עו"ד שלום וסרטייל
עו"ד שלום וסרטיילצילום: דוברות ציפחה

פרשת השבוע, תזריע, פותחת בטהרת הבית היהודי ובקדושתו במצות המילה. השנה פרשה זו נקראת קודם חג הפסח ובעיצומה של מלחמה על חבלי ארץ ישראל. יש לכך משמעות סימלית רבה. מלבד פרשתנו, מוזכרת מצוות המילה בשלוש מקומות נוספים.

תחילה אצל אברהם-אבינו היוצא לארץ-ישראל, אחר כך בני ישראל היוצאים ממצרים לארץ-ישראל, מצווים על הפסח ועל ברית-המילה, ובשלישית אצל יהושע, עם כניסתם של ישראל לארץ-ישראל. גם כאן מצווים הם על הפסח ועל ברית-המילה.

אברהם אבינו נצטווה על המילה בפרשה בה אומר לו הקב"ה 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך', הלוא היא ארץ ישראל. אך לא רק הסמיכות מחברת בין ארץ ישראל לברית המילה.

הרב שלמה וולבה זצ"ל היה מגדולי המשגיחים, תחילה בישיבת 'באר יעקב' ואח"כ בגבעת שאול בירושלים, מחבר הספרים 'עלי שור' ועוד. הוריי ע"ה זכו לעבוד במחיצתו בשטוקהולם שבשוודיה, בהצלתן וחינוכן של בנות ישראל שניצלו מהשואה הדוויה. כותב הרב בספרו 'המצוות השקולות' [עמ' 55], שהקב"ה כשכרת בריתו עם אברהם-אבינו אמר לו: 'וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם'. ומהי הברית - 'לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ' . 'וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹקים'.. ומציין את דברי רש"י במקום - 'לאחוזת עולם, ושם אהיה לכם לאלוקים, אבל הדר בחוצה לארץ כמו שאין לו אלו-ה'.

'וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם'. 'זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר'. כרך הקב"ה את ברית ארץ-ישראל עם ברית-המילה. ברית המילה – יסוד קדושת ישראל, וברית הארץ – תכלית עם ישראל שהיא השראת השכינה 'להיות להם לאלוקים'. ומסכם הרב: קדושת הגוף באדם וקדושת הארץ בעולם, זה היסוד והתכלית. ע"כ. לא בכדי מצות המילה היא ביום השמיני, מעל הטבע...

ואכן בברכת המזון, בברכת הארץ, אותה תיקן יהושע בכניסת עם ישראל לארץ, מודים אנו על ארץ חמדה, טובה ורחבה שהנחיל ה' לאבותינו, על הברית שחתם בבשרנו ועל התורה שלימדנו. אומרת הגמ' ברכות [מט.] שכל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ, לא יצא ידי חובתו.

ברית המילה חתומה היא בבשרנו, ומורה היא על עצם עצמיותנו כעם סגולה, והתורה היא ההדרכה המעשית כיצד להוציא את אותה סגולה מן הכח אל הפועל בארץ-חמדה טובה ורחבה. שלש מעלות אנו מזכירים, חמדה, טובה ורחבה. המעלה השלישית, רחבה, תלויה בהרבה גורמים אשר בהם אלה המבינים את הזכות הגדולה שנפלה בחלקם ואלה שמחמצים את המצה, אל תקרי מצה אלא מצווה...

על פי המדרש ברית-המילה של אברהם-אבינו קשורה בעבותות אהבה בארץ-ישראל, אלא גם לפסח. כשאברהם מל את עצמו היה זה בי"ג , יום לפני הקרבת קרבן פסח, והיום השלישי, בו חש יותר כאב, היה ט"ו בניסן . ואכן אומר רש"י בד"ה 'כעת חיה', שפסח היה. [ראה שפתי חכמים, מנין רש"י ידע].

כשבני-ישראל יוצאים ממצרים לארץ-ישראל, מצטווים הם על שתי מצוות, על המילה ועל קרבן פסח, כי כדי לקיים את מצוות הפסח צריך להיות נימולים לפני זמן הקרבת קרבן הפסח. 'וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ' - הקרבת קרבן פסח מעידה על פרישת עם ישראל מעבודה-זרה בה היו שרויים במצרים, וברית-המילה מבדילה אותנו מאומות העולם כחותם ברית קודש בינינו לבין בורא-עולם.

כך גם כאמור, יהושע, עם הכניסה לארץ-ישראל, רגע לפני תחילת כיבושה של ארץ-ישראל, מצווה הוא את העם למול את עצמם. כאן נוגעים אנו כפי שציינתי בראשית הדברים, במלחמה הנוכחית שנגזרה עלינו בהגנה על ארץ-ישראל ויושביה.

שאלה נכבדה סח רבי משה מרדכי אפשטיין זצ"ל, ראש ישיבות כנסת ישראל וחברון וממקימי העיר חדרה. מחבר הספר 'לבוש מרדכי' שנפטר לפני כתשעים שנה. וכך אמר: בוא וראה מה נשגבה היא מצוות המילה. ביהושע נאמר: "בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית. וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת". (יהושע ה,ב-ג). 'בָּעֵת הַהִיא', דווקא בעת ההיא, ללמדך כי יש להתבונן באופי הימים ההם כדי ללמוד מהם על העניין.

והימים הם הלוא ימי סכנה, ערב מלחמה על ארץ-ישראל ובה בעת נצטוו ישראל על המילה. כשנקמו בני יעקב מאנשי שכם והרגום ביום השלישי למילתם, בהיותם כואבים, לא יכול היה איש לעמוד בפניהם, וכל העיר נפלה ביד שני אנשים בודדים. כיצד אם-כן ניתן לסכן עם שלם מוקף אויבים היודעים כי בני-ישראל באים לכובשם, ולצוותם דווקא אז על המילה?!

אלא, מסביר הרב אפשטיין, כיון שהנהגת ישראל אינה על פי הטבע, רק בכוח השגחה פרטית עליונה, נזקקו ישראל בדווקא לאמצעים רוחניים טהורים כדי לרשת את הארץ הקדושה. והראשון להם הוא הסרת עורלת הבשר, ועמה את עורלת הלב. כך יכירו כל העם, כי לא בכוח הנשק ינחלו את הארץ, כי אם בראש ובראשונה בפעולות הרוחניות, מכוח הקדושה גרידא.

'וַיַּעַשׂ־ל֥וֹ יְהוֹשֻׁ֖עַ חַֽרְב֣וֹת צֻרִ֑ים וַיָּ֙מׇל֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־גִּבְעַ֖ת הָעֲרָלֽוֹת'. ברית מילה היא, אפוא, אמצעי המלחמה הראשון שנקטו ישראל בבואם לכבוש את הארץ.

הארץ הוקשה לברית מילה. לגבי ברית מילה , נאמר: 'וזכרתי את בריתי' וגו', ולגבי הארץ נאמר: 'והארץ אזכור', לומר, מה מילה דוחה שבת, אף כיבוש הארץ דוחה שבת. [ילק"ש פ' עקב רמז תתס].

ואכן אומר רש''י בתחילת ספר יהושע: "אמר להם (יהושע לישראל) סבורים אתם לירש את הארץ ערלים? לא כך נאמר לאברהם ואתה את בריתי תשמור וגו' ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך".

עם שבניו אינם נימולים אינו מסוגל להשתקע בארץ ישראל. וראיתי מביאים בשם הזוהר הקדוש (ח"ב כג.) נקודה החשובה לימינו אנו, וכך הוא אומר: כל מי שנימול – יכול לנחול את הארץ. ועתידים בני-ישמעאל לשלוט על הארץ הקדושה זמן רב, בשעה שתהיה ריקה ושוממה, וזאת מפני שישמעאל נימול, והם יעכבו את בני ישראל מלשוב למקומם.

אבל מפני שהמילה שלהם ריקה בלי שלמות [הם אינם מלים ביום השמיני, וגם אינם פורעים את העור הדק, וכל המל ואינו פורע כאילו לא מל], לכן גם הארץ תהיה תחתיהם ריקה ושוממה. וסוף שיזכו בה ישראל, שמילתם שלימה.

אך לא די בקיום מצוות מילה. לפני כיבוש הארץ, מלבד שמלו עצמם, חגגו ישראל את הפסח, ככתוב: וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ.' כך ישמרו מעבודה זרה בה היו שקועים עמי כנען.

אך לא היה די גם בשתיים אלה, המלאך מופיע בפני יהושע, ומתריע: בערב כאשר אין נלחמים, עליכם ללמוד תורה. כדברי הגמרא בסנהדרין מ"ד, אומר המלאך: 'עתה באתי'. מיד ' וַיֵּ֧לֶךְ יְהוֹשֻׁ֛עַ בַּלַּ֥יְלָה הַה֖וּא בְּת֥וֹךְ הָעֵֽמֶק' - אמר רבי יוחנן: מלמד שלן בעומקה של הלכה. יש להילחם מבלי לסמוך על הנס, אבל מילה, פסח ולימוד תורה הם הערובה לניצחון. מילה ופסח קודם הלחימה, ותלמוד תורה אף זה של הלוחמים, כל אימת שאין הם נלחמים.

כאמור, קשר מיוחד בין מצוות ברית מילה לישוב הארץ. שתיהן מבטאות את החזון המיוחד של עם ישראל – לגלות את הקדושה בתוך המציאות הארצית, הגשמית.

עולם החומר באופן טבעי מתנגד לקליטת הרעיונות הרוחניים, וזה עניינה של ברית המילה, להסיר את הערלה, ועל ידי כך אנו מאפשרים לחומר להיות שותף בגילוי הרעיונות הרוחניים.

והמקום שבו ניתן לגלות את הקדושה בתוך החיים הממשיים הוא ארץ ישראל כשחג הפסח מבדילנו מאומות העולם, עובדי עבודה זרה לסוגיה...