היתרונות הבריאותיים של הכרת הטוב

כשבית המקדש היה קיים אפשר היה, ואף צריך היה, להקריב קרבן תודה לה' בזמן המתאים.

קרבן תודה הוא אחד מסוגי קורבנות השלמים, שנקראים כך מפני שהם עושים 'שלום' כביכול עם כל הגורמים הקשורים לקודש – המזבח מקבל לאת חלקו, הכוהנים את חלקם, וגם היהודי המקריב מקבל כמה נתחי בשר שאותם יאכל בקדושה עם בני ביתו וידידיו הטהורים.

בקרבן תודה העסק הרבה יותר משמעותי - יהודי ניצל מסכנה למשל, ומבקש לנדב קרבן תודה. בסופו של תהליך ההקרבה הוא יסעד את לבו בקדושה ובטהרה בבשר הקודש ובלחמי הקודש שצמודים אליו, וישמח בו גם את משפחתו וחבריו, וכאן הוא חייב להזמין חוג ידידים רחב יותר כי את קרבן התודה צריך לסיים לאכול עוד באותו ערב... יש פה, כאמור, שיתוף של האיש שמודה לה' על הטובה שגמל אותו ה', של ריבון כל העולמים בעל הטובה הזו שכביכול משתתף בשמחתו, ושל הכהן, איש הקודש, שממלא את תפקידו בחיבור שביניהם.

למה בחר ריבונו של עולם שנביע הודיה באמצעות הקרבת בהמה שנשחטת ודמה השפוך מוקרב על המזבח? אין דרך קצת יותר 'אלגנטית'? הרב קוק קובע שמרוב שאנו רחוקים מבית המקדש ומהאווירה שסבבה אותו איננו יכולים להרגיש את הטוב האלוקי הנובע מעבודת ה' הזו. כאשר יבנה בית המקדש נשמח כולנו בהקרבת הקרבנות, כי התחושה שדווקא בדרך האלוקית הזו אנו מתקרבים לאלוקים באמת – תעטוף אותנו מכל צד.

הכרת הטוב זאת תכונה בסיסית אצלנו. כלבי יחידת 'עוקץ' שנהרגו בקרב הובאו לקבורה בטקס ממלכתי מלא. כלבים אלו הצילו את חיי חיילנו ומנעו מהם להיכנס למקומות ממולכדים בעזה, ובגופם ספגו את אש האויב. התורה מספרת שהכלבים במצרים 'שיתפו פעולה' עם היהודים היוצאים ממצרים ונמנעו מלנבוח על היהודים היוצאים, ואפילו לא הוציאו את לשונם מבין שיניהם כנגדם.

וכך, הכלבים בכל הדורות מקבלים שכר על כך, ורש"י כותב 'לימדך הכתוב שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה'. כך לגבי הדומם - משה לא מכה על היאור שהציל את חייו כשהיה בתיבה, וכך לא מכה במטהו על אדמת מצרים כדי להביא את הכינים, מפני שהאדמה הזו הגינה עליו כשהסתירה בתוכה את המצרי שמשה היכה וטמן בחול.

ההודיה והכרת הטוב אינם רק מעשה מוסרי נעלה. יש יתרונות בריאותיים רבים להודיה. בזמן הודיה ועשיית טוב מופרש הורמון בשם דופמין שנותן תחושת נעימות ושביעות רצון. המערכת הלימבית הרגשית מופעלת, הקורטקס - מופעל, נצפית ירידה בלחץ הדם, שיפור בשינה, ועלייה בחוסן האישי ובביטחון העצמי. הכרת הטוב היא חלק מחיים רגשיים בריאים ומתוקנים. כאשר רואים את המכלול, כאשר רואים שבסך הוכל עם הקשיים שמתעוררים פה ושם מתקיים בנו 'כי הרבית טובות אליי', אם רואים את ההשגחה של הקב"ה על חיינו הפרטיים והציבוריים – הנפש רגועה הרבה יותר, השינה טובה ו'משביעה' יותר, לחץ הדם יורד, התיאבון עולה. הנה, יש שכר בעולם הזה לביטחון האמתי בה', לא רק בעולם הבא...