובניו את דבר ה' אך הוסיף גם את שחידש מעצמו.
והנה דווקא בפרשה בה עוברים אהרון ובניו תהליך מיוחד של התקדשות מלמדת אותנו התורה שאהרון ובניו הקפידו על כל תג ותג שנאמר להם ממשה. לא משנה אם זו הלכה למשה מסיני או הלכות שחידש משה בעצמו. לעומת זאת בפרשה הבאה נראה מעבר חד לחטא נדב ואביהוא בו עושים נדב ואביהוא את מה "שלא ציווה אותם". ולכאורה יש להבין מהו ההבדל בין חידושם של נדב ואביהוא היוצר נזק, לחידושיו של משה רבינו.
וניתן לדייק בפסוקים שבפרשה שלנו מופיע "אשר ציוה ה' " ואילו בפרשה הבאה כתוב "אשר לא ציווה אותם". הציווי האלוקי הוא זה שנותן את הכח לחדש ולפלפל. סמכות מיוחדת הניתנת לאלו שנתמנו להיות בראש. נדב ואביהוא גדולים וצדיקים היו אך הם לא קיבלו את "המינוי".
אהרון ובניו אשר בפרשה שלנו מקפידים על ציוויו המדויק של משה רבינו זוכים לפתוח את עבודת המשכן , זוכים להיות שלוחי עם ישראל בהשראת שכינה.
כשהקמנו את קדושת החיים המשכנו את המסורת המופלאה של מכון פוע"ה מפי ספרים ומפי סופרים, היכולת שלנו לפעול ולכוון אנשים ברגעים הכי מורכבים בחייהם נובעת מכך שאנו מתייעצים עם גדולי הדור מעתיקי השמועה באופן תדיר, כשמשפחה יודעת שההחלטה בין חיים למוות מתקבלת מכוחה של תורה, מהר סיני, היא נשארת שלמה למרות השבר.
שבת שלום ומבורך.