בעקבות התלונה שהוגשה במשטרה נגד אישה שלטענתה אמרה לליאת בן ארי, התובעת במשפט נתניהו, "הרסת את המדינה", החלטנו לבדוק מה קורה עם חקירת מכתבי האיום שנשלחו למספר חברי כנסת, ובהם איומים מפורשים כלפי בני משפחותיהם, כולל קטינים, הורים ואחים.
בראיון לערוץ 7 אומר חבר הכנסת משה סעדה, אחד מאותם חברי כנסת מאוימים, כי לפי שעה אין קצה חוט בפרשה ההיא שכרוכים בה איומים לא רק כלפיו אלא גם כלפי נכדיו, אחיו ואחייניו. "אין קצה חוט למערכת ויותר מזה, עד לא מזמן השב"כ לא היה בתמונת החקירה. רק באחרונה, אחרי שלמשטרה לא היה קצה חוט, השב"כ נכנס לחקירה וגם עכשיו אין קצה חוט".
"ברור לי שאם מדינת ישראל הייתה משקיעה בזה מאמץ כמו שיודעים לחפש ולמצוא את ראש משמרות המהפכה בסוריה, היו מוצאים. לקח להם הרבה זמן עד שהבינו את חשיבות העניין ואת הפגיעה בדמוקרטיה", אומר סעדה הסבור כי כנראה ש"יש מישהו שהנושא הזה פחות חשוב בעיניו".
"זה שיטתי. אני חוזר מדיון בכנסת בנושא השופט אורנשטיין ואפי נווה ורואים מאפיינים של ארגון פשיעה. יש כאן חיסולים, פריעת חוב, שיבוש מסרונים, מינויים, אינטרסים כלכליים. יושבים מולנו נציגי מערכת המשפט ואנחנו שואלים אותם למה אתם לא קוראים לפתיחה בחקירה? אתם הייתם צריכים להיות הראשונים שידרשו את זה, כי הם הפכו את המערכת שלכם לארגון פשיעה, אבל אין קול ואין עונה. הרי היועמ"שית הייתה אמורה לדרוש חקירה עכשיו, אבל שקט דממה".
"המערכת פועלת לפי טובים ורעים ולא לפי מה נכון ומה לא", אומר סעדה ולשאלתנו, החוזרת לפרשת מכתבי האיומים, הוא מספר כי לבד מקצין הכנסת, שבפניו דיווח על המכתב שהגיע אליו, והשוטרים שהגיעו לקחת את המסמך עצמו, איש מהמשטרה או השב"כ לא פנה אליו ולא דיבר אתו על כך, וגם האבטחה סביבו לא תוגברה למעט סיורים של השוטר העירוני במקום מגוריו.
"מדובר בילדים בני שנה, שלוש וחמש שלא קשורים לאירוע, הילדים של אח שלי שלא קשורים והאיום היה ישירות אליהם ולא בעקיפין. יש תחושה של אזלת יד, תחשה שלא עושים דבר. היו אנשים מהצד השני שאיימו עליהם ובצדק עצרו את הגורם המאיים עד תום ההליכים ויש מי שעדיין ישובים בכלא, ובצדק. כאן לא נעצר ולא נחקר אף אדם".
באשר לעצם האמירה כלפי ליאת בן ארי 'הרסת את המדינה', אומר חבר הכנסת סעדה כי כלל לא מדובר באיום. "כשהייתי תובע למעלה משני עשורים בתיקים גדולים נאמרו עליי אמירות קשות ומאיימות, ומעולם לא פתחו בחקירה ובצדק, לא על כל אמירה פותחים בחקירה, בעיקר לא במקרה של אמירה כזו שנובעת מתסכול. להפוך את זה לפלילי המרחק הוא רב. זה אפילו לא מתקרב לקו החקירה הפלילית".