סוגיית החטופים – כללים לכל השחקנים בזירה

הערבות ההדדית הזורמת בדמה של האומה, מביאה את סוגיית החטופים לשולחנה של כל משפחה בישראל בשני רבדים.

הרובד הראשון הוא השותפות, הצער והחמלה על החטופים ובני משפחותיהם, והרובד השני הוא בחשיבה על ההשלכות בהווה ובעתיד של כל עסקה עם ארגון הטרור. במאמר זה ברצוני לפרוס עקרונות וכללי התנהגות לכלל השחקנים בזירה - ממשלת ישראל, משפחות החטופים והעם כולו.

מהעיניים הצרות שלי, טוב היה אילו ישראל הייתה מטילה מצור מלא על עזה למחרת שמחת תורה, בדרישה לשחרור החטופים. בהיעדר חשמל, מים, מזון ותרופות, לא מופרך להניח שחמאס היה משחרר את החטופים תוך זמן קצר יחסית בשל הלחץ הפנים-עזתי. ראשי החמולות היו שולחים את צבאותיהם "להסביר" לחמאס שעליו להחזיר את החטופים.

סביר ביותר, שאם ישראל הייתה נוהגת כך מייד עם חטיפתו של גלעד שליט, סינוואר וחבורתו היו יושבים עדיין מאחורי סורג ובריח וחטיפתם והריגתם של חיילי צה"ל אהוד גולדווסר ואלדד רגב הי"ד שקרתה שבועיים אחר כך הייתה נמנעת, לאחר שחיזבאללה היה רואה שישראל יודעת להוריד את הככפות. משלא עשתה כך, כפתה ישראל על עצמה את שחרור החטופים באמצעות מו"מ שידרוש מאזרחיה תשלום כבד ביותר. להלן מספר נקודות שטוב היה אילו ממשלת ישראל הייתה מאמצת בימים אלה:

1. לדרוש מהמתווכות ללחוץ על חמאס כדי שיעביר את רשימת החטופים הכוללת את החיים והמתים לפני כל דיון.
2. לשדר רוגע ושיקול דעת לאורך כל הדרך, ולא לפעול ממניעים רגשיים. חבר קבינט שלא מסוגל לעמוד בפני הכאב והבכי של משפחות החטופים – יימנע מפגישות איתן.
3. לכפות על חמאס לחזור במהירות למו"מ ולא לאפשר לו זמן להתארגנות.
4. לגבות מחיר כבד מחמאס על כל השעיה של המו"מ.
5. לגבות מחיר כבד מחמאס על כל הפרה של ההסכם.
6. להגביר את הלחץ הצבאי על חמאס מידי יום, כמנוף הכרחי במו"מ.
7. להימנע מכל מחווה כלפי הערבים (שחרור מחבלים לרגל החגים המוסלמיים, טיפול בנפגעים עזתיים וכו') בזמן שמתנהל משא ומתן לשחרור חטופינו.

כהמשך לדברים, ברצוני להציע כללים ועקרונות התנהגותיים למשפחות החטופים. כללים אלו יונקים מראייה שאנו במצב חירום לאומי של מלחמה שתכליתה חיסול האויב והשבת החטופים.

חיסול האויב הוא ודאי מטרה לאומית, אך גם על סוגיית החטופים יש להביט בראייה לאומית משלוש סיבות: א. כל החלטה בעניינה משליכה על חייהם של כלל האזרחים במדינה, וכלל היהודים בעולם. ב. רק הגופים הלאומיים קרי, ממשלת ישראל וכוחות הביטחון יכולים לשחרר את החטופים. לא מדובר על 134 מטיילים שנתקעו בנפאל, שבעיקרון גם חברה אזרחית יכולה לחלץ אותם. ג. האויב חטף אזרחים כדי להפחיד, לפגוע ולייאש את עם ישראל כולו מאחיזתו בארצו.

1. כיוון שיש שני צדדים למו"מ, על כל פעולה שיוצאת מטעם המשפחות (שלטים, צעדות, עצרות שירים פומביים ועוד), להיבחן מהעיניים של סינוואר ימ"ש ולא רק מהעיניים של המשפחות. הצורך הגדול של המשפחות לפעול ולהרגיש עשייה מובן ביותר, אך יש לוודא שהפעולות נושאות פרי או לכל הפחות לא מזיקות למו"מ.
2. טוב היה שלא נעסוק בכלל בסוגיית החטופים בפומבי. טוב היה שהיינו משדרים לאויב שכביכול לא אכפת לנו מהחטופים. זה היה מקדים את המו"מ ומקדם עסקה במחיר נמוך יותר.
3. אם כבר עוסקים בפומבי בסוגיית החטופים, יש לעסוק בה באופן שמשדר אורך רוח, אופטימיות וביטחון. דבר זה דורש התעלות גדולה מצד המשפחות. כל שדר של לחץ וכל בכי באולפן משדר לחמאס שאנו חלשים וחסרי יכולת עמידה.
4. העיניים של העם כולו נשואות למשפחות החטופים. כידוע, כל חוויה היא סובייקטיבית ומעיני המתבונן והמרגיש בלבד. ובכל זאת, נוכל לומר בזהירות שאינו דומה מי שמתו מוטל לפניו וישב עליו שבעה, למי שחטופו נלקח ממנו, ומתקיים בו "ופחדת לילה ויומם" מפני הדפיקה הנוראית בדלת. כשמשפחות החטופים חיות חוסן וחוזק ומשדרות אותם לעם כולו – העם כולו מתחזק ומתגבר על אויביו.
5. דברים בשבח הסבלנות. מו"מ דורש אורך רוח רב. זה משחק של "מי ימצמץ ראשון". בעניין זה, יש לתרבות הערבית יתרון גדול על התרבות המערבית-ליברלית שרוצה הכל "עכשיו". כשאתה משדר לצד השני שאתה חייב להשיג עסקה במהירות, אתה רק מתרחק ממנה, כי הצד השני מבין שהוא יכול להעלות את המחיר עוד ועוד.
6. על משפחות החטופים לגבות את הדרג המדיני והצוותים המקצועיים שעושים לילות כימים למען החטופים. כל יציאה – ובמיוחד פומבית - כנגד הממשלה וצוות המו"מ וכל הבעה של חוסר אמון מחלישות אותם מול האויב ומסכלת עסקה טובה יותר לישראל. גם אם לדעתכם זו ממשלה לא ראויה, אנא עצרו וחשבו בשנית. לו הייתם יושבים באוטובוס כשהנהג הגרוע בעיר נוהג בו, מה יביא אתכם למחוז חפצכם בבטחה – תלונות והקנטות כלפי הנהג או עידוד, פרגונים וחיזוקים?
7. על משפחות החטופים להימנע לחלוטין מקריאות פומביות לשחרור החטופים "בכל מחיר". כשמשפחות חטופים דורשות וצועקות "בכל מחיר", צוותי המו"מ יימצאו במבוכה רבה ובנחיתות בנקודת הפתיחה מול האויב, לאחר ששמע מהמשפחות דרישה לממשלה לשלם כל מחיר.
8. האויב מכיר אותנו, לפעמים טוב יותר משאנו מכירים את עצמנו, ובמסגרת זו הוא יודע שפירוד בינינו יניח את התשתית לניצחונו. כיוון שכך, על משפחות החטופים שעיני הכל נשואות אליהן, לחיות ולשדר אחדות בין המשפחות עצמן. אפשר וצריך להיות מאוחדים בלבבות למרות חילוקי הדעות.
9. מדינת ישראל ועם ישראל כולו בכל העולם נמצא בצרה גדולה. בידול של משפחות החטופים והפיכתן לקבוצת כוח המוגדרת כ"מסכנה ביותר", עשויים ליצור רתיעה והתרחקות מצד העם בשעה שמשפחות שכולות, אלמנות, יתומים, חיילים פצועים ולהבדיל אחינו המפונים מתמודדים יום-יום עם קשיים עצומים. אם משפחות החטופים תצגנה שותפות ונתינה כלפי הקבוצות האחרות הנתונות בצרה – תגדל האהדה כלפיהן והדבר גם יביא מזור וכוח למשפחות החטופים להמשך הדרך. כשאתה נותן – סימן שיש לך ואתה חזק.
10. ולכם, האסטרטגים והיחצנים של משפחות החטופים, אנא היו כנים! אל תעשו סיבוב על העם כי איננו עוסקים כאן רק בחיי החטופים אלא בחיי העם כולו. אל תייצרו מניפולציות רגשיות כדי לשאוב את העם לעסקאות מסוכנות. הימנעו משימוש בכאב העצום של המשפחות לקידום מטרותיכם הכלכליות והפוליטיות, ואם תעשו זאת – לא יסולח לכם והעם יבוא אתכם חשבון!

הגענו אל העם כולו, זה שבעבורו ומכוחו צה"ל יצא למלחמה וינצח בה בעז"ה. גם לכם, שאינכם בני משפחה של חטוף, ברצוני להציע מספר כללים ועקרונות להתנהגות מול משפחות החטופים מתוך אחריות לאומית.

1. חבקו ככל יכולתכם את בני משפחות החטופים בחיבוקים ממשיים ובכל עזרה אפשרית. הציעו להם עזרה כספית ולוגיסטית. שבו איתם והקשיבו להם. הכילו את כאבם כמו את זעמם וגלו אמפתיה, גם אם הדברים קשים עבורכם לשמיעה ולעיכול.
2. כאמור, העצבים של בני משפחות החטופים חשופים ביותר. אנא הימנעו מכל וויכוח וקל וחומר מכל רצון להיות צודקים בשיח. שבו איתם במטרה להקשיב ולהביע שותפות בכאב ובצער הבלתי נגמרים.
3. מניסיוני מאז שמחת תורה, הקושי הגדול של הסביבה הוא להביע אמפתיה למרות חוסר ההסכמה. קושי זה גורם לרבים להימנע מכל מגע עם משפחות החטופים. כך הם מרוויחים את החיכוך שנמנע, אך מפסידים את המצוה הגדולה שבעידוד המשפחות והשותפות בכאבן. השותפות שלכם בכאב המשפחות ובצערן, אינו יכול לבוא על חשבון המחויבות שלכם לכלל, ואין בדברים כל סתירה. אפשר וחייבים לגלות אמפתיה למשפחות הדואבות גם אם לא מזדהים עם המסקנה שיש לשחרר את החטופים בכל מחיר.
4. בשעת שגרה, הכלל דואג לפרטיו ומחזק אותם. בשעת מלחמה, בפיקוח נפש של הכלל, על כולנו להצטרף להכרזה של עשרות אלפי לוחמנו שבחזית ומשפחותיהם: "אנו אוהבים את עם ישראל יותר ממה שאנו אוהבים את עצמנו". מי שאוהב את עצמו יותר – לא יוצא למלחמה. מסוכן שם. כשהאויבים שלנו ידעו שאין בשבילנו מחיר גבוה מידי כדי לשמור על מדינתנו – הם לא יוכלו לנו ולא יעזו לתקוף אותנו. אנו רוצים לחיות בעד ארצנו. אם צריך, אנו יודעים ש"טוב למות בעד ארצנו", אך יש דבר גדול מזה והוא שהאויב ימות בעד ארצנו.

ולכולנו, "חזק ונתחזק בעד עמנו וערי אלוקינו". בשורות טובות לכולנו אמן.

הכותב הוא אביו של איתן שנחטף לרצועת עזה, חבר פורום תקווה של משפחות חטופים