אופיר דיין, חוקרת במכון למחקרי ביטחון לאומי, מספרת בראיון לערוץ 7 על אתגרי ההסברה הישראלית כפי שנחשפה אליהם במסגרת תפקודה בדוברות הצבא במהלך המלחמה.
בתקופה זו שימשה כדוברת אוגדה 252, אוגדת סיני שחייליה חיילי מילואים מחטיבות החי"ר והשריון, וכמי שהייתה גם דוברת חטיבת שריון ב'צוק איתן' זיהתה את ההבדלים בין שתי המערכות והתקופות.
"מה שהשתנה הוא שבעבר הסיפור היה מאוד חשוב והיום התמונות הרבה יותר חשובות", היא אומרת. "היכולת שלנו להוציא מעזה את התיעוד כמה שיותר מהר וכמה שיותר אותנטי זה היה בעיניי אחד הדברים החשובים ביותר. אם בעבר אמרנו שקודם כל נבין את פרטי הסיפור, מה קרה ואז נוסיף גם תמונות, כאן התמונות היו לב הסיור כי הן סיפרו מה קרה".
עוד מוסיפה דיין ומספרת על מנגנונים שפותחו להוצאת כרטיסי זיכרון עם שיירות האספקה. "אלה דברים שהצבא שם בעדיפות עליונה", היא אומרת ומדגישה כי עם כל החשיבות הדברים כמובן לא באו על חשבון חיי הלוחמים עצמם.
הבדל נוסף נוגע לאמונת הלוחמים במשימה וחשיבותה. "גם דור הלוחמים השתנה וגם אצלם הייתה הבנה עמוקה למה הדבר הזה חשוב. הייתי מקבלת מלוחמים סרטונים שמראים משגרים שמצאו בחדרי ילדים, והם עצמם מכינים סרטוני וידאו בטלפונים שלהם ומסבירים מה הם עושים ושולחים. הם היו חלק מהמשימה והבינו למה זה חשוב. הם הבינו שאם הם נכנסים לבית ספר של אונר"א ומצאו בו כלי נשק של חמאס חשוב לצלם את הממצאים ליד שלט של אונר"א וישלחו אליי. הם דאגו לברר מי דוברת האוגדה, לשלוח אליי ולוודא שזה יתפרסם. זה משהו שלא קרה במערכות קודמות".
באשר לתקשורת הזרה אומרת דיין כי שם גילתה לא רק חשדנות אלא בעקיר חוסר הבנת המתרחש. "במהלך החודשיים וחצי שבהם הייתי במילואים קיימנו ימי עיון לתקשורת הבינלאומית. מדובר במערכות מכל העולם, הודו, איטליה, ארה"ב, בריטניה ועוד, ומה שלנו כמעט ברור מאליו אצלם היה חדש לחלוטין. הרבה פעמים הבאתי אנשים מהאוגדה שהיו אחראים לווידוא אחוזי הפינוי בשכונות מסוימות לפני שהכוח נכנס. היו להם הרבה שאלות על זה. הם לא הבינו שדבר כזה קיים בצה"ל.
כמו שהובילה במשך תקופה ארוכה מאבקים נגד האנטישמיות בקמפוסים בארה"ב מספרת דיין כי היא לא מופתעת מהמתרחש כעת בקמפוסים, ומה שכן מפתיע אותה היא העובדה שאנחנו עדיין מופתעים מהמתרחש שם. כיום, היא אומרת, כולם מכירים את המתרחש באוניברסיטת קולומביה על ההשוואות שנערכות שם בין ישראל לנאציזם, המתקפות האלימות שספגו סטודנטים יהודים, ועם זאת היא חשה פספוס מאחר והמסר על הבעיה שהולכת ומתפתחת שם עדיין לא עבר ולא חלחל.
"חשוב שלא נפספס שוב כמו שפספסנו את התהליך בקמפוסים. האנשים האלה ייצאו לחיים", היא אומרת ומזכירה כי ברק אובמה היה סטודנט באוניברסיטת קולומביה, מה שמזכיר לאן עשויים להתקדם בשדה האזרחי מי שהיום לומדים בקמפוסים הללו, והמחשבה שסטודנט תומך חמאס יהיה באחד הימים נשיא ארה"ב מטרידה אותה על ההשלכות הצפויות למציאות שכזו. בשל כך, היא אומרת, על המדינה להיכנס לעובי הקורה ולפעול.
"קיים בלבול בין תפקידה של המדינה לתפקידם של האזרחים הישראלים, היהודים והלא יהודים שגרים בחו"ל. כעת מתמקדים בזירת ההסברה, השכנוע וההפגנות, וזו צריכה להיות נחלתם של הפעילים בשטח. ברגע שהמדינה מתערבת בכך הא פוגמת כי כשמקושרים למדינה נתפסים כפחות אמינים. למדינה יש כוח במקום שלאזרחים אין, כמו לרדוף אחרי כספים שמגיעים ממדינות המפרץ ומממנים תכניות לימודים מאוד בעייתיות שמסיתות נגד ישראל, לרדוף אחרי ארגונים שעושים שמות בשמה של ישראל. זה תפקידה של המדינה, ולתחושתי לא נעשה שם מספיק".
לטעמה יש ריבוי בעלי תפקידים האמורים לעסוק בכך, אך התוצאה מהריבוי הזה היא שדבר לא נעשה בפועל. היא מונה בהקשר זה את משרד התפוצות, מערך ההסברה הלאומי, המשרד לעניינים אסטרטגיים, משרד החוץ, "וכל אחד רוצה נתח בעוגה הזו, לעשות משהו, ובסוף שום דבר לא נעשה כמו שצריך".
מי שלתפיסתה צריך להיכנס לאתגר הוא דווקא משרד המשפטים שעליו לפעול מול בתי משפט ברחבי העולם ולפעול באופן שבו פועל ארגון 'שורת הדין' כמשל. "זה לא תפקידה של ניצנה דרשן לייטנר לתבוע את חמאס בבתי דין בינלאומיים. זה תפקידה של מדינת ישראל".
באשר לתפקידם הדרמטי של משפיעני רשת אומרת דיין כי בעת האחרונה הפכו אלה ללב ליבו של העניין, כהגדרתה. "אם זה הבחור השחקן בעזה שיום אחד הוא רופא, יום אחד הוא פצוע ויום אחד הוא שוטר, ומהצד השני ג'יג'י חדיד ולנו יש את גל גדות. חשוב להבין את המדיום בו הם פועלים ולא רק את הדרך. היום אנחנו רואים יותר ויותר שימוש באפליקציה כמו טיק טוק לעומת שימוש בפייסבוק. הדבר הזה הוא לא רק שאלת הכסף של החברה, אלא גם עניין המסר. בפייסבוק אפשר לכתוב טקסט ארוך שאנשים קוראים ובטיק טוק האופציה לא קיימת. אין שם מלל ולשם העולם הולך, לתמונות סרטונים ולמסרים קליטים. לאנשים אין כוח להשקיע זמן והקשבה כדי ללמוד על נושא שהן רוצים לדבר עליו. הם שומעים סרטון של חצי דקה בטיק טוק וידברו על זה שעתיים. אנחנו צריכים להתאים את עצמנו למדיום הזה".
סוגיית טיק טוק ופייסבוק מכניסה לתמונה גם את מאבק המעצמות, סין מול ארה"ב, כפי שבא לידי ביטוי בהחלטת החקיקה שעלתה בארה"ב להגבלת הפעילות העסקית של טיק טוק בשטחה של ארה"ב. לטענת הפגיעה בפרטיות שמלווה את כלל הרשתות החברתיות מצטרפת טענה משמעותית נוספת והיא הכפיפות לממשל הסיני וחובת העברת המידע לממשל זה במידה ותידרש, מה שיוכל להזרים כמויות מידע אדירות מהמערב לידיה של סין.
"אנחנו בישראל עדיין לא יודעים איך להתמודד עם זה, בעיקר כשישנה רגישות נוספת של ההטיה החד משמעית נגד ישראל, קידום תכנים אנטי ישראליים וחסימה של תכנים ישראלים כולל קמפיין משפחות החטופים", ועם זאת, היא אומרת, אין להזניח את הזירה הזו שהיא זירה חשובה שיש להתמודד איתה בשום שכל ומתוך רגולציה נכונה.