דוד קוגן
דוד קוגןצילום: עצמי

במאמר דעה מאתמול (ראשון) קורא עדי מינץ לעצור את "הגל האלים" כביכול מצידם של אנשי המחאה והמסר שהוא שולח לנו-בחירות רק אחרי הניצחון המוחלט, וחזרת תושבי הדרום והצפון לבתיהם.

לשיטתו - מטרתה האמיתית של המחאה היא להפיל את הממשלה כמו במשטרים אפלים. המחאה, לדעתו, מחפשת בכל פעם תירוץ אחר להפלת הממשלה. הבעיה העיקרית של המחאה, כך לטענתו, אינה נתניהו אלא מדינה פלסטינית. דהיינו המחאה מטרתה להביא להקמת מדינה פלסטינית.

עדי מינץ מתיימר להבין את המחאה יותר טוב מדובריה-הוא יודע מהם המניעים הסמויים לה. לטעמו אנשי המחאה מסווים את המטרה האמיתית שלהם (מדינה פלסטינית) בדרישה לשוויון בנטל "שחלקים גדולים בחברה הישראלית מסכימים לה" והוא אף ממשיך ומסביר לנו כי הציונות הדתית לא מצטרפים - אפילו לא למחאה בנושא השוויון בנטל - כי מאחוריה מסתתרת המטרה האחרת.

לא ייתכן שעדי מינץ יטול לעצמו את הזכות לטעון שהוא מבין טוב יותר את הזולת מהאופן שבו הזולת מבין את עצמו. אם הוא מאמץ טענה זאת היא חוזרת כבומרנג אליו. אנשי המחאה מבינים יותר טוב ממנו את טעמיו של עדי מינץ להתנגדות לפעילות המחאה. בשל עקרון זה אפשר לקבוע שהמניע הסמוי להתנגדות למחאה מבוססת על כך שזה הולם את האינטרסים של הציונות הדתית.

אנשי הציונות הדתית נאבקים במחאה מתוך הטעמים המנוגדים לערכים העמוקים של הציונות הדתית שתמיד חתרה להיות חלק מהחברה הישראלית ודחתה את האתוס החרדי. יתירה מזו, ההתייצבות לימין החרדים כדי להשיג את "ליטרת הבשר" הכספית המוקצית להם בנדיבות מהווה עיוורון לפגיעה המתחוללת בתוך הציונות הדתית.

הציונות הדתית שותפה במלחמה ומשלמת על כך מחיר כבד מנשוא לכאורה שותפות זאת אשר לכאורה הייתה אמורה להציב את הציונות הדתית יחד עם המוחים ואולם תודעתם הנוכחית סותרת זאת. הציונות הדתית לא מצטרפת למחאה- ואפילו לא למען דם בניה שנשפך בקרבות –בקריאה ברורה לשוויון בדם פשוט כי המצב הנוכחי טוב לה.

מנהיגי הציונות הדתית מעדיפים לכרות ברית עם ההנהגה החרדית-ברית לסחיטת הנאשם. הנאשם, למען שרידותו הפוליטית והאישית, משלם לחרדים הן בכספים והן בפטור מנשיאה בנטל השירות בצבא (מספסר בדמים). בו זמנית הוא גם משלם לציונות הדתית ולש"ס כספים לצרכי המגזר שלהם.

הציונות הדתית שבניה משרתים בצבא נותנת עתה מנדט לחרדים לפגוע במשרתי הצבא שהנטל על שכמם הולך ומתגבר. למה האמא החרדית משוחררת מלילות טרופי שינה מדאגה לבניה?

כל עוד הסחיטה מצליחה-לא עושים רעש. והנה עכשיו פתאום שומעים רעשים מהמגזר החרדי שמרגישים "פריאריים" לנוכח החלטת בג"צ נשוא צו הביניים והם באים בטרוניות כנגד הנאשם שהבטיח להם שיהיה בסדר. הטרוניה-הבטחנו לנאשם שרידות אך הנאשם לא התריע בפנינו על האסון (לא אסון הר מירון או אסון הטבח אלא אסון צו הביניים שהוציא בג"צ).

בנוסף, השתיקה או ההתייחסות השלווה של עדי מינץ לעמדת החרדים בנושא כה מהותי של שוויון בנטל, מלמדת שהציונות הדתית אינה מחוייבת לדמוקרטיה או למצער לא מבינה מהי דמוקרטיה.

בדמוקרטיה, השלטון אינו מוסמך לפגוע בערך השוויון ועל כן קמה לי זכות למחאה כנגד שלטון שכזה. בכל מדינה דמוקרטית יש לאזרח - וזאת אף חובתה של האופוזיציה-לפעול להחלפת השלטון ובמיוחד כאשר המדינה מתדרדרת מדחי אל דחי.

לגבי המדינה הפלסטינית-אמנם נתניהו בנאום בר אילן צידד בהקמת מדינה שכזאת ברם קיומה של מדינה פלסטינית או אי קיומה אינו נושא המחאה. בכך תעסוק ממשלה עתידית שתחליף את ממשלת הכישלון (בכל פרמטר שתבחרו ממשלה זאת כשלה). יש ביננו ויכוח לגיטימי לגבי השאלה האם הקמת מדינה שכזאת בטווח היותר רחוק הינה טובה או רעה למדינת ישראל- ואני מתכוון לקבל בנושא זה את ההחלטה הדמוקרטית שתתקבל.

הטענה המשתמעת מדרישתו של עדי מינץ שנמתין קודם לניצחון המוחלט ולא ננסה כרגע לשנות את השלטון הואיל ועצם המחאה ו/או הדרישה לבחירות מחזקת את יחיא סינואר משמעותה שהריבון על פיו אמורה מדינת ישראל להתנהל בחודשים או השנים הקרובות -אינו העם, שאיפותיו וזכויותיו הדמוקרטיות אלא יחיא סינואר. מי אמר שיש מצב שנקרא "ניצחון מוחלט"? מי הבטיח שנשיג מצב שכזה? מה יהיה מעמדנו בעולם ומצבנו כשיגיע, אם יגיע, יום "הניצחון המוחלט"?

הציונות הדתית בשתיקתה ובמתן יד לפגיעות בזכויות היסוד של דמוקרטיה מבטאת את אמונתה שיסוד קיומה של מדינת ישראל הוא בהיותה מדינה יהודית בגרסה הדתית. זה אינו קביל עלי ואינו קביל על חוג חבריי החילונים. לי אין קשר ישיר עם הקב"ה כמו שיש כנראה לאנשים עם אמונה דתית ולצערי לא ראיתי את התערבותו במניעת הטבח והשכול.

בכל הקשור לקריאתו של עדי מינץ לעצור את "הגל האלים"-אומר: טול קורה מבין עיניך.

האלימות עתה מתגמדת למול אלימות מפגיני הציונות הדתית כנגד שוטרים וחיילים בהתנתקות ו/או במחאות כנגד הסכמי אוסלו –שלא לדבר על מספר מעשי אלימות קיצוניים מהצד הימני של המפה הפוליטית ששיאם היה רצח יצחק רבין.

האלימות כביכול של חסימת כבישים והדלקת מדורות לא מפרקת או שורפת המדינה -לא צריך להגזים בתיאור החומרה שבמעשים אלה המביאים לידי ביטוי את הייאוש העמוק והאמיתי של הקורבנות של מחדלי הממשלה הנוכחית-ובמיוחד הדיכאון והייאוש של משפחות החטופים.

המאמר בעצם מאשים את רגשי הכאב והכעס של הקורבנות. לא השלטון אשם: הקורבנות, החטופים, המשפחות השכולות, הסכמי אוסלו וההתנתקות-הם הם האשמים למצב של המדינה.

המצב כל כך טוב שאפשר לחכות לניצחון המוחלט. כעת אין צורך לשנות דבר.

אני דוחה את עמדתו של עדי מינץ. יש צורך דחוף לבחירות כדי שתיבחר ממשלה שלעם יש בה אמון. ללא אמון בממשלה (שבראשה נאשם הפועל בראש וראשונה למען האינטרס האישי הצר שלו) לא נוכל לנצח, ובוודאי לא נוכל לנצח יחד.

הערך החשוב והעדיף בעיני הוא קדושת החיים ומדברי מינץ עולה שהוא מקדש בראש ובראשונה את הערך של האדמה והברית עם מנהיגי החרדים. ערך קדושת החיים היהודי המסורתי נסוג אצל עדי מינץ אחורה.

עלי לא מקובלת הדעה שדי בכך שהציבור החרדי יגן על מדינת ישראל בלימוד תורה. האפליה בין דם לדם נמאסה עלי ואין לי עניין יותר לסבסד בכספי המיסים שלי את מי שמתיימר להגן עלי מתוך אוהלה הממוזג של התורה.

ככה לא ננצח יחדיו.

דוד קוגן טייס מסוקים לשעבר (קרוב ל-30 שנות טיסה פעילה בקבע ובמילואים) עורך דין במקצועו תומך במחאת ובפעילות האחים לנשק.